מאת: איתן קלינסקי – משורר ומורה לתנ"ך
"אם נגזר עלי ליפול ברחוב, אני רוצה ליפול ברחוב בישראל. …כאן ירימו אותי. …אם שוב אפול, ירימו אותי…" (מספרו "שלום לקנאים").
קשה לי להיפרד מסופר אהוב, שליווה את שוחרי הספרות העברית יותר מ-50 שנה. קשה לי להיפרד מאוהבה של מדינת ישראל. אני מעיד בצנעה רבה שלכל ספריו יש מקום של כבוד בספרייתי, ויש ספרים שזכו לקריאה שנייה ושלישית. אני גאה לציין שיש לי גם ספרים של עמוס עוז שזכו ממנו להקדשה אישית.
את מילות הפרידה מעמוס עוז, אוהבה של הארץ שבה חי את 79 שנותיו, אבקש להביא דווקא מתוך הספרון שלו, שיצא לאור בשנת 2017, ועמוס עוז מיהר לפרסם ממנו כאן במגזין 4 טעימות – "שלום לקנאים" : "אם נגזר עלי ליפול ברחוב, אני רוצה ליפול ברחוב בישראל. לא בלונדון ולא בפריז, לא בברלין ולא בניו יורק. כאן ירימו אותי. כאשר שוב אעמוד על הרגלים, ודאי יהיו לא מעטים שירצו לראות אותי נופל. אבל אם שוב אפול ירימו אותי… טוב להיות ישראלי".
ונותרה בי רק תפילה אחת: שנקשיב לרועה ולבולס המלים הנקיות, עמוס עוז לבית קלאוזנר.
כולנו, מר קלינסקי, כואבים את פטירתו של עמוס עוז.
לא זכרנו שהוא כתב גם פה ב"על צד שמאל".
אז לחצנו על הקישורית וקראנו את 4 ה"טעימות" שלו, ושנינו דמענו.
תראו איך נעלם מהתקשורת איש רוח ובן אדם נפלא, עמוס עוז – מצלו של פוליטיקאי עלוב ובן אדם גס רוח, אבי גבאי.
אכן, שני שיאי ישראל מדהימים נערכים בימים ספורים:
עמוס עוז, הסופר הנפלא – נפטר`
ואבי גבאי, הפוליטיקאי העלוב – יורה בראשה הפוליטי של שותפתו ציפי לבני.
חברי מפלגת העבודה הביאו את אבי גבאי על עצמם. הכניסו את העז. עכשיו עליהם להוציא אותה.
גם מר"צ במצב דומה. אחרי הצטרפות נציגת מר"צ במועצת ירושלים, לקואליציה של משה ליאון עם החרדים, לא יפתיע אם אחרי הבחירות, מר"צ תשב בממשלת ביבי החדשה.
והגנרלים שומרים עדיין על זכות השתיקה.
זעקי, ארץ אהובה.