קפיטליזם וסוציאל-דמוקרטיה במשבר כלכלי-חברתי

מאת: עמירם קופר – מנהל מיזמים חקלאיים ותעשייתיים

השמאל הסוציאל-דמוקרטי, לעומת הימין הקפיטליסטי, לא מפקיר את החובה הלאומית לגורל האזרחים, לתעתועי השווקים ולגחמות המהמרים בכספי עמך.

התמוטטות שוקי ההון במשברי שנות ה-30 למאה שעברה ובמשבר העשור הראשון במאה הנוכחית, היוו אירועים מבשרים למשבר כלכלי עם פגיעה משמעותית במרבית האזרחים – בתעסוקתם, בהכנסותיהם, ברווחתם, ואף ביכולתם העצמאית לספק לעצמם פת לחם. במשבר הכלכלי המתלווה למגפת הקורונה שפרצה בראשית שנת 2020, לא רואים לפי שעה התמוטטות רוחבית בשוק ההון, חרף היווצרות משבר כלכלי-חברתי מקיף, המלווה באבטלה ובהתמוטטות בלתי-חוזרת של עצמאים ושל עסקים קטנים. מצב כזה מצריך מיסוד והפעלת כלים ממלכתיים טובים לתחזוקת האוכלוסייה הנפגעת, ובו בזמן יוזמה ממלכתית לצמיחת התוצר, תוך השקעה ממלכתית וציבורית בהשכלה, בחקר מדעי, ובפיתוח הדור הבא של תהליכי יצור ומוצרים חדשניים.

נוכח המתרחש עתה, באיזו מידה משקף מצב שוק ההון את התהליכים המתפתחים במציאות הכלכלית? ומתי האותות מחייבים מעורבות ממלכתית בריפוי המשק והחברה? שוק ההון הוא יציר הכלכלה הקפיטליסטית, ומבנהו עוצב במאות ה-18-20 בבריטניה. נפוליאון רטן: "האנגלים הם אומה של חנוונים. הם נכנסו מאוחר לעסקי ניצול העולם וכיבושו, ועשו זאת בדרך הייחודית להם". "חברת הודו המזרחית" הבריטית הייתה החברה הראשונה שהנפיקה מניות עוד בראשית המאה ה-17, בהתבססות על זכות לרווחים מהתגליות הצפויות באזורים שנכבשו על-ידי הבריטים בעולם, מהלך שזכה לחסות בית המלוכה. בשלהי המאה ה-18 הוקמה הבורסה של לונדון כמועדון. אך היקף ההונאות הביא את הממלכה הבריטית לאיסור המסחר במניות – צעד שהוביל לשגשוג הבורסה בניו-יורק והתפתחותה למובילה בעולם.

בשוק ההון נפגשים ההיצע והביקוש של יזמים כלכליים המחפשים הון למימוש יוזמותיהם, ושל פשוטי-עם המחפשים השקעות אמינות לשמירת חסכונותיהם לעת זקנה. מהמרים גדולים מנסים להתעשר מהתגלגלות השוק על עובדות מוצקות או על שמועות ובהלה. השאלה אם שוק ההון משקף את המתרחש בחזית המשקים הלאומיים עומדת תלויה באוויר זמן רב. מדד ה"דאו ג'ונס", מהמדדים המובילים בבורסה של ניו-יורק, ירד לשפל הגדול בתולדותיו באוגוסט 1932, וחזר לרמתו הקודמת רק בנובמבר 1954. ספק אם התאוששות מדד זה נבעה מצפי לעידן המחשוב ולתעשיות עתירות-מדע.

הטיפול הממלכתי בייצוב שוק ההון במגפת הקורונה, קדם במדינות הקפיטליסטיות הגדולות לטיפול ממלכתי קהילתי בגורל האזרחים שאיבדו את עבודתם. הבנקים הממלכתיים נכנסו לרכישה משמעותית של איגרות חוב של תאגידים גדולים, כדי לאותת לציבור שהממלכה נחושה לייצב את שוק ההון במשבר, בלי ליזום פעילות של הרשויות לקידום מואץ של יעדים מדעיים שימושיים. נקודת המוצא הפוליטית שהמשק ישוקם ללא הכוונה ומאמץ ממלכתי – לוקה בעצלנות רעיונית ובאי-ראיית הנולד. הקפיטליזם רואה בתפקידו של ראש המדינה הסתפקות בהפעלת משטרה, צבא, ומנגנון המונע השתלטות כוחות ריכוזיים גדולים על השווקים, וכל השאר יוותר ליוזמות פרטיות המונעות מרווח כספי.

התפיסה הקפיטליסטית הזו אינה עולה בקנה אחד עם תקומת הציונות ועם הקמת מדינת ישראל. תהליכים אלו התקיימו תוך רכישת קרקעות לאומיות, התיישבות שיתופית, ייזום עליה נרחבת וקליטתה ברחבי הארץ, הקמת תעשיות לתעסוקה, פיתוח מערכת חינוך מקיפה, ועוד ועוד. השמאל הסוציאל-דמוקרטי, לעומת הימין הקפיטליסטי, לא מפקיר את החובה הלאומית לגורל האזרחים, לתעתועי השווקים ולגחמות המהמרים בכספי עמך.