בימין מגלגלים עיניים לשמיים, ודורשים לא להכליל על כולם את אשמת רצח רבין. אבל מה עם שתיקתם בזמן אמת?
נמאס מגלגול העיניים. נמאס –
- עד שלא נשמע בבירור את קולם של אלה שיגאל עמיר מתיימר לייצג: "שמענו וראינו את ההסתה הפרועה – ושתקנו"; "שמענו וראינו, והגבנו בשפה רפה ובקול ענות חלושה"; "על כך הננו מצטערים צער רב ומבקשים סליחה";
- עד שלא ייפסקו קולות התרצנים, שמרחיקים את האחריות מהם והלאה, אפילו עד לקורבן עצמו;
- עד שלא ייפסקו קולות התרצנים שמטילים את כל האחריות על "שמפניה", שבזרת-אחת כאילו גבר על כולם: על השב"כ, על המשטרה, על מאות רבנים, על עשרות פוליטיקאים, ועל מנהיגי הימין שהובילו בגלוי את ההסתה;
- עד שלא יבינו התרצנים שגם ללא הרצח בסוף המערכה האחרונה, מדובר במחזה אימים חסר-תקדים של הסתה משוללת-רסן, בהנהגת נבחרי ציבור בכירים;
- עד שלא יטרחו התרצנים להסתכל בעיניה של אותה הסתה מאורגנת, כשכל החומרים גלויים ונגישים היום לכל, ורק שלושת הקופים יכולים להמשיך שלא לראות ולא לשמוע ולא להשמיע קול;
- עד שלא יבינו התרצנים את הקשר בין קריאות ההמונים מתחת למרפסת הנואמים "מוות לרבין" (כיכר ציון בירושלים, 5.9.1995), לבין הרצח שהתרחש חודש אחד בלבד אחר-כך;
- עד שלא יובן פה הברור מאליו – מה שהובן על-ידי סיעת "צומת" שפרשה מ"מטה מאמץ" שהוביל את ההסתה בראשות נתניהו, ואף טרחה "צומת" לפרסם מודעת ענק בעיתונים כנגד ההסתה הפרועה –
עד אז ימשיך לבעבע בתוך כל הציבור הארס המאכל כל חלקה טובה, וימשיך הציבור בכללותו להיות מבולבל וחשוף להסתה נמשכת.
עד שלא יובן פה הברור מאליו, ולא יילמד הלקח מההסתה ההיא, ותימשך ההסתה של היום באין פוצה-פה ומצפצף –
- כל הדיבורים על אחדות זורים-חול בעיניים, ומכסים בעליבות מחדל של רשלנות פושעת – של מי שראו, ושמעו ושתקו, והיום הם מגלגלים עיניים לשמיים.
אם יש – נניח! – הסבר לשתיקה ("לא הבנו", "לא שיערנו", "פחדנו", וכיוצא בזה) –
- לתירוצים בדיעבד אין הסבר! ועל אלה לא יכולה להיות מחילה!
עד שלא יבואו השותקים והתרצנים ומרחיקי העדות ויגידו "סליחה, טעינו", "לא קראנו נכון את המפה", "היינו נרפים", "פחדנו", "שתיקתנו העבירה מסר מוטעה לרוצח" –
- לא יוכל להתחיל תהליך ריפוי הפצע הפעור שעדיין מדמם, ואי-אפשר יהיה לומר עוד – "לא ידענו", "לא הבנו", "ירחמיאל אשם".
הליכוד כמפלגה מובילה בימין יש לה סדר יום להסית נגד המשטרה . להסית נגד המפכ״ל, רק כדי להשחיר את אוכפי החוק , אם יחליטו שבסביבה של מולכו-שימרון-ביבי נעשו דברים המחייבים העמדה לדין וזאת לאחר שהשתלחו בבית המשפט העליון ובפרקליטות .
במערכת הבחירות האחרונה ההסתה הפרועה נגד הערבים הנוהרים לקלפי הביאה תוצאות מבורכות לליכוד . היום מנסה הליכוד לשחזר את הצלחותיו בהסתה פרועה נגד השמאל ונגד מערכת המשפט .
לנעמיט
שוב הוכחת את אומץ ליבך ואת יושרך.
את נותנת דוגמה מופתית לאמירה-השקר אין לו רגליים.
אילו היו האנשים שמנסים לטייח בצביעות את האמת העירומה מתבטאים בכנות היו אומרים:
"רבין סחף את המדינה בויתוריו המפליגים לאבדון.יגאל עמיר הציל אותנו בשליחותו הקדושה.הרצח היה מוצדק אף כי היה פוליטי.אבל ככה ניצלה המדינה".
יש פה גם שאלה אחרת-מלבד השאלה עד כמה אנשים מסוגלים להיות צבועים.
