מאת: אילן ברוך, בעבר שגריר ישראל בדרום-אפריקה
מה ניתן לעשות כדי לשנות את הכיוון המסוכן בחמשת עמודי התווך של ישראל? נדרשת נקודת משען ארכימדית לתפנית מדינית-ביטחונית בעלת מימדים היסטוריים.
עם שקיעתה של האימפריה הסובייטית, היו בירושלים מי שאמרו כי ישראל הציונית 'ניצחה' את ברית המועצות הקומוניסטית במרתון ההישרדות. חלפו מאז שני עשורים, ודומה שגם ישראל הציונית, שרידותה בתעוקה.
לבד מברית המועצות, נעלמו במרוצת המחצית השנייה של המאה העשרים מדינות נוספות מן המפה, ואחרות השתנו מן היסוד. קיומן של מזרח גרמניה, דרום וייטנאם או דרום תימן שיקפו לכאורה חזון אידיאולוגי נבדל, ולמעשה שירתו אינטרסים מעצמתיים במסגרת המלחמה הקרה. שלושתן אינן עוד. למרות הגיבוי הצבאי האמריקני, שעלה בחייהם של יותר מ-50,000 אלף מחייליה, דרום וייטנאם ניגפה מול יריב חלש בהרבה, שלוחמיו נאבקו תוך דבקות עיקשת בחזון מוסרי ואידיאולוגי עדיף. מדינת האפרטהייד בדרום אפריקה, מעצמה אזורית ביבשת, נעלמה והותירה תחתיה מרחב לצמיחתה של "אומת הקשת בענן".
האם מאוימת ישראל במצב דומה?
הנה דאגה לחמישה עמודי תווך של קיומנו:
• "יהודית ודמוקרטית": החברה האזרחית בישראל מאבדת בהדרגה את לכידותה הלאומית. באין חוקה, אין הגנה חוקתית על האופוזיציה. בכנסת נערכת תחרות חקיקה לאומנית. התארכות הכיבוש והשליטה בעם הפלסטיני באמצעות כוח ומינהל צבאי, מחוללות קרינה ממארת בשיח הפוליטי והחברתי הישראלי פנימה. המיעוט המתנחלי רכש ומפעיל מנופי השפעה והכרעה מופלגים, לעיתים אלימים. המיעוט החרדי, שהשכיל לתרגם משקל פוליטי לזכויות יתר, התרחב לכדי איום על מסד החברה. המיעוט הערבי נתון להדרה מתעצמת.
• "השואה": בחלוף הזמן ודור הניצולים, מתקהה זיכרון השואה. שימוש קהה בשואה למטרות פוליטיות ומדיניות, שוחק את מעמד ישראל בזירה הבינלאומית. מקור הסמכות המוסרית העליונה לתקפותה של הציונות והיות ישראל מדינת הלאום היהודית – נשחקים.
• "הביטחון": תפישת ישראל בעולם כמעצמה גרעינית יחידה במזרח התיכון, המקנה לה יכולת הרתעה אסטרטגית ייחודית, מתעמעמת. איראן חותרת, כנראה בהצלחה, למעמד צבאי גרעיני. ירדן, מצרים וסוריה גולשות לאי יציבות. ברמה הטקטית, חמאס וחזבאללה שרויות בהתעצמות בלתי מופרעת, לכדי יכולת הרתעה רקטית נגד ישראל.
• "ארה"ב": ישראל נהנית לפי שעה ממטריית הגנה אמריקנית, צבאית ומדינית, מוצקה ולאורך שנים. אפילו לעת בחירות, השיח הפוליטי האמריקני עוסק אך מעט בנושאי חוץ, למעט ביטחונה של ישראל. ידועה ההתאמה הגבוהה בין משקלה הפוליטי של הקהילה היהודית האמריקנית לבין עמדת ארה"ב – הרשמית ובדעת הקהל – כלפי ישראל. ברם, בקרב הצעירים היהודים הליברליים מסתמנים סדקים בנאמנות הבלתי מותנית לישראל. כך גם – בתמיכה האמריקנית המדינית. מתיחות ללא הפוגה ביחסי נתניהו – אובמה צוברת משקעים מדאיגים בין ירושלים לוושינגטון, לטווח הארוך.
• "הזירה הבינלאומית": ישראל הולכת ושוחקת במו ידיה את משאבי הלגיטימיות הבינלאומית שלה. כמדינה שנולדה בהחלטת עצרת האו"ם, הלגיטימיות שלה תלויה בהתנהלותה המדינית כלפי שכנתה לעתיד, המדינה הפלסטינית. ככל שישראל מפרה את החוק הבינלאומי בשטחי הכיבוש וחותרת במפגיע תחת סיכויי המרשם המדיני הבינלאומי הרווח – שתי מדינות לשני העמים – כך תישחק הלגיטימיות, לא רק של הכיבוש אלא של ישראל כמדינה הכובשת.
