מאת: נעמי טש – אשת חינוך
אנחנו חיים עכשיו בשתי מדינות: קבוצת הסיכון – ובתוכה רבים הכלואים ומבודדים בביתם; וכל האחרים – במדינת החופש.
כפי שניסיתי להסביר בחלק ד' – להצלחה יש לעיתים קרובות מנגנון השמדה בסתירה פנימית. קריאה בתנ"ך בספר יונה מסבירה זאת היטב: "ג וַיָּקָם יוֹנָה, וַיֵּלֶךְ אֶל-נִינְוֵה–כִּדְבַר יְהוָה; וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים–מַהֲלַךְ, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. ד וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד; וַיִּקְרָא, וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם. ו וַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר. ז וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל-יִטְעֲמוּ מְאוּמָה–אַל-יִרְעוּ, וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ. ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן-הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. ט מִי-יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם–וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג' 3-10 ).
הספר לא מתאר את תגובות התושבים אחרי שהנבואה לא התקיימה. הן נרמזות בדברי הטרוניה של יונה לאלוהיו: "א וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי עַד-הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי–עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה, קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי" (פרק ד' 1-2). בדברים נרמז שיונה חושש מאנשי העיר שיתנכלו לו. אלה סגרו עצמם 3 ימים בצום ובאפר על ראשם, בעקבות הנבואה הנוראה – והנה דבר לא קרה. הכול שטויות. של מי היה הרעיון להקשיב למשוגע הזה.
ובאמת, אולי הסגר שעברנו פה בקשיים מרובים – לא היה נחוץ? אולי לא היה צריך להיות הדוק כל-כך? הנה פה והנה שם לא הפעילו סגר כזה – ואנשים חיים תקין? ועובדה – ראש ממשלת המעבר "צפצף" בפסח על ההוראות שלו עצמו.
ובכלל, עם תאונות דרכים אנחנו לא מתפקדים? עם חיידקים בבתי-חולים אנחנו לא מתפקדים? אז מה זו תוספת של עוד סכנה, שאנחנו עדיין לא מכירים אותה? סיכון אחד נוסף – קטן עלינו.
אלא שכאן מופיעה כוכבית! שלא כמו בסיכונים האחרים, במקרה הנוכחי השחרור מחייב קיומן של שתי מדינות: הקשישים, ושאר הנמצאים בקבוצת הסיכון, שמספרם רב מאוד (אין פרסום בדוק לגביו), שימשיכו עם הצום ועם האפר על הראש; ולעומתם – אזרחי המדינה המשוחררת, שיעמדו מתחת למרפסות וישירו לכלואים, ואף ישלחו להם פרחים בחגים וידברו איתם בזום. ובלבד – שקבוצת הסיכון לא תסתנן אל המדינה השנייה, ולא תקלקל את "העקומה השטוחה" שמאפשרת לאזרחים החופשיים להמשיך בשגרתם. ובעיקר – המדינה המשוחררת מאפשרת לאזרחיה להחזיר במהירות את שגרת הכלכלה המוכרת. לטובת כולם כמובן. אשרי המאמין.
האזרחים הכלואים רואים מהחלונות ומהמרפסות איך שם, במדינת ה"לחיות עם הקורונה", אכן הכול כאילו חוזר לשגרה – ורק הם, "מתחת לאלונקה", מחכים לקבר.
ואולי זו רק אשליה? האם ייתכן שאנחנו הולכים לעוד סיבוב של הטרגדיה בבתי-האבות – הפעם בבתים הפרטיים, ולאו דווקא של קשישים בלבד? האם יתכן שאין חזרה לאחור? האם ייתכן ש"החיים עם הקורונה" מחייבים חישוב מסלול מחדש?
הרי אנחנו כשפני מעבדה שבה מתבצע ניסוי בבני אדם – בקנה מידה מקראי. מאיפה כולם חכמים כל-כך שם, ברחוב ובאולפני הטלוויזיה? ואיך קורה שכל החוכמה הזאת הולכת ומתכנסת תחת לחץ לכדי הסכמה התנהגותית, עדרית ויצרית? ואת מי זה משרת?
זהו היום מבחן הדמוקרטיה האמתי שעומד לפנינו – מבחן הדמוקרטיה שמחייב הרבה משמעת, ושיקול דעת, ודוגמה אישית, ויושרה, וחלוקה שוויונית יותר של העול ושל העושר.
הכותבת טש (איזה מן שם זה?) יותר מרומזת: הבלגן בכל ענייני הקורונה משרת רק את מארגן הבלגן, שרוצה להכניע את הציבור עד שרובו ככולו יבחר בו שוב לראש הממשלה.
הכתבות שלך טובות, אבל – סליחה – לא הגיע הזמן להחליף נושא?
