מאת: נפתלי רז – מורה-דרך ואיש חינוך
ב-4.11.1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ונרצח השלום. בשבת 2.11.19 נזכור את רבין, נזכור את מסיתיו, ונדרוש להחזיר את השלום.
יצחק רבין, מפקד חטיבת הפלמ"ח הראל במלחמת העצמאות, הציל את ירושלים לפני 71 שנה. יצחק רבין, הרמטכ"ל במלחמת "ששת הימים", הציל אותנו הלוחמים לפני 52 שנה. יצחק רבין, ראש הממשלה, הציל את מדינת ישראל לפני 25 שנה: הקים ממשלה בתמיכת ערביי ישראל; קיבל את הסכם ההכרה ההדדית עם הפלסטינים, הסכם אוסלו; הביא את השלום עם ירדן; והביא את ראשי העולם, גם ערבים, לקשרים עם ישראל.
ואז החלה ההסתה הפראית נגד ראש הממשלה יצחק רבין. המתנחלים, שרצו לספח את השטחים, שימשו חיילי ההסתה; רבניהם כיכבו כמנסחי "עקרונות" ההסתה; ויושב-ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, ששיחק כמתנגד להסכם אוסלו אך לא ביטלו עד היום, 
רצה רק להיות ראש הממשלה, והוביל את ההסתה. הפגנות פראיות בזעקות "רבין בוגד" ו"רבין רוצח", השוואת מדיניותו למשתפי הפעולה עם הנאצים, כרזות בצמתים ובהפגנות עם רבין בכפייה ומחבק את ערפאת, טקסי "פולסא דנורא", ועוד זוועות. נתניהו בלט בהובילו הפגנה בצומת רעננה עם ארון קבורה בכתובת "רבין קובר את הציונות", וחבל תלייה; ובנאומו בכיכר ציון בירושלים בהפגנת המוני מתנחלים שזעקו "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין", ושרפו תמונות של רבין.
האלוף במילואים שלמה להט, צ'יצ', חש בסכנה, ואירגן עצרת תמיכה ברבין ובשלום, בכותרת: "כן לשלום, לא לאלימות". התנדבו לסייע מפלגות הקואליציה של רבין, ועשרות "גנרלים" של "המועצה לשלום ולביטחון", שצ'יצ' היה אז נשיאה. כקמב"ץ של מפם ומרצ, הצטרפתי לצוות המארגן, ויחד עם תת-אלוף מיל' יעקב אבן שימשנו כאחראים להסברה, בחשש – של יצחק רבין ושלנו – שלעצרת יגיעו רק מעטים.
בעצרת השתתפו כ-100,000 איש (במדינה שכללה אז רק 5.5 מיליון תושבים)! רבים-רבים הביאו דגלי ישראל ונפנפו בהם, הכינו שלטי סיסמאות, ושרו שירי שלום. יצחק רבין הודה – בנאומו, ובחיוך הגדול – שהתרגש מההמונים.
בנאומו רבין הדגיש את חשיבות השלום ואת ההתנגדות המוחלטת לאלימות, והרבבות הריעו לו על כל משפט. נאמו גם אחרים, ובסוף שרה מירי אלוני את "שיר לשלום", כשרבין – וכולנו – הצטרפנו לשירה.
לאחר סיום העצרת התחבקו על הבמה רבין וצ'יצ', והצטרפו לחיבוקים כל הבכירים. אני הזדרזתי לרדת מהבמה מאחור (כדי לנסוע עם אשתי ליום ההולדת ה-47 שלי…). אחרי ראיתי את פרס יורד מאותן מדרגות אחוריות, עם חבורת בכירים, ואחריהם ראיתי יורד את רבין, עם צוותו ועם מאבטחיו.
ואז נשמעו 3 היריות. "קפצונים?", שאלו 2 צעירות לידי. "לא", עניתי, "זה ירי אקדח". עשרות הקיפו את רבין והסתירו את הראייה, אמבולנס טס למקום, ורכב השרד של רבין כבר יצא עמו במהירות. אני מיהרתי אל אשתי, שדחפה אלי רדיו-טרנזיסטור: "ראש הממשלה יצחק רבין נפצע בעצרת, והובהל לבית החולים איכילוב". דמעות פרצו לי מהעיניים, ורצנו לאיכילוב. ראינו עשרות מכוניות שרד מגיעות, עם שרים וראשי מערכת הביטחון. אוי.
