מאת: טוביה מצר – בנקאי בדימוס, פעיל שלום
עמוס עוז הוביל לשלום ולשתי מדינות לשני עמים. משה ארנס – לערכי הדמוקרטיה. "המחנה הציוני" – להסדר מדיני. ו"שלום עכשיו" – לשלום. 
בימים אלה של מערכת הבחירות, שהיא אולי החשובה ביותר מבין מערכות הבחירות בעשורים האחרונים – ברצוני לציין 4 מתים, אשר הסמליות של מותם, דווקא כעת, נראית לי מאד משמעותית.
המת הראשון הוא עמוס עוז. מאמרים והספדים רבים התפרסמו בשבועות האחרונים, מאמרים אשר הדגישו את חשיבותו של עמוס עוז לא רק כסופר גדול – אלא את היותו מגדלור לכל שואפי השלום ושוחריו, כיחידים וכתנועות. מיד בתום מלחמת ששת הימים יזם עמוס עוז את "שיח לוחמים", וקרא לסיום הכיבוש, תוך הדגשת הרוע וההרס שכיבוש זה יעולל לחברה ולמדינה. אביא כאן רק ציטוט קצר מדבריו שנאמרו לפני כ-3 שנים: "אם לא תהיינה כאן שתי מדינות ומהר, תהיה פה מדינה אחת. היא תהיה מדינה ערבית מן הים עד הירדן. …בשום אופן לא מקובל עלי לחיות כמיעוט יהודי תחת שלטון ערבי …מפני שאני עומד על זכות היהודים הישראלים, כמו כל עם, להיות רוב ולא מיעוט – ולו גם על פני פיסת ארץ קטנה מאוד". העלטה כיסתה את האור.
המת השני שברצוני להזכיר הוא משה ארנס, שנפטר בימים אלה. רחוק אני כרחוק מזרח ממערב מדעותיו הפוליטיות. אולם צורת דיבורו, הגינות מאמריו ורצינותם, ובעיקר השמירה על ערכי הדמוקרטיה – הם אלה אשר מביאים אותי להצטער על לכתו. כאשר אנו צופים בנבחרי הליכוד העכשוויים, קל להתגעגע לאישים כמו ארנס ודומיו. רוצה אני להדגיש את ערך השוויון כלפי האוכלוסייה הערבית במדינה, ערך שארנס לחם למענו בזמן כהונתו בממשלה, והרבה להזכירו במאמריו.
המת השלישי הוא "המחנה הציוני". המחלה שהביאה למותו גרועה אף מהמחלות שגרמו למותם של שני המתים הקודמים. נראה שזו מחלה אוטואימונית קשה, שמתבטאת בהרס עצמי של הגוף שבו היא פוגעת. בימי בחירות אלה, כאשר עתיד המשטר הדמוקרטי שלנו מונח על כפות המאזניים – התפרק הגוש היחיד שיכול היה, בצרוף כוחות נוספים, להביא לשינוי בחיי המדינה ובערכיה. נכתב רבות על הצורה שבה חוסל המחנה הציוני. לא הצורה חשובה, לדעתי, אלא התוכן. החלק מתוך המחנה המשותף, אשר מדגיש את המחויבות להסדר עם שכנינו, למענם ולמעננו – דווקא הוא גורש. נראה שעדיפה אנטיביוטיקה ימנית יותר…
המת הרביעי המונח לפנינו הוא השלום. התנועה היחידה אשר נשאה בשמה את השלום הייתה "שלום עכשיו". בשיא כוחה השפיעה "שלום עכשיו" על גופים ומפלגות – להדגיש את חשיבותו של המושג שלום. היו השגות שונות כיצד ניתן להגיע אל השלום ולממשו, אולם למרות חילוקי הדעות ברור היה שזו מטרה שאליה יש לשאוף! היום, כל מערכת הבחירות עסוקה באישים ובשחיתויות, ואת המת ששמו "שלום" – הס מלהזכיר.
ארבעה מתים שונים, אך הדמעה על אובדנם אחת היא.
כואב כמה נכון. עמוס עוז ומשה ארנס כבר לא יחזרו אלינו, ונראה שגם לא "המחנה הציוני" ו"שלום עכשיו" של פעם. אבל מעכשיו ועד ליום הבחירות על כולנו לפעול להחזיר לנו ולמדינה את העקרונות של ארבעתם!
מר טוביה מצר – קלעת בול.
כל יום שעובר אני נזכר בכתבה הזו, ונעצב בנכונות שלה… תודה נצר.