הרי אנחנו כשפני מעבדה שבה מתבצע ניסוי בבני אדם – בקנה מידה מקראי. מאיפה כולם חכמים כל-כך שם, ברחוב ובאולפני הטלוויזיה? ואיך קורה שכל החוכמה הזאת הולכת ומתכנסת תחת לחץ לכדי הסכמה התנהגותית, עדרית ויצרית? ואת מי זה משרת?"
"זהו היום מבחן הדמוקרטיה האמתי שעומד לפנינו – מבחן הדמוקרטיה שמחייב הרבה משמעת, ושיקול דעת, ודוגמה אישית, ויושרה, וחלוקה שוויונית יותר של העול ושל העושר".
וגם
http://on-the-left-side.org.il/%d7%93%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%9c%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%
יש חסינות עדר? המבצע הישראלי – והתוצאות בצ'כיה
/www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5726143,00.html#autoplay
בהמשך לדברי ראש היחידה למחלות זיהומיות בתל- השומר – הלא נודע רב מהנודע. ככל שעובר הזמן מופרכות הנחות ראשוניות –
אבל פה אצלנו מדברים על "היום שאחרי הקורונה".
כבר חודשיים אני נדבקת ל- "אל יתהלל חוגר כמפתח".
וכן – יש אוכלוסיות חלשות שקל מאוד לשכוח מהן.
ואז נוכל לחזור למה שהיה לנו לפני המבול.
אז זהו – שכנראה אין חזרה כזאת.
לנעמיט
בהתחשב בעובדה שבאמת-הרבה לא ידוע, אז יש 3 אפשרויות-
1) לא לטפל בחולים ובאנשים בעלי הפוטנציאל לחלות-עד שנסיים את המחקרים המדעיים ונבין את הקורונה. עד אז-ימותו המונים.
2) נכניס את כולם להסגר כדי להגן על מי שחוששים כי יחלו/ימותו-עד אשר המחלה תחלוף מהעולם או עד שנסיים את המחקרים המדעיים ונבין את הקורונה.
המחיר-המשק לא יתפקד ברמה הטוטלית, הכלכלה תקרוס, ולא יהיה כסף לכלום.
3) דרך ביניים זהירה-לא מושלמת אבל עם סיכונים מחושבים
מה כת מעדיפה?
3
זה לא ברור?
השאלות שלך זה כמו להכניס למבחן אמריקאי 2 תשובות שאינן מתקבלות על הדעת.
השאלה היא מה זו דרך הביניים שאתה מדבר עליה.
והאם מה שקורה כאן עכשיו נופל בקטגוריה הזו.
ממש לא.
רק דוגמית מקרית
https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local-2020/Article-b05cd484a89e171027.htm?Partner=rss&utm_source=start&utm_medium=content&utm_campaign=ongoing
האפשרויות שאתה מציג מרק כמוהן כמבחן אמריקאי שבו 2 מן התשובות הן מופרכות לגמרי.
השאלה האמתית היא – מה זו דרך ביניים….
האם זה מה שקורה היום בישראל?
ממש לא.
רק דוגמית מקרית
https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local-2020/Article-b05cd484a89e171027.htm?Partner=rss&utm_source=start&utm_medium=content&utm_campaign=ongoing
גם אין התבוננות מסודרת קדימה.
מי שחושב שאפשר יהיה לחזור לסדר שהיה קיים לפני הצונמי – חי באשליות.
וסמוך על אלה שמבינים זאת ונערכים לקראת.
מדינת ישראל – אם כן, הרי בהסתר גמור
יקח זמן עד שיפלו מספיק אסימונים (זוכרים מה זה? 🙂 ).
הזמן הזה גובה ויגבה מחיר.
כבר עכשיו רואים את הניצנים – לא תהיה חזרה לעולם שהכרנו עד שבא הקוביט 19.
נצטרך להחליף שפה.
כדאי להזכיר למשל את המאבק למען הצבעת נשים – באיזה הקשר הוא התפתח.
כנ"ל זכויות עובדים.
ויש גם דוגמאות פחות נעימות – באילו תנאים החלו להישחק זכויות העובדים.
מפאת גילי לא בטוח שתהיה לי הזדמנות לחוות את כל זה – לטוב ולרע.
"ביבי כבר הבין"
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8952245?utm_source=smartfocus&utm_medium=email&utm_campaign=daily&utm_content=5016181
אפרופו הצעה לשרה פרץ למעלה.
האזנתי היום בתכנית "בצהרי היום" רשת ב' לראיון הזוי. אורי לוי כתב 11 ראיין את פרופ' רגב מתל השומר.
היא תארה איך עקבה בדאגה אחר תהליך היציאה מתחילתו – העדר המשמעת, הההתעלמות מההוראות וכו'.
לוי "זרם" אתה.
