מאת: שלמה גזית – אלוף מיל', בעבר ראש אמ"ן
אביטל גבע, חבר קיבוץ עין-שמר, מימש חלום והקים מרכז מחקר ולימוד רב-תחומי, שמפגיש אנשי מדע, חוקרים ותלמידי בתי-ספר יהודים וערבים.
ידידה המתנדבת בחממה האקולוגית בקיבוץ עין שמר, המליצה לבקר במקום. לא ידעתי דבר על החממה, אך הסקרנות גברה ונסעתי למקום. בשולי הקיבוץ מצאתי פנינה מדעית-חינוכית, פנינה המוכרת היום ברחבי העולם המדעי כניסיון חינוכי שיסחף בעתיד את העולם. ואילו אצלנו כאן, בישראל – הפנינה מצטנעת…
כמו בהרבה תחומים אחרים, הכול מתחיל במשוגע לדבר. וה"משוגע" הוא אביטל גבע, חבר קיבוץ עין-שמר, שביקש לפני 44 שנים לממש חלום: להקים מרכז מחקר ולימוד רב-תחומי, אשר יפגיש אנשי מדע וחוקרים עם תלמידי בתי-הספר שבמרחב הקרוב. בתי-הספר, במקרה שלנו, לומדים בעברית ובערבית – 2 השפות מכהנות כאן בערבוביה מרתקת. אביטל רתם למיזם את בנו נועם, וגייס עוד מספר מתנדבים, כולם – משוגעים לדבר.
היום עוברים את המקום כ-800 ילדים וילדות – כיתות שלמות של בתי-הספר מגיעות למקום פעם בשבוע, לשיעור של שעה וחצי. ואלה, יחד עם תלמידים בוגרים ועם חוקרים בוגרים, ממוקדים כולם באתגרי העתיד של כדור הארץ. הגעתי בשעות הבוקר, ומצאתי מקום שוקק במצהלות הילדים-התלמידים. החממה פרושה על פני שטח של מגרש כדורגל בערך. החממה מחולקת לשערים-שערים, ובכל שער כזה מצאתי כיתת בית-ספר – יהודית או ערבית – מאחד היישובים שבסביבה. השפות ששמעתי בערבוביה – עברית וערבית. היה זה מפגש מרתק של שתי אוכלוסיות שכנות – שמחוץ לחממה הן מנותקות.
במקביל, מצאתי במקום מספר יזמים. כל אחד מהם מתקשר לתקופה של שנה עד שנתיים. החממה גאה ב-4 חברות כלכליות אשר צמחו במקום, והיום הן עומדות בזכות עצמן.
ראיתי סביבה לימודית שונה לחלוטין מבית-הספר המוכר לנו. כאן אין כיתה קפואה. כאן מצאנו אווירה חופשית, ובעיקר – התלהבות, התלהבות של המורים-החברים ושל תלמידיהם. מי שבא לחפש כאן בית-ספר וכיתות לימוד קפואות – נקלע למגרש משחקים גדול. כאן אין תלמידים המחכים בכיליון-עיניים לפעמון שיכריז על גמר השיעור ועל יציאה למגרש. אין בכך צורך – הלימודים והשיעור מתנהלים מלכתחילה באווירה של מגרש משחקים.
מצאתי שם נערה, תלמידת י"ב, שבאה להכין שם את עבודת הגמר שלה. התנאים אפשרו לה להתבודד – אך לא להתנתק, והיא מאושרת בעבודתה.
אביטל ונועם סיפרו לי כי הם עומדים לצאת בימים הקרובים לכנס בין-לאומי, ולהציג בו את החממה ואת הישגיה. אכן – העולם המדעי-אקדמי מגלה עניין, ורואה בחממה זו את התחליף למערכת החינוכית המוכרת. ואילו בישראל – החממה מצויה עדיין במחתרת…
עזבתי את המקום, והבטחתי לאביטל ולנועם לסייע בהבאת המקום לידיעת הציבור הרחב, ולסייע בחשיפת פנינה מצטנעת זו, המוסתרת מזה 44 שנים.
האלוף גזית, החממה באמת נפלאה, וטוב שפרסמת אותה כאן. אבל מגיע לאביטל גבע שתזכיר עוד 3 דברים עליו:
שהוא לא רק איש חינוך אלא גם אמן,
שהוא והחממה ותלמידיו יצגו את ישראל בתערוכת הביאנלה של ונציה שבאיטליה,
ושכקצין בצנחנים הוא היה בין ראשוני "שלום עכשיו"!
איך שהדברים משתרגים: במקום שיש חינוך יש גם אמנות; במקום בו ילדים נפגשים נוצרת סולידריות. חזק ואמץ אביטל גבע, כן תרבה וכן תוסיף. תודה לאלוף גזית.
מרגש. מי ייתן וירבו החממות החינוכיות כדוגמת זו שתוארה לנו בכתבה.