מה ניתן, אם כן, לעשות כדי לשנות את הכיוון בכל אחד מעמודי התווך הללו? נדרשת נקודת משען ארכימדית לתפנית מדינית-ביטחונית בעלת מימדים היסטוריים. העיתוי איננו אידיאלי, אך הקפאה אמינה של מפעל ההתנחלות, שיבה מוצהרת לפרדיגמת "סיום הכיבוש" מול "סיום הסכסוך" וכניסה למשא ומתן ישיר ואזורי כולל, על בסיס "יוזמת השלום הערבית" – נותנים סיכוי להצלחה.
תמצות מאלף של מצבנו העגום. מאלף ועצוב. ההצעות בסיום המאמר כל כך הגיוניות – ואין שום סיכוי שממשלתנו תנהג לפיהן.
שוב השקרים של השמאל ,מתי תתפקחו מהאשליות,המשטרים במדינות ערב יציבים ,רוץ עשה שלום תמסור שטחים אסטרטגיים חיוניים.המשטרים סביבנו קורסים רוץ עשה שלום ,תן את הגולן(למי ?לקצב אסד חברך הטוב,)תודה לאל שמסרנו את סיסני ונשארנו עם חתיכת נייר שחוקה שערכה יורד והולך מדי יום,נתרפס לפני מכחיש השואה עבאס שכל יום חי ונושם הודות לכוח שלנו וביום שנלך יגררו הוא וחבריוברחובות יהודה ושומרון.מר ברוך מדבר על אפרטהייד אך מתחבר למתווה שלום שחובר במדינה גזענית ותומכת טרור שהיא המקור לטרור העולמי ואל קאעידה(ערב הסעודית ).כמה מפחיד שאדם זה הוא זה שייצג את מדינתי בנכר.
לאבי,
תנועת ההתנחלות קמה על יסוד של זכות אבות. זוהי האידיאולוגיה שלה. מנהיגיה, שהם בעיקר רבני יו"ש, חוזרים ואומרים זאת שוב ושוב ומערכת החינוך שלה מנחילה זאת בתודעה של צעיריה מיום לידתם ועד יומם האחרון. אבל הנימוקים שלך הם אחרים לחלוטין. אלה נימוקים אסטרטגים המעוגנים בעיקר בכאוס הנוכחי ובמצב העוינות הנוכחי בינינו ובין הערבים.
יתכן שלא שמת לב, אבל אין שום הבדל בין תנאי ה"יוזמה הערבית" לתנאים המוקדמים שמציב אבו מאזן בפני נתניהו. כמוהו בדיוק היא דורשת מישראל ויתור מראש על כל עמדותיה והסכמה לכל הדרישות הערביות עוד לפני ה"משא ומתן" כביכול – וכמוהו בדיוק היא מציעה לנו בתמורה לויתורים הבלתי הפיכים שלנו פיסת נייר שהשלכתה לאסלה היא רק שאלה של זמן. אבל היא עוד הרבה יותר גרועה מכל האופציות האחרות למו"מ, משום שהיא מצרפת למחנה הנושאים ונותנים מהצד הפלסטיני שיחבטו לנו על הראש, בנוסף לקוורטט, לאו"ם ולאובאמה, גם את בשאר אסאד, הוואהבים של ברבריה הסעודית והאחים המוסלמים. על זאת נאמר במקורותינו: ונוספו גם אלה לצרינו. שלא לדבר על כך שלאחר הכישלון המתוכנן מראש (נחש מי יצא אשם…) ישראל תישאר עם גיבנת למזכרת בדמות הכרה בהחלטה 194 של האו"ם, כלומר שמעתה ועד עולם ישראל מכירה עקרונית בזכות השיבה. ממש נופת צופים.
ובנוסף לכל הנ"ל, אולמרט הציע לאבו מאזן את המכסימום שיכולה להציע יוזמה כלשהי ושראש ממשלה ישראלי, גם המטורלל ביותר, יכול עדיין להסכים לו ולהאמין שהוא לא יהפוך לגוויה פוליטית או פיזית. אבל אבו מאזן זרק לכל הרוחות אותו יחד עם ההצעה שלו. האם אינך סבור שלפני שקופצים למלכודת הפתאים הזו כדאי אולי לברר מהו האינטרס של מדינת ישראל להכניס את עצמה לסד של מו"מ עם אבו מאזן שנהנה מחסות הליגה הערבית (יעני דיר באלק, אני מביא לך את האח שלי), על אותן הצעות בדיוק שהוא זרק לפח במשא ומתן הרבה יותר פשוט?
