מאת: אריה ש' איסר – פרופ' למדעי כדור הארץ
האם ניתן להשתמש בפסולת הבניין שהצטברה בישראל ובגדה המערבית לבניית מפעלים אשר ירחיבו את שטח המחיה של תושבי רצועת עזה?
בעיתון "הארץ" מאתמול (יום ה' 19.2.15), תחת הכותרת "מניפסט החופים", התייחס צפריר רינת בשלילה להצעה לבנות מיגון מיוחד לחופי ישראל. הוא ציטט שני מומחים אמריקאים לגיאולוגיה של חופים ולשימורם, הטוענים שיש להימנע מהקמת חומות וקירות מגן. הרעיון של הקמת חופים מוגנים, ואפילו איים מלאכותיים, מול חופי ישראל, הועלה זה מכבר על-ידי חוקרים ישראלים. בזמנו נערכו מחקרים, אורגנו כנסים ואף הוקמה וועדה ממשלתית שבחנה את ההצעות השונות והגיעה למסקנה חיובית.
באותו עיתון באותו יום התפרסמה גם כתבה של ניר חסון, תחת הכותרת "המדינה תפקיע מאות דונמים מפלסטינים כדי לבנות מזבלה". המעיין בכתבה ילמד שמדובר בהקמת מטמנה גדולה לפסולת בניין ביציאה המזרחית של ירושלים, וכי הקמת המתקן הזה תביא לסילוק בדואים המתגוררים בפחונים בשטח.
בדיוק שבועיים לפני פרסום כתבות אלו התפרסמה עוד כתבה ב"הארץ" (יום ה' 5.2.15) תחת הכותרת "פסולת הבניין הממוחזרת מצטברת, אך אין לה ביקוש". בכתבה זו העלה צפריר רינת את הבעיה הסביבתית הנגרמת כתוצאה מכך שהמפעילים של אתרי המיחזור של פסולת הבניין אינם מצליחים לשווק את המוצר שאמור לשמש כחומר למילוי תשתיות. כתוצאה מכך נערם הר ענק בפארק "ברקת", הנמצא ליד הישוב שוהם.
בצל הבעיות של מצבורי פסולת הבניין, נשאלת השאלה האם לא ניתן להשתמש בחומר המצטבר כדי לפתור בעיה לאומית – הבעיה של יישוב הפליטים הערבים. בעיה זו החריפה מאד כתוצאה מההרס שנגרם למבני המגורים והתעשייה ברצועת עזה במהלך מבצע "צוק איתן". רבים ממבנים אלו שימשו מחסה ללוחמי החמאס ולמערכות הטילים שלהם. מדינות שונות הציעו לעזור בפתרון הבעיות של האוכלוסייה ברצועת עזה. עד כה נשארו רוב ההבטחות בגדר הצהרות.
עבודת הדוקטורט שלי הייתה על הגיאולוגיה של שפלת החוף (כולל רצועת עזה). כמתמצא בנושא הגנת חופים, אני מעלה את השאלה: האם לא ניתן להשתמש בהרי פסולת הבניין שהצטברו בישראל ובגדה המערבית – לבניית מפעלים אשר ירחיבו את שטח המחיה של תושבי רצועת עזה? המפעלים המוצעים אינם חייבים להתבצע על ידי בניית איים. ניתן להסתפק בבניית שובר גלים מול העיר עזה ודרומה, שובר גלים אשר ישמש לבניית נמל לרצועה. בכך תעמוד ישראל בהסדרים שעליהם הסכימה ממשלת רבין, הסדרים שסוכמו אחרי הסכמי אוסלו. שובר הגלים הזה יגרום גם להרחבת הרצועה לתוך הים, עקב השקעת הסחף הרב המגיע מהרס הדלתה במצרים (שנגרם כתוצאה מהקטנת הסחף מהנילוס כתוצאה מהקמת סכר אסואן).
קרוב לוודאי שפעילי החמאס השולטים ברצועה יסרבו לקבל ייעוץ, ואפילו עזרה כספית, מישראל. אולם אם ההצעה הזו תבוא מגורם בינלאומי, אשר ידאג גם למימון המפעל – קיים סיכוי, אם כי קלוש, שמנהיגי החמאס יתחילו לחשוב על פתרון יצירתי לבעיה של עמם, במקום פתרון חתרני תת-קרקעי.
תודה לפרופ' איסר.
קראתי את המאמר של רינת על כך שנעשה שימוש מועט בחומר הממוחזר.
אני חשבתי שחומרי הבנין הממוחזרים משומשים למטרות ראויות ומחליפים את הסלעים הנחצבים מההרים.
הייתכן שיד בעלי המחצבות במעל הזה המנוגד לחוק המחייב גופים ממשלתיים להשתמש בחומר זה בפעילותם?
כך או כך,ברור שראשי הימין,מביבי ודרומה,עסוקים בשמירה על בוחריהם ומציאת דרכים מחוכמות להעביר להם כספים ואין להם "ראש",וכסף, לבעיה זו.
הנהגה רגישה וחכמה היתה מעודדת שימוש בחומר הממוחזר ע"י סיבסודו,אבל….
אין עם מי ועל מה לדבר.
אנטי ציונים.
מיחזור? ולמה שלא תפנו לבעלי הנסיון, למשל שרה נתניהו?