מאת: יונה ברגור – ד"ר למערכות ידע
אב שכול, שלמרות האיסור של נתניהו, ילך היום עם רבים לקברות יקיריהם בבתי-הקברות של חיילי צה"ל. גם כמרי אזרחי.
לִפְנֵי 24 שנים, ביום ההוא, הנורא
הגעת שם אל המנוחה.
ומאז כל שנה יש אזכרה.
בחמישי לחמישי בשעה חמש
מתאספים כולם מול החלקה,
ורפי שלנו את דבריו לוחש
בקול דממה, ללא צעקה.
כך אמורה להיות השגרה
מדי שנה בשנה.
אך השנה, לראשונה את חסרה!
וכעת גם תקפה אותנו הקורונה.
ואין אזכרות בבתי הקברות
ואין תהילים ואותיות נשמה.
ואין חברים ואין חברות,
אבל בכל זאת, קיימת נחמה!
שהרי אזכרות אינן מתות,
לכן שום דבר לא קרה.
כמו ששמרתם להיות כל שנות,
אתם לבטח תהיו אתנו בחזרה.
הייתם אתנו כל אותם הימים,
מאז שנשארנו לבד, בלעדיו.
אתה כה חסר לנו. אין ניחומים!
לו רק יכולנו לזכור אותו, עכשיו, יחדיו.
כואבים, מתגעגעים ואוהבים!
והיות ובית-העלמין סגור וחסום,
אנחנו כבר כעת מקווים
לפגוש אתכם ביום ובשעה הידועה, בזום.
שיר נוגע ללב של אב שכול. יהי זכרו של זיו ברגור ברוך. יונה ברגור עלה אכן היום לקבר של בנו, בבית הקברות הצבאי "קרית שאול" בת"א – במקביל לבומה ענבר, שבנו יותם ז"ל קבור ליד זיו ז"ל.
יונה יקר אינני מוצא את המלים לומר לך ביום כה קשה. הֱיֵה חָזָק והמשך במאבקך נגד אלו הכופים עלינו מציאות מדממת.