מאת: עמירם קופר – מנהל מיזמים חקלאיים ותעשיתיים
ככל שהתקרב מועד הבחירות, התבררה עוצמת השבר והקיטוב התודעתי בין שתי קבוצות המפתח באוכלוסייה היהודית בישראל.
קבוצת הימין הישראלי, בראשות הליכוד: קבוצה זו גולשת לעבר פיחות הדמוקרטיה עד חיסולה, תוך יצירת "פולחן אישיות" גורף סביב ביבי נתניהו. להבטחת שלטון היחיד של האיש, קבוצה זו מוכנה להקריב את כל ערכי הדמוקרטיה – העלמת עיין וחסינות לשליט על פשעיו, הוקעת כל מבקרי השליט כ"שמאלנים כופרים" ואפלייתם לרעה, התייחסות לאוכלוסייה הערבית בישראל כחסרי כושר שיפוט פוליטי, ולנציגיהם – כ"גייס חמישי", והתייחסות לפלסטינים שבשטחים כחסרי זכויות לאומיות הנתונים למרות השלטון בישראל.
הימין כולל 3 תת-קבוצות:
1 . "שפוטי" ביבי: אנשים המאמינים בכל נפשם בהיות הנדיב הידוע ביבי נתניהו בן אלמוות נצחי.
2 . "שפוטי" החשבון והפחד: פוליטיקאים ופקידים החוששים שהצגת כל עמדה ביקורתית כלפי השליט תרחיק אותם ממיקומם.
3 . הערמומיים/הסחטנים: אלה המעריכים שתלותו של ביבי בכוחם תאפשר להם או סחטנות דתית – הטבות ופטורים לאוכלוסייה חרדית; או סחטנות לאומנית – הפקעת אדמות פלסטיניות והקמת התנחלויות עליהן (כי "ארץ ישראל שייכת לעם היהודי בלבד").
קבוצת המרכז-שמאל: קבוצה זו מאמינה בעקרונות מגילת העצמאות – ישראל היא מדינה דמוקרטית שנבנתה על-ידי העם היהודי החוזר למולדתו, תוך הכרה בזכות העם הערבי-פלסטיני שמערב לירדן למדינה עצמאית משלו בצד מדינת ישראל; הדמוקרטיה הישראלית מקדשת זכויות של כל אחד מאזרחיה, ללא הבדל דת, מין וגזע. מרבית אזרחי הקבוצה מאמינים כי ישראל הייתה אמורה להיות "מדינת רווחה" המבטיחה סף-רווחה הולם לאזרחיה, ומקטינה מאד את שיעור העניים ואת אי-השוויון בהכנסות בתי האב. הקבוצה מאמינה בהמשך תהליך אוסלו בחתירה לשלום, תוך הכרה בפלסטינים כעם ריבון שמדינתו תוקם בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, עם תיקונים קלים.
ככל שנמשכים "סבבי" הבחירות, מתחזקת ההבנה כי ביבי הוא אויב הדמוקרטיה בישראל: ביבי עושה ויעשה הכול כדי לנוס מכתבי האישום הפלילים התלויים ועומדים מעל לראשו, ומזימותיו העסקיות שטרם נחקרו פוגעות בביטחון המדינה ("עסקת הצוללות" בין גרמניה למצרים). ביבי עושה ויעשה הכול למיטוט הרשות השופטת בישראל, זו שהעזה לחשוף את התנהלותו העבריינית, וביבי משקר ומכפיש עד עפר את יריביו הפוליטיים.
המאבק בין 2 הקבוצות העיקריות של אזרחי ישראל חדל להיות רעיוני. המאבק התגלגל לתחתיות השנאה – ומאיים להובילנו למלחמת אזרחים, או אף לרצח.