זהו אותו לוי שבכל יום ו' מגיש את פינתו "אורי בדרכים". מההתחלה הסתובב עם מסכה על הסנטר, עד שסילק אותה לגמרי. לאחרונה חזר לעטות בה את סנטרו.
מצפיה בתחנות עולמיות – לא מורידים מסכה כדי לראיין מישהו מהקהל – נהפוך הוא אז דווקא מקפידים המראיינים על המסכה. והם נשמעים היטב.
לשרה פרץ.
אין כבר צורך לכתוב.
מספיק להציץ החוצה.
אפילו הבהרות מיותרות כבר.
מי ש כבר הבין – הבין
ומי שלא,
לא יבין.
הגענו למקום מכובד במשפחת העמים ומה אנחנו צריכים יותר מהנידוי הזה?
ממש מרגישים כמו דג במים
"מדענים ישראלים מארה"ב ומבריטניה מצאו דרך זולה ומהירה לבדיקת קורונה של כל תושבי המדינה ב-3 שבועות".
https://rotter.net/forum/scoops1/625765.shtml?utm_source=finance.sponser.co.il&utm_medium=ticker
"מדדי הקורונה המתפרסמים מדי יום, לאיש מחוץ למיעוט מובחר, אין מושג איך הם נאספים, ומה מידת אמינותם. עדות מוצקה לקיומה של בעיה מתקבלת ממאמר שפורסם ב-26.4.2020 בעיתון 'הארץ'. כותבו הוא פרופ. משה פולק, המדען הראשי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. פולק מביא שם לידיעת הציבור פנייה של הנהלת הלמ"ס לממשלה לפני כחודש. פנייה שלא נענתה. גוף הסטטיסטיקה הרשמי של מדינת ישראל, הכפוף ישירות למשרד ראש הממשלה, מציע שם לערוך סקר מדגמי של הקורונה…הממשלה, כאמור, לא טרחה להגיב".
https://tamarbenyosef.com/2020/05/04/%d7%
לדעתי,לנו,הציבור הגדול,אין חשיבות רבה מדי לדיוק על המספר המדוייק מפני שגם לא יכול להיות דיוק מלא.
חשובות המגמות,הכיוונים והם ברורים.
סביר שככל שהנגיף הזה ומעלליו יילמדו ישתכללו גם כלי המדידה והדיוק.
הקטנצ'יק הזה מחולל מהומות צונמיות.
הקשבתי היום לראש היחידה למחלות זיהמיות בתל-השומר.
(בתכנית של קרן נויבך).
בניגוד לדובר שלפניה – היא הציגה שורה של בעיות בדרך ללמידת "מעלליו" של הנגיף.
הדרך ארוכה, והמהומה בהחלט צונמית.
השימוש במושג "חזרה לשגרה" – הוא מטעה.
ברור שאי אפשר לנעול את אוכלוסיית העולם למשך זמן בלתי ידוע.
אבל אין פרוש הדבר חזרה למה שקדם לצונמי הזה.
סמוך על האופורטוניסטים שכבר מבינים את זה.
והשאלה בגדול – איך למנוע שאוכלוסיות הנקראות מוחלשות לא יצאו מהצונמי הזה מוחלשות יותר.
הממממשלה הנרקמת כאן – איננה התשובה.
"סקר מפתיע: מה הכי חסר למגזר הסרוגים במשבר הקורונה? "
מעניין
https://rotter.net/forum/scoops1/625900.shtml?utm_source=finance.sponser.co.il&utm_medium=ticker
בהקשר " לאזרחים הכלואים" ואלה שלא כל אחד יעשה מה שטוב לו מי שחושב כאשר הוא בגיל סיכון מעדיף לצאת מהבית שיעשה זאת עדין אנחנו חיים בדמוקרטיה אף אחד לא עצר קשיש בן 80 על זה שטייל ברחוב עם מסכה וכפפות כל אחד שיעשה מה שטוב לו אלה שמטיילים חופשים ולא לוקחים ברצינות את המחלה זה על אחריותם הביאה שזה בסוף עלינו על בתי החולים …..
המסכה – כמה פעמים צריך להסביר? מגינה על אחרים ולא על מי שעוטה אותה.
אם אתה מתעטש בלי מסכה, ה"תוצר" יכול להגיע לכל חלק מפניו של מי שבמקרה, למרות כל הזהירות (במיוחד בתנועה), היה מספיק קרוב כדי לחטוף.
אבל מי שמתעטש לתוך מסכה, בהנחה שהמסכה מכסה גם את האף, לא מסכן אחרים.
כמובן שההסברה בעניין הזה היא אפס.
בחיי שאין לי כבר כוח.
רצוי כנראה להישמע לעצתה של שרה פרץ
תיקון -רצוי להישמע באופן גורף להצעתה של שרה פרץ.
לא להחליף נושא.
אלא "המשכיל בעת ההיא ידום".