ולאחר כשעה, יצא אלינו איתן הבר: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל-אביב".
יגאל עמיר נתפס ונשפט, הודה במשפט שלא היה יורה ברבין ללא תמיכת רבנים, הורשע ברצח, ו"יושב" לכל חייו. שופט "העליון" חיים כהן אמר כי "כל הסימנים מעידים שהחלת 'דין רודף' על ראש הממשלה מפי פוסקי הלכה כלשהם, הביאה אחד שומר מצוות לידי שפיכות דמים". שופט "העליון" אליהו מצא הביא ראיה מדברי עמיר: "כל מה שעשיתי לא הייתי עושה, אלא בגלל חובתי הדתית להגנת עם ישראל, מצד 'דין מוסר' שאליו השתייך רבין, כפי שנאמר על ידי הרבה רבנים".
את העצרת בשבת 2.11 יארגן חמי סל (חברי, שאירגן את רוב העצרות מאז). נבוא בהמונינו – לזכור את רבין, לזכור את מסיתיו, ולדרוש להחזיר את השלום.
תודה מר רז שאתה מזכיר את כל הזוועה ואת ההכרח לבוא לעצרת, וכל הכבוד שפרסמת על קיומה ראשון בכל התקשורת. לא רק שנבוא בהמונינו, אנחנו מתחילים להפיץ לכל מכרינו.
יישר כוח נפתלי. הפעם ננסה להביא את כל מי שמתגעגעים לרבין ולשלום. גם אזרחים ערבים.
חובה לבוא ברבבות, ולא לתת לעלות לבמה לשום ימנמנן מסית כצחי הנגבי בשנה שעברה.
רז, יודעים כבר מי ינאמו על הבמה? זה יכול להמריץ רבים יותר לבוא לכיכר, בעיקר בימים שבהם אולי תוקם ממשלה!
את הרצח הנורא איש לא שוכח. אבל מחריד להיזכר בהסתות שהביאו לרצח.
העצרת השנה תערך יומיים לפני מלאת 24 שנים לעצרת שהסתיימה ברצח, ושבוע לפני מלאת 25 שנה לשלום שרבין יצר עם חוסיין.
א. ההסתה מוסמסה כבר מזמן, ע"י מנגנון משומן היטב.
לצעירים שבינינו יש סיכוי קטן מאוד לדעת מה בעצם קרה שם. גם מי שהיו כאן בזמן אמת לא בהכרח נחשפו לכל הזוועה.
לכן, תזכורת:
"שתיקת הכבשים מול ההסתות" 14.11.2017
"בימין מגלגלים עיניים לשמיים, ודורשים לא להכליל על כולם את אשמת רצח רבין. אבל מה עם שתיקתם בזמן אמת?
נמאס מגלגול העיניים. נמאס – עד שלא נשמע בבירור את קולם של אלה שיגאל עמיר מתיימר לייצג: "שמענו וראינו את ההסתה הפרועה – ושתקנו"; "שמענו וראינו, והגבנו בשפה רפה ובקול ענות חלושה"; קישור בהמשך…
(ב) "על כך הננו מצטערים צער רב ומבקשים סליחה";
"עד שלא ייפסקו קולות התרצנים, שמרחיקים את האחריות מהם והלאה, אפילו עד לקורבן עצמו;עד שלא יבינו התרצנים שגם ללא הרצח בסוף המערכה האחרונה, מדובר במחזה אימים חסר-תקדים של הסתה משוללת-רסן, בהנהגת נבחרי ציבור בכירים;"…
עד שלא יובן פה הברור מאליו – מה שהובן על-ידי סיעת "צומת" שפרשה מ"מטה מאמץ" שהוביל את ההסתה בראשות נתניהו, ואף טרחה "צומת" לפרסם מודעת ענק בעיתונים כנגד ההסתה הפרועה –
עד אז ימשיך לבעבע בתוך כל הציבור הארס המאכל כל חלקה טובה,
(קישור בהמש
(ג)לתירוצים בדיעבד אין הסבר! ועל אלה לא יכולה להיות מחילה!