השאלה היא:
"האם המשפט לעיל נכון ולו רק בחלקו?האם יש בו שמץ של אמת?"התשובה שלי:
"לחלוטין לא!רבין היה ריאליסט ומרחיק ראות מאחרים"
לנעמיט: כצפוי, דבריך נכונים ונכוחים. אבל ברצוני לחדד משהו ,ולוותר על הסכמתם של מרבית הקוראים כאן. (א) "לא שיערנו", "פחדנו", "היינו נרפים", "לא קראנו מכון את המפה" וכו' – לא מאפיינים של מה שמזוהה בישראל כ"ימין" אלא גם של רוב רובו של מה שמזוהה ומזדהה כאן כ"שמאל". ואכן, הם פוחדים, נרפים, לא קוראים נכון את המפה. העתקתי תגובה רלוונטית למאמר ב'הארץ', מה-17 בחודש זה: "הם יורים בתותחים ואתם עונים באקדחי קפצונים". (ב) על איזה "שמאל" מדברים בכלל? גבאי ואוהדיו? לפיד ואוהדיו? זה ימין שקיבל אינדולגנציה.
חלוקה שלך ל"ימין" ו"שמאל" גסה מדי.פרופ לייבוביץ(במלים שלי):
"צריך להלחם על העיקרון ולא לוותר.אני מעריץ את אמריקה כי הם הלכו "עד הסוף"בעניין העבדות.זה אמריקה במיובה.כך חייבים לנהוג גם אנו.אפילו מלחמת אחים על העיקרון של לא להחזיר "אף שעל" לגיטימית".
יש גם שמאל של מנהיג המפלגה המשותפת:"הרג אזרחים לא!.הרג חיילים ישראלים לגיטימי בעיני".
יש שמאל שמאמין בשתי מדינות לשני עמים אך מוכן לספחר את ה"גושים".
וגם בימין גם יש גוונים:
ישנו פייגלין שבנט וסמוטריץ הם שמאל בוגדני בעיניו.וישנו מרידור.
המשך
ישנם בימין אנשים שמאמינים בחילוף החוק הישראלי במשטר הלכה.
הם גם חושבים שיש להקים את בית המקדש בדיוק במקום שמחייב את השמדת אל אקצא.לפיד לא בעמדה הזו כמובן.אבי גבאי לא בעמדה הזו.רובו של הימין גם הוא לא שם רק חושש לאבד את השלטון ולכן נכנע להם כי הם לשון מאזניים.
ממשלה לגיטימית בעיני מורכבת הציוניים השפויים במדינתנו.אלו המאמינים בכל מאודם בשלום אך לא יסכנו את המדינה באופן בלתי סביר עד כדי התאבדותה לשם כך.ובין הדתיים יש המוכנים לפלג את היהודים בעולם ולהקריב חלק מהעם.ויש דתיים נאורים סובלניים.
הבהרה חשובה:
1. הפגנת 1995 התקיימה בחלק רח' יפו הנושק לצומת קינג ג'ורג' ולא בככר ציון.
בככר ציון התקיימה הפגנת 4.7.94.
2. השערה – בעלי הבניין שעל מרפסתו עמדו המכובדים ב- 94 כנראה לא רצו להיות מעורבים יותר בעסק הזה. לכן נמצאה מרפסת בחלק הרחוב שבו התקיימה הפגנת 95, כאמור.
3. המפגינים שקראו כבר "מוות לרבין" ב- 95 לא ראו בכלל את תמונת רבין במדי S.S שהיתה תוצרת בית על דף A4 רגיל.
רביב חילק אותה לעיתונאים, שהתרכזו בה ולא בקריאות הקהל.
4. הבלבול בין שתי ההפגנות לוקח מהראשונה את זכות היוצרים…..
מדוע תמיד לא נכנסים לעומק לחלקו של אבישי רביב איש שרותי הביטחון הכללי לרצח רבין ז"ל יגאל ירה על זה אין ויכוח העומד לדין ונשפט הרי ידוע שאותו רביב שכינוי היה "שמפניה" היא איש מסית ומדיח הוא הופיע ערב ערב בערוץ 1 והציג עצמו כראש ארגון אי"ל ובפרוש אמר יש לחסל את רבין ז"ל בעת הרצח צעקו סרק סרק ובראיון עם אבי בניהו שהיה יועץ התקשורת של רבין אז שהיה לא רחוק מרבין הוא טען שמזכירתו של רבין טענה בעת הירי שזה תרגיל יש כאן שאלות כבדות משקל שכולם מנסים לא לגעת
לאן נעלם המידע על "מטה מאמץ" שארגן את ההפגנות הגדולות ואת המשמרות מול ביתו של רבין ואת תהלוכת הקבורה שנתניהו צעד בראשה, ואת הכרזות שהציגו את רבין כעראפאת וכבוגד?
מי ממשיך עד היום לסמן בוגדים?