והנה ידיעה מהיום על מה שצפוי לנו מה"פרטנרים" שלנו, עם או בלי היוזמה הערבית:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4248387,00.html
עובד כרגיל מלאה אותנו בעובדות לא נכונות.
באותו הקשר אין זה מפליא שהוא לא ענה על שאלתי ששאלתי מספר פעמים בזמן האחרון.
השאלה עדיין מופנית לעובד: האם הודית בעבר שהזדהית בשמות שונים?
עובד ביודעין כותב שקרים. הוא כותב שאבו מאזן זרק לכל הרוחות את אולמרט ביחד עם הצעת השלום שלו.
אבל מה אומר אולמרט על כך?
אהוד אולמרט ממאמרו בניו-יורק טיימס (21/9/11) כתב שעבאס לא דחה את הצעת השלום שלו (מספטמבר 2008 (.
וכך כתב אולמרט:
"These parameters were never formally rejected by Mr. Abbas, and they should be put on the table again today".
http://www.nytimes.com/2011/09/22/opinion/Olmert-peace-now-or-never.html?_r=3&hp
בראיון לרדיו א-שמס ב – 3/11/11 אמר ד"ר סאיב עריקאת: "לא דחינו את ההצעות של אולמרט … הגשנו לקונדוליסה רייס הערות והצעה משלנו, אבל בינתיים אולמרט הסתבך בפרשיית השחיתות, ובחירות נערכו בארה"ב ובישראל. אני יודע בוודאות שרייס הגישה לממשל אובמה מסמך בן 11 עמודים שמסכם את המצב ואת ההצעה של אולמרט, אבל מתעלם מההצעה שלנו. לכן הגעתי לוושינגטון אחרי הבחירות בארה"ב וביקשתי שכל משא ומתן שיתקיים מעתה יתחיל מהנקודה בה הפסקנו. אבל נתניהו השליך את הכל לפח והתעלם מהסיכומים".
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1556477
עובד מביא קישור לכתבה שמדברת על פעיל חמאס. אבל אבו מאזן מאז 2005 במהלך 7 שנים בכניס מאות פעילי חמאס לבית הסוהר. לדברי השב"כ פעילותו למניעת הטרור מרשימה, אבל זה לא יכול להימשך בלי סוף. למרות זאת עם דיכוי שנמשך, ושוד אדמות נמשך, וכך הוא מתחיל להיחשב כמשת"פ, והאלטרנטיבה תהיה החמאס. זה מה שנתניהו רוצה. להמשיך להתנחל על אדמות פלסטיניות ולומר: עכשיו החמאס שולט. אין עם מי לדבר.
לאדון ס. ("רמי")
אתעלם מהקשקושים שלך ואגיב רק לעצם העניין.
אולמרט: These parameters were never formally rejected by Mr. Abbas. אפילו אולמרט, למרות שהוא שקרן פתולוגי ומאחז עיניים, אמר "formally". כלומר – ההצעות לא נדחו *רשמית*. כמובן שהן לא נדחו רשמית. מספיק שאבו מאזן נעלם ולא השיב עליהן מעולם, ומספיק שקונדוליסה רייס הביאה לו אותן הצעות בשם אולמרט והוא סירב, כפי שהיא עצמה אומרת.
מחמוד עבאס, בראיון ל"וושינגטון פוסט", אמר בפירוש שהוא דחה את הצעות אולמרט "משום שהן אינן מאפשרות לו להציף את ישראל במיליוני ערבים".
לגבי סאיב עריקאת אתה פשוט לוקח רק מה שנוח לך. באותו ראיון הוא אומר שאולמרט הציע לפלסטינים 100% משטחי 67 וחזרה של אלפי פליטים. בראיון קודם ל"אל איאם" ב-26 ליולי 2011 הוא גם הצהיר בגאוה שהם דחו את ההצעה ("מאולמרט קיבלנו 100% ודחינו"). עריקאת ועבאס לא אמרו לאולמרט "חכה רגע וניתן לך תשובה", והם בוודאי לא אמרו מעולם שהם מקבלים את ההצעה שלו, גם לא תוך דרישה לשינויים. הם פשוט התעלמו ממנו והוא מעולם לא שמע מהם שוב. יש לך הסבר להתנהגות המוזרה הזו? ברור מאד מדוע מר עריקאת פצח את פיו רק בתקופת ממשלת נתניהו – כי הפלסטינים מלכתחילה התכוונו להשתמש בויתורים של מנהיג ישראלי אחד רק כמנוף לויתורים נוספים ממנהיג שני.