עד שלא יבואו השותקים והתרצנים ומרחיקי העדות ויגידו "סליחה, טעינו", "לא קראנו נכון את המפה", "היינו נרפים", "פחדנו", "שתיקתנו העבירה מסר מוטעה לרוצח" –
לא יוכל להתחיל תהליך ריפוי הפצע הפעור שעדיין מדמם, ואי-אפשר יהיה לומר עוד – "לא ידענו", "לא הבנו", "ירחמיאל אשם".
http://on-the-left-side.org.il/%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%aa/#comment-129771
אני עוד זוכרת שהמתנחלים חסמו את הדרך לכנסת וניסו להפוך את הרכב של השר בן אליעזר, ואז יו"ר הכנסת סרב לתת לח"כ מתנחל לעלות לדבר וצעק עליו "לך תדבר עם המתנחלים שלך".
(א) קחו למשל את הכרזה שהונפה ברמה בעצרת בככר ציון ב-4.7.1994
http://on-the-left-side.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%a8%d7%96-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%92/
זו כרזה אחת מתוך סדרה מושקעת היטב. אחרת – תמונת רבין בכפיה של עראפאת – הודבקה בכל רחבי הארץ על כל מה שלא זז ולאורך תקופה ארוכה.
מי מימן?
ומה לכרזות אלה ולכרזה תוצרת בית בשחור לבן שהפיץ מאן דהוא, בהפגנה בצומת קינג ג'ורג' שנה אחר כך, והגיעה לידי רביב שחילק לתקשורת, שנפלה בפח?
המשך
(ב) בדקו היטב את התמונה. מונפת בעצרת ביולי 1994 בככר ציון. לידה כרזה של רבין עם הכפיה של עראפאת על ראשו. את מרפסת ה"מכובדים" מעטרות כרזות ענק "מוות לעראפאת".
מישהו שכח את האלגברה שלו?
עראפאת=רבין. עראפאת=בן מוות. על פניו של רבין מסומנת מטרת ירי = רבין בן מוות (ביו-טויב מישהו אפילו מדגים)
זו ה -הפגנה המכוננת שקבעה את הפרמטרים להסתה.
תודה לאהרונוב על הקישור – יש שם סלט מארועים שונים, ניתן בכ"ז להבחין בעצרת המכוננת https://www.youtube.com/watch?v=iiF-YmuA4pw&feature=related
שימו לב ללפידים ולמרפסת.
כל עוד ימשיך השמאל לדבר שלום הוא לא יצליח לקרב אליו את החלק בעם המסרב לתמוך בכך.
חובה לדבר אך ורק על הסדר.
המילה,המושג שלום יוצרים רגשות עזים בכלל ובהקשר עם שכנינו בוודאי.
הסדר זו מילה רכה יותר,מאוזנת נוחה לאוזנם וליבם ונפשם של רבים,לדעתי,כמובן.
אין בשינוי המונחים משום בגידה במטרה האמיתית והחשובה.
לאבנר: "הוי, תמימות קדושה". שינוי המילה "שלום" למילה "הסדר" יצרף את המתנחלים? יביא אותם להתנצל על ההסתה נגד רבין? יביא אותם להשתתף בעצרת הקרובה? נו באמת…
שושי-היכן קראת שדברי מכוונים להעביר אאת המתנחבלים על דעתם?
אין עוד כמה אזרחים שאינם מתנחבלים המפחדים משלום?
לחזור על דבר שהביא תוצאות עלובות עוד ועוד ולא לנסות לשנות אינו מומלץ.
ואחרי הכל שלום הוא הגדרה ספציפית יותר של תוכן ומהות ההסדר בעוד שהמילה הסדר מכילה,בעקרון,את כל האפשרויות,מותירה הרבה גמישות ההכרחית לתהליך שפשרה היא נשמתו.
לנפתלי, תודה על המאמר.
