מאת: עמר בר-לב – ח"כ "העבודה", בעבר מפקד סיירת מטכ"ל ואל"מ
אני מאמין שגם הפעם, בוועידה מחר, תתקבל – כמו תמיד – עמדת יושב-הראש, ויתברר שוב כמה מיותר היה הוויכוח הנוכחי.
לפני כ-3 שנים התארחתי בוועידה השנתית של מפלגת ה"לייבור" – ה"עבודה" – הבריטית, בנוכחות אלפי צירים מכל רחבי אנגליה. המפגש השנתי בבריטניה כלל הרצאות ודיונים בנושאים שונים, כאשר שיאה של הוועידה היה נאומו של יושב-ראש המפלגה בפני אלפי הצירים של הוועידה. אם להניח בצד כרגע את ידיה הרפויות של ה"לייבור" בתקופה האחרונה בכל הנוגע לבלימת האנטישמיות בבריטניה, בוועידה קינאתי באותם רגעים בהלך הרוח של חגיגת ה"לייבור" השנתית, בהשתתפות הערה ובדיונים הסוערים שנערכו – ללא הצבעות וללא כיפופי ידיים.
כזאת אמורה להיות, להבנתי, גם ועידת מפלגת העבודה מחר – אירוע מעורר השראה.
כשאני בוחן לאחור את ועידות מפלגת העבודה ב-6 השנים האחרונות, תחת 3 יושבי-ראש שונים – שלי יחימוביץ' ובוז'י הרצוג, ועכשיו אבי גבאי – המסקנה היחידה שלי היא שלא משנה מה היה נושא העימות שהובא לפתחה של הוועידה, תמיד אישרה הוועידה ברוב משמעותי את המלצת יושב/ת-הראש, ולא אושרה אף אחת מההמלצות האחרות. רק לדוגמא, כך היה כאשר הצטרפתי להצעתו של ח"כ בוז'י הרצוג, לעומת הצעתה של הח"כית שלי יחימוביץ' כאשר הייתה יושבת-ראש מפלגת העבודה – וכך היה גם כשהצטרפתