על שלושה שיכלו ושלושה שאכלו

מאת: ערן גרף – ד"ר לכימיה, מקאמיסט

מול שלושה ח"כים חרדים, רב ושני גבאים "אוכלים ביום הכיפורים / בנוסח 'אכילת מצווה' / – לשם בלימת המגיפה!"

 

שלהי אלול, הזמן עכשיו / לחוש בהתקרב הסתיו,

יען פריחת החצבים, / הנחליאלים וּשְׂלָוִים –

קוראת ללטוש את העיניים, / לתת מבט בִמְרוֹם-שמים.

כִּבְכָל שנה, יש הִישָּׁנוּת / של נדודי חֲסִידָנוּת:

הַחֲסִידוֹת, בהמונים / מעופפות הן במבנים

של להקות אשר פניהן / לִדְרוֹם-עולם. המוניהן,

מהו אותו מחוז חפצן? / לאפריקה, או לעומן.

 

וחסידים? לאן חפצם? / ברבבות – לעיר אומן,

שכדרכם מרבים לנהור / אל הצפון, בצו אדמו"ר.

לחסידיו, כך רב-נחמן: / "כל ראש-שנה – לעיר אומן!

כי יש בו, בראש-השנה, / סגולה, מסוג גילוי שכינה".

מצווה אשר הייתה, אולי, / תקפה, כל עוד הרבי חי,

אך השתטחות עלי קברו / אינה "דבר בשם אומרו",

אלא דברים של פרשנים / שהתמסדו בִּרְבוֹת-שנים.

 

יודעים כיום צו-הבריאות: / למנוע כל התגודדות!

ולציבור, הצו דְבָרוֹ: / ביתו של איש הוא מבצרו.

לכל ציבור החסידים, / ורבנים החסודים:

לשם בריאות כלל הציבור – / עשו נא השתא ויתור,

לכלל העם, לבני ביתכם, / וכמובן לטובתכם.

הן הילולת ר' נחמן / יומם-וליל, היא כל הזמן,

נמשכת לפחות שבועיים / והצפיפות בה שבעתיים,

כי שוחרי קיום מצוות / מצטופפים ברבבות.

 

בסיפורים מני אומן / יש דווחים על כל פורקן

שהוא נפשי ורוחני, / גם מיוזע והמוני.

לנים הנם בערימות, / באכסניות ומחילות.

ולאירוע כך, כִּכְלַל, / יש אווירה של פסטיבל.

יש רבנים, יודעי תורה, / אומרים – זו עבודה זרה!

 

המנהיגים החרדים – / בבריאותם של חסידים

הם סוחרים סְחַר היפוקריטי, / לשם הרווח הפוליטי.

כופים על ביבי לחכות / עד שתצאנה הטיסות –

בטרם הוא, בפני כולם, / יורה אִסּוּר המראתן.

כך, ליצ'מן, גפני, דרעי גם / עושים פלסתר את שליחותם

ומועלים בתפקידם – / נצור שְׁלוֹם צאן בני מרעיתם.

ככל חסידיהם ירחיקו / הם את כולנו פה ידביקו.

 

כה רלוונטי השבוע, / פרישמן דוד, סופר ידוע,

"שלושה אשר אכלו" סיפר, / ואפרט מעט יותר:

בוילנה, חֳלי כולֵירָע / (זה מעשה אשר אירע),

וכבר בה, באותה העת, / אין בית אשר אין בו מת.

ולהחמיר את הדברים / הגיע יום הכיפורים,

אשר הוא עת התגודדות / וצום, עדי סיכון בריאות.

במעמד של "כל נדרי" / כל מי שחי, נמצא הרי

בִּקְהַל בית-כנסת הגדול / בריא-חולה, בלי לאכול.

 

הרב ניצב קְבַל הציבור / בשיא חרדת יום-הכיפור,

וכך אמר: "זו שעת חרום / וסכנת חיים לצום,

על כן, למען שלום-ביתכם / מיד הפסיקו את צומכם".

עוד הקהל הזה, הרב / – לא מאמין מַשְׁמַע אזניו –

הרב ושניים גבאים / הם בפרהסיה פת בוצעים,

ותך כדי בכי תמרורים – / אוכלים ביום הכיפורים,

בנוסח "אכילת מצווה", / לשם בלימת המגיפה!

 

מול השלושה אשר אכלו, / שלושה ישנם אשר יכלו

רסן נגיף מהתפשט, / כצו שעה, בזו העת.

כנוהגם ההיפוקריטי / בחרו ברווח הפוליטי!