להידרדרות של תהליך אוסלו יש סיבות רבות, אבל שורש הכישלון וזרעי הפורענות נשתלו על ידי שלושת המנהיגים שהביאו את אוסלו: ערפאת, רבין ופרס. שלושתם רצו שלום אבל שלושתם תרמו כבר בתחילת הדרך לכך שההסכם לא הוביל למטרה. ערפאת לא עשה את השינוי המנטלי והמנהיגותי במעבר מעידן של מאבק צבאי וטרוריסטי לעידן של דיפלומטיה ומדינאות, והדוגמה הבולטת היא הגעתו לטקס החתימה בבית הלבן במדים ולא בחליפת המדינאי. זה נמשך עם שרשרת התבטאויות במסורת הדיבור כפול, וציטוטים מהקוראן שהיוו לכאורה “הוכחה” בידי מתנגדי התהליך בישראל,
המשך
לכל אלה התווספה תפיסתו של ערפאת לעצום עין בהקשר של חלק מפעילות הטרור של האופוזיציה לתהליך, ובעיקר חוליות חמאס וג’יהאד. ערפאת נתן הוראה להילחם בהן, אולם במקרים רבים ההוראה הייתה מסויגת ונרפית. במקום להילחם בהם באופן , 2005מוחלט, כפי שעשה אבו מאזן מאז נעשה נשיא בינואר עת שהכריז שתחתיו יהיו רק חוק אחד ונשק אחד, ערפאת יצר מציאות שבה מרחב הפעולה של הטרור נגד ישראל אפשר פיגועים שיוחסו "לכל הפלסטינים", בלי להבדיל בין תומכי תהלי
https://il.boell.org/sites/default/files/20_shnh_lvslv_svpy.pdf
זאת היתה רק תחילת התהליך. ערפאת לא היה בטוח שמדינת ישראל באמת הולכת לקראת יציאה מכל השטחים עד גבולות 1967 והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית שבירתה במזרח ירושלים. ההתפתחויות שקרא מאז ועד היום מעידות שהיו לו סיבות טובות לפקפק בכך. ובהחללט מבחינת ערפאת, אם מדינת ישראל לא מוכנה באמת לסיים את הכיבוש אז הפלסטינים לא מסיימים את המלחמה נגד ישראל.
אילו היה נחתם הסכם שלום מלא בין מדינת ישראל ומדינת פלסטין שקובע את הגבול ביניהן לפי גבולות 1967 ואז היה ערפאת מופיע לטכס במדים, היה מקום לביקורת הזאת.
ה-61 שמהם ברח ביבי כשהכריז לראשונה על בחירות -מורכבים מגרעין תומכי ביבי (שקטן מה-30 שסביבם הוא עומד)
2 מפלגות חרדיות
1 מפלגה סמי דתית 100% לאומנית – שמצבת המנדטים שלה היא חד ספרית.
והיו שם 10 של כחלון שהתפוגגו מיד בסבב הראשון.
בציבור מסתובבים כ- 20 מנדטים נודדים שמלמדים על התלבטות קבועה. רבים אוהבים להצטנף במרכז הבלתי מחייב.
לכח"ל נדדו גם אנשי השמאל המ….. (אפשר להכניס מגוון תארים).
כעת לפי הסקרים מדובר בליכוד+הדתייים בלי כחלון – בשביל זה הלכנו לבחירות?
כן – עכשיו הדתיים נטו ינהלו את המדינה
עמירם-תחליט המאבק בין שתי הקבוצות הינו רעיוני או שלא.
עד הקמת המדינה היה מאבק אידאולוגי בתוך השבט הלבן שהיה אידאולוגי בעל גוונים עזים של שינאה ומשטמה.
מאז שהובא למדינה השבט השחור הפך המאבק לעדתי/אתני כשמצטרף אליו המאבק בין חילונים לדתיים.
וכמובן,כפליטי 70 ארצות ותרבויות אין קוים ברורים בין הקבוצות ותת הקבוצות-כולם חוצים את כולם ויד איש בשאינו אחיו.
הדוגמה הזו מאפיינת את המצב-הנוכל ערך ביקור ממלכתי בקרית מלאכי וביקר באולפנה.התלוו אליו עתונאים שחיפשו "צבע".ראינו תלמידות ואחת אמרה שהיא שונאת
המשך
המאבק של השמאל בישראל הוא רעיוני : השמאל חותר למדיניות רווחה אוניברסלית שוויונית תוך שיתוף פעולה חיובי (מגובה בחקיקה ) בין הציבור, הממשלה, והאיגודים המקצועים. מאידך גיסא הליכוד והדתיים הפכו להיות "מפלגת ביבי" בשנה מן "הדמוקרטים הנוצרים" השמרנים ברשות מרקל בגרמניה. לצערי ביבי הצליח להפוך את הבחירות למאבק אישי נמוך , ומפלגות מרכז שמאל נגררו ולא העמידו ממול פרמטרים כגון שיעור העוני, אי השוויון, אי היעילות הכלכלית, סכנת הפיכת המדינה לדו לאומית דה פקטו , והפיכת אזרחי ישראל הערבים לגייס חמישי.
המשך
אשכנזים.
אחד העיתונאים העיר לה שגם ביבי הוא אשכנזי.
על כך ענתה התלמידה,בערך:"מה פתאום,ביבי הוא ליכוד".
תרבויות הן חומרים בלתי "מסיסים" ובלתי "מתרכבים" או אולי נכון יותר-תהליכי
ההתמוססות איטיים מאד ונמשכים דורות.