תסבוכת האמוניה במפרץ חיפה

מאת: דוד סנדובסקי – עורך-דין

צפנת–פענח לסאגת מיכל האמוניה במפרץ חיפה, עם הצגת המורכבות של רכיבי תמנון הדילמות והסתירות.

דינמיקה שיפוטית ב-3 ערכאות הביאה לסגירת מיכל האמוניה של תאגיד "חיפה-כימיקלים" בחוף נמל הקישון, בצו בית המשפט העליון ב-2017. 31 שנות תפעול מסוכן ולא-חוקי לכאורה – ללא היתרי בניה ורישוי עסק, וללא היתר רעלים קבוע – לא שמו סוף-פסוק לבחישה בפרשה. במקום זאת עלתה ביתר שאת סוגיית האמוניה על סדר היום הלאומי של מדינת ישראל. הפרשה חושפת את ערוות האיכות של ה"משילות" הישראלית, המכפיפה בציניות, בחוסר פטריוטיות ובהתעלמות משיקולי הביטחון הלאומי – מול איומי חיזבאללה על מתקני האמוניה. הכול, בשל אינטרסים של טייקונים ובעלויות תאגידים כלל-עולמיים.

הטיפול בסוגיות המורכבות של האמוניה במפרץ חיפה מטפל במצבי הפוך-על-הפוך של סמכויות ואחריויות, בנפילה בין הכיסאות, ובהסחות-דעת בפעילויות סותרות:

(1). דיונים מתארכים בבית-הדין לעבודה בחיפה, הדן בפיטורי עובדים שהפכו, לכאורה, לבני-ערובה של הנהלת תאגיד "חיפה-כימיקלים". זה משמש כאמצעי להפעלת לחצים מצד הבעלויות על זרועות הממשל, על המינהל הציבורי הישראלי, ועל ההסתדרות החדשה, נגד סגירת המיכל המסוכן לסביבות מפרץ חיפה – שבו חיים קרוב למיליון תושבים.

(2). ה"וועדה הביטחונית" אד-הוק לאספקת אמוניה (מטעם הקבינט הביטחוני של הממשלה, ובתאום עם המטה לביטחון לאומי) פועלת ב"שושו" ביטחוני, במקום בשקיפות ציבורית אזרחית. זאת, לאחר שקיבלה את הסמכת הממשלה להציע חלופה בטוחה לייבוא אמוניה באמצעות מיכלי ניוד אמוניה, המכונים "איזו-טנקים", שהם בדרגת בטיחות עליונה. האינטרס הציבורי אוסר על חלופה מסוכנת.

(3). לפרשה יש גם היבטים כלל-עולמיים ומזרח-תיכוניים, הגורמים לכאורה להפקרת תושבי מפרץ חיפה לסיכונים בלתי נסבלים של אירועי פתע רבי-נפגעים. הכול כדי לרצות טייקונים, כולל שרשורים של אנשי עסקים ישראלים, יהודים וזרים, וכולל את מועדון הלקוחות והספקים של האמוניה המכונהHaifa-group" ".

(4). ראש עיריית חיפה מנהל מאבק עקבי ואמיץ, בלקיחת סיכונים ציבוריים ואישיים, נגד הסכנות שאורבות לאוכלוסיות ולסביבה באזור האסטרטגי של מפרץ חיפה. זה כולל מערכות חיים ותשתיות החיוניות לביטחון הלאומי הישראלי ולשרידות המדינה כולה. הסכנות כוללות אפשרויות למתקפות טילים, לאירועים גיאולוגיים ולתאונות טכנולוגיות – שעשויים כולם לפגוע במתקני האמוניה, תוך גרימת אירועים רבי-נפגעים.

סוף דבר, בינתיים: ב-17.12.2017 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני פה אחד את המלצות הוועדה לייבוא אמוניה לישראל. נקבע כי החלופות לייבוא אמוניה לטווח הזמן הקרוב, שנמצאו קבילות על-ידי המשרד להגנת הסביבה, קבילות גם מהבחינה הביטחונית. מדובר בעיקר בהעדפת חלופת האניות הקטנות ו/או הבינוניות, בהזרמה ישירה למתקני חוף. אניות אלה יעגנו באופן קבע באחד מנמלי מפרץ חיפה, ובחלופת האיזו-טנקים הגדולים והקטנים. אין ספק שהאינטרסים של תאגיד "חיפה-כימיקלים" הועדפו על טובת התושבים. האם הדבר עולה עם רוח פסיקות בתי-המשפט בערכותיהם? עיריית חיפה ועמותת "צלול" הביעו אי-אמון בהחלטות הוועדה לייבוא אמוניה, בעצם פרישתם מהוועדה לפני שקיבלה את החלטותיה, ובעצם הימנעותם מלחתום על הדו"ח ועל מסקנות הוועדה.

ההתנהלות המערכתית של מדינת ישראל בפרשת האמוניה היא רק קצה הקרחון בפרשות נוספות, הנוגעות ליחסי הגומלין בין הממשלה לבין תאגידים כלל-עולמיים, כ"טבע" ו"נובל-אנרג'י" (בנושאי הגז הטבעי).