קראתי כאן תגובות כגון אלה של אבנר, ותהיתי: האם אני והוא חיים באותו עולם? ויותר מזה – אם (לצערי) אנחנו חיים באותו עולם, האם אני רוצה (בהדגשה!) לחיות יחד עם אבנר (והדומים לו) באותו עולם? המילה "שלום" – עתיקת יומין, וכמוה גם האידאל הזה, שגם אם אינו בר השגה מיידית, הוא דגם- מופת לחיים אנושיים. עכשיו , בחג סוכות, אנחנו רואים בין השאר את הביטוי "שים שלום ופרוש סוכת שלום". אם המילה "שלום" מפחידה ומרתיעה בני אדם אלה ואחרים – מה לי ולהם, בכלל? אולי גם בתחום זה נדרשת הפרדה מוחלטת, ויפה שעה אחת קודם.
אצטרף להפגנה כמובן. כולנו חייבים להתאחד בקריאה להחזיר את השלום שהיה כאן בתקופתו של רבין, כשיכולנו לצאת לרחובות בביטחון, לעלות על אוטובוסים בלי חשש ולשבת בבתי קפה בלי פחד. מי ייתן וישובו הימים הברוכים ההם. אני מצטרפת לקריאתו של נפתלי רז: החזירו לנו את השלום!!!
תודה רבה לעודד שהצליח יפה להוכיח את טענתי.
דברי היו במישור הטקטי פוליטי אבל מה לו ולכך-הוא מעופף לו בארצות שגיונותיו אבל בטוח שהוא חי במציאות.
"שלום",מתברר הוא מקבילה אזרחית חילונית ל"משיח" של הדתיים,כפי שכתב בעצמו:" המילה "שלום" – עתיקת יומין, וכמוה גם האידאל הזה, שגם אם אינו בר השגה מיידית, הוא דגם- מופת לחיים אנושיים".
עתיק יומין-כלומר-מעולם לא התקיים,ממש,ובוודאי לא לאורך זמן.
ההיסטוריה עמוסה לעייפה בסיפורי מלחמות והן שיוצרות את הערגה לשלום-שאיננו.
ולא היה.
איננו אחים,עודד ואתה חופשי…
לאבנר,
השלום שונה מאד ממושג המשיח. את השלום ניתן להשיג, החל מימי קדם "ותשקוט הארץ…" ועד הסכמי שלום בעת החדשה. מדינות רבות, אויבות לשעבר, חיות היום בשלום. ראה יחסי גרמניה וצרפת שמשך מאות שנים נלחמו זו בזו. ראה יחסי ישראל ומצרים שארבע מלחמות עקובות מדם היו נחלתן עד שנחתם השלום, ואלה רק שתי דוגמאות.
לא זכור לי, לעומת זאת, בואו של איזה משיח שהוא אשר תרם משהו לאנושות…
בשונה מהערגה למשיח, השלום הוא בר השגה ויש לעשות הכל כדי להביאו !!
מר טוב-יה,בעצמך כתבת :" ראה יחסי גרמניה וצרפת שמשך מאות שנים נלחמו זו בזו"."מאות שנים".
באשר למצרים-זה "שלום"?
זה אפילו לא מלום.
זו המתנה דרוכה לקראת "ההזדמנות".
מצרים אינה מאויימת משום שכנה שלה,אזרחיה חיים באשפה אבל היא משקיעה הון עתק בהתחמשות ובניית תשתיות לקראת "ההזדמנות".
קרא סידרת המאמרים,למעלה מ-40,אודות:"מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה".
https://nziv.net/246/
נכון-השאיפה לשלום אינה בדיוק כמו ההמתנה למשיח,אבל…השאלה היא טקטית-באיזו שפה לדברר את
המשך
תודה לך, נפתלי היקר, על התזכורת לאימה ועל ההזמנה לעצרת. כל הכבוד על פעילותך החשובה.
לפי הצעת אחד המגיבים יש להמיר את המילה שלום מספר ישעיהו ומספר ירמיהו, שחיו בימים של אויבים רצחניים, במילה הסדר, כי המילה הסדר רכה יותר ונוחה יותר ל"עיכול" על ידי הימין בישראל .