כשתמצא את התשובה לשאלה אנא שתף אותנו ואחר כך נדבר על "כניסה לעומק".
צדוק, התגובה שלך ממחישה בדיוק נמרץ את מה שכתוב במאמר.
לא למדתם כלום!
לנעמיט, שלום רב. לעניות דעתי מי שממשיך לחפש מטבע מתחת לפנס, קרוב לוודאי שיישאר עם אותה התוצאה. לא ברור לי אם הרצון כאן הוא שהימין יכה על חטא של הסתה ואלימות, או שיודה שמורשת רבין שהיא הליך אוסלו, הייתה הדרך הנכונה. באשר לרצח, ברור שהייתה כאן מעורבות של בודדים. מקרי רצח ואלימות נדירים מאד בציבור הדתי, כך שברור מן המעשים שציבור זה אינו דוגל באלימות ברובו המכריע. במקרה של עמיר, אפילו הוריו לא היו מודעים לתכניות שלו, וגם גילון כבר אמר, שלא חשבו שיהודי עלול לרצוח. במדינה מתוקנת, מניעת פשע היא באחריות
מנחם
התבלבלת קצת.
נושא המאמר איננו אוסלו. (על כך כתב עמוס גבירץ).
גם הגרוש לא שייך לכאן, אלא האסימון.
בעניין האסימון אתה מוזמן לחזור ולקרוא את פסקה 4 במאמר (ממש בראשיתו).
אמיר הלמר מנתח את שפת הגוף של דרעי בהתנצלותו על דבריו כלפי הרב עמאר-בשתי מילים-מהפה ולחוץ.
כנ"ל הצפיה שביבי יפתח במסע פיוס עם השמאל.בדיוק בגלל גישות רופסות כאלו הימין נעדר האלוהים ועכבות מנצח.
פיוס אצל הימין משמעו בדיוק כמו הסכם חודייבה אצל המוסלמים.
בדיוק בגלל יפי הנפש השמאלנים הימין מנצח.
מי שלא רוצה להתלכלך בביצה יזרקו אותו מתנגדיו לשם.
אמיר הלמר
http://actualic.co.il/%D7%9B%D7%A2%D7%A1-%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%92%D7%95-%E2%80%A2-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%A6%D7%9C%
צדוק-דברייך ילדותיים ופאתטיים-מי וכמה הכירו,באמת,את רביב?
כל ההמונים שהשתתפו בהפגנות האלימות הגיעו בגלל/בזכות רביב?
וזה גם לא נאה לגמד כך את השפעתם וחלקם של האנונימים שעמדו על המרפסת ונפנפו בידיהם להמונים שרביב ארגן את בואם.
צריך קצת יושרה והבנת משמעויות עמוקות יותר של טיעונים ילדותיים כמו הבאת רביב כמי שהוא הוא הכל יכול בהסתה הרצחנית בימי אוסלו.
ועוד דבר חשוב-לטעון שרביב הופיע ערב ערב בחדשות וקרא שם לרצוח את רבין ולא להביא סימוכין זו התנהגות מבישה,בהמעטה.
טענת הקונספירציה מכוערת-הרוצח מודה שרצח
עוד אני כותב ובאה אשת הרוצח ודורשת משפט חוזר מפני שנמצאו ראיות חדשות המוכיחות שהרוצח לא הוא הרוצח.
את ההוכחות יציגו הפרקליטים בשוויץ ולא יעבירו אותן לשלטונות במדינה.
והרוצח נתן הסכמתו לכך.
אז מה קרה?
כנראה 22 שנים בכלא,סוג של בית מלון נוח,בכ"ז ממיסים ומפוררים את הנחישות וההרגשה שהוא הציל את המדינה העם והארץ.אולי מחשבות מטרידות כמו "לשם מה"?או אולי הכסף שקיבל,אולי,לכאורה,כדי שירצח ויודה כבר התאדה?או אולי הוא יודע כבר בע"פ את כל הכתוב בספרי ארון הספרים היהודי?
כך או כך-הוא עוד ישתחרר.
בקריאה חוזרת של המאמר – נראה לי שדרוש איזה תיקון.
התרצנים לא הטילו את הרצח על מאות רבנים, מה פתאום? ואם על פוליטיקאים, אזי על אלה מהשמאל – אלא מה על אלה מהימין? וכמובן על שמפניה ואבנר כבר הסביר את היטב את הגיחוך שבטענה.
ומאז פרסום המאמר כבר עלה הנגבי על במת הנואמים בעצרת של השנה שעברה.
האם השמיע איזו מילת התנצלות על תפקידו כקמב"ץ של מטה מאמץ, שריכז את כל ההסתה? כנראה שלא.
עד היום גם לא ברור מי היו המממנים של ההסתה הזאת, שברור שלא סבלה מחוסר תקציב. הכרזות למשל – היו מושקעות מאוד.