ומדוע לדעתך "קונדוליסה רייס התעלמה בדו"ח שלה מההצעות שלנו [של הפלסטינים]"? אולי משום שהן מעולם לא היו ולא נבראו ועריקאת החביב פשוט משקר? יש לך פירוט של ההצעות האלה? אולי לעריקאת יש פירוט שלהן? מילא שאני משקר, אבל גם קונדוליסה רייס משקרת?
אילן ברוך הנכבד, מי שהיה שגריר ישראל, מיצג בהכרח את "החכמה המקובלת" והמקובעת, שאינה יכולה לצאת מהקופסה של "הפתרון" המוצע ע"י הקהילייה הבינלאומית (שעליו אנו מתווכחים עד לזרא, ראה לעיל).
אך מה נעשה והסכסוך הוא סכסוך של זהויות השוללות זו את זו משורשן? הרוצה להעמיק ימצא כי שתיהן, הזהות שלנו "העם היהודי" והזהות הפלשתינית (מלשון false ו/או "פולשים") הן בשורשן כוזבות ובעצם הומצאו שתיהן באומות אירופה.
הרשוני להציג למעוניינים אפשרות "מחוץ לקופסה" – מוזרה אולי, אבל מעניינת עקרונית: מבצבצת לה כיום זהות ישראלית חדשה, המכירה בעוד קהילות ציוניות-אחיות אף אם לא יהודיות-רבניות. אני מאמין כי ישראל כזו תוכל לעכל את הזהויות הישנות ולהביא עלינו את הברכה "יהודה אתה יודוך אחיך" (בר. מט 8).
נהניתי מאד מדבריו של אילן ברוך. (נהניתי ממנו גם בעת שהנחה את השולחן "המדיני" בועידה האחרונה של מרצ). אך לצערי הוא חוזר על העצות השחוקות, הכוללניות, שבמהלך הזמן הפכו להיות מליצות בעלמא מבלי להיות קונקרטי יותר. נעזוב את
הצעת הליגה הערבית מלפני עשר שנים, כיום עומדות בפנינו-1) הדרישה הערבית כתנאי סף לניהול מו"מ, של הפסקה מחלטת של הבנייה בירושלים ובשטחים, ו-2) הנכונות הערבית לפשרה טריטוריאלית בגדה המערבית בהיקף של 1.9%. אלו הם הפרמטרים הקונקרטיים שעליהם יש לתת את הדעת.
הייתי שמח מאד לשמוע את אילן ברוך
ביחס לכך, או שמא גם הוא חושב שאת
גושיי ההתנחלויות, או את השטחים שמסמנת יוזמת ג'ניבה, עלינו להשאיר בידינו בכל מחיר?
לכל המגיבים העוקפים את השגריר לשעבר הרחק משמאל: האם אתם מציעים שיושבו לכאן "פליטי"-בורחי 48? האם אתם מבטיחים שתפנו גם את שיך-מונס עבורם? ומה תעשו עם יפו, עכו וחיפה? אתם חושבים שערים אלה אינן מטרה ברשימה ה"הכרחית" אצל ה"פרטנרים" ל"שלום"? (אם תאמרו שגם לכם יש גבולות לויתורים – אומר לכם שאתם גזעניים – כי אתם מזלזלים בהכרזות המפורשות של ה"פרטנרים" -בדבר מטרתם הסופית). האם אתם לא חושבים שרעיון "שתי מדינות לשני עמים" מחייב היפרדות מוחלטת? אשמח לדעת מה המודל ל"שלום האזורי" עליו אתם חושבים. האם הוא קשור באיזשהי צורה ל"אביב הערבי" או שמדובר באוטופיה שישומה – אולי-פעם בעתיד ה"בוקרה פיל מישמש"?
ליורם קול:יש מתאםבין זה שיהודה שומרון וירושלים הם הבסיס לקיומנו פה בארץ ישראל,לצורך הבטחוני לשלוט על איזורים אלה.יהודה ושומרון הם חגורת הבטחון של תל אביב ומרכז הארץ ,ממקומות האלה צמחה ההסטוריה של עמנו.מסירת איזורים אלה לפורעים הערבים היא תביא למשיכת השטיח מתחת לזכות קיומנו פה.בית אל וחברון חשובות כמו תל אביב ,ירושלים היא המרכז שלנו ועלינו לשלוט בה בכל הסדר.מסירת השליטה הבטחונית בהר הבית הקדוש להיטלריסטים הערבים היא התאבדות מטורפת
ימוגר שלטון האפרטהייד ואפליית הפלסטינים!! (לא, לא מה שאתם חושבים.)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4251178,00.html
הממ… מעניין.