שובן של רוחות הסתיו הרעות

מאת: רמי רפאלי, ד"ר להיסטוריה

בהצבעה בכנסת על הסכם אוסלו, ב-23.9.1993, תמכו 61 ח"כים, 50 התנגדו ו-9 נמנעו (לכן, גם ללא קולות 7 הח"כים הערבים שהשתתפו בהצבעה, הסכם אוסלו היה עובר בכנסת).

כמו בשש עשרה השנים האחרונות, לקראת יום השנה לרצח יצחק רבין, מתגברות הרוחות הרעות אשר מטילות רפש ביצחק רבין. רבין לא היה טלית שכולה תכלת, אך אינני יכול להשלים עם ההכפשות המרושעות ועלילות הדם המכוונות, והכול כדי להכפיש את שמו של יצחק רבין – ואת תהליך השלום עם הפלסטינים.

הרפש הזדוני אשר מופץ על יצחק רבין עוסק בשלל נושאים, הן בחייו של רבין והן לאחר מותו, ונוגע בין היתר בפרשת אלטלנה, ב"שוחד" בהצבעה על הסכם אוסלו בכנסת, תיאוריות הקונספירציה למיניהן, ועוד ועוד.

לאחר שקראתי מספר תגובות מכפישות מהסוג הנ"ל בביטאון "על צד שמאל" ("לעצרת רבין – דווקא השנה" מאת נפתלי רז, 20.10.11), החלטתי לכתוב מאמר זה.

פעמים רבות שמעתי וקראתי על ה"שוחד" ששילם יצחק רבין כדי להעביר את הסכם אוסלו בכנסת, על כך שהסכם אוסלו עבר בעזרת קולות הערבים, מכונית המיצובישי המפורסמת וכולי.

הסכם אוסלו נחתם על מדשאות הבית הלבן בתאריך 13/9/1994. ההצבעה בכנסת על אישור ההסכם התקיימה 10 ימים לאחר מכן, ב-23.9.1993. בהסכם תמכו 61 חברי כנסת, ו-50 חברי כנסת התנגדו. ששת הח"כים של ש"ס ושלושה ח"כים מהליכוד (מאיר שטרית, אסעד אסעד ורוני מילוא) נמנעו. תוצאות ההצבעה היוו רוב של 11 קולות, ולכן גם ללא קולותיהם של שבעת חברי הכנסת הערבים (אחד מהם דרוזי) שהשתתפו בהצבעה, ההחלטה בעד אישור הסכם אוסלו הייתה עוברת בכנסת.

הצבעה זו הייתה ההצבעה על קבלתו או דחייתו של הסכם אוסלו על כל עקרונותיו. לכן, כל מי שטוען שהסכם אוסלו עבר על חודו של קול או שניים – מטעה. ומי שמוסיף שההסכם עבר בכנסת כתוצאה משוחד – מוסיף חטא על פשע.

ובכל זאת, מה המקור להאשמות שהסכם אוסלו עבר על חודו של קול?

ב–10.10.1995 התקיימה ההצבעה בכנסת, שבעגה כונתה "אוסלו ב'". ההצבעה הייתה על פרטים טכניים: כיצד יועברו סמכויות ואחריות לפלסטינים בתחומים אזרחיים, פרטי ההיערכות מחדש ולוח זמנים, פרטי הבחירות למועצה הפלסטינית, וכולי. תוצאות ההצבעה הזו היו 61:59. אין שום דמיון בין ההצבעה על הסכם "אוסלו א'", שהיה העקרוני, הבסיסי, המהפכני – לבין "אוסלו ב'", שהיה טכני במהותו. יתר על כן, אחת התוצאות של ההצבעה על "אוסלו א'" ב–23/10/93, הייתה כניסתם של ערפאת ואנשיו לשטחים בחודש יולי 1994, כשנה ורבע לפני ההצבעה על "אוסלו ב'". שתי ההצבעות בנושא הסכם אוסלו דומות לשתי ההצבעות בנושא פינוי גוש קטיף. ההצבעה הראשונה, העקרונית, המהפכנית, עברה ברוב של 67:45, ואילו ההצבעה השנייה, מספר חודשים לאחר מכן, נסובה על הפרטים הטכניים כמו הפיצויים שיקבלו המפונים.

בהצבעה על "אוסלו ב'" נעזרה הקואליציה בקולותיהם של חברי סיעת "יעוד", גונן שגב ואלכס גולדפארב. אך ראוי לציין ששני ח"כים של מפלגת העבודה, אביגדור קהלני ושלום זיסמן, ערקו מסיעת העבודה והצביעו באותה הצבעה עם האופוזיציה. גולדפארב ושגב פרשו מ"צומת" ב–7/2/94, יותר משנה וחצי לפני ההצבעה על "אוסלו ב'". סיעתם צורפה לקואליציה וקיבלה תפקידי שר וסגן שר – בראשית שנת 1995, כ-10 חודשים לפני ההצבעה בכנסת. גולדפארב הצהיר פעמים רבות שהצבעתו נעשתה רק מסיבות אידיאולוגיות ולאחר לבטים רבים.

ולקינוח: 5 שנים קודם לכן, ב–1990, בתום "התרגיל המסריח" של פרס, הצליח יצחק שמיר להרכיב ממשלה בעזרתו הנדיבה של ח"כ אפרים גור, שערק מ"העבודה" לליכוד. מה קיבל אפרים? נכון, סגן-שר. ובמה נסע? נכון, במיצובישי….

אלכס גולדפארב מעולם לא קיבל מכונית מיצובישי. במחוזות מסוימים מאד, לשקר אין רגליים אך הוא נוסע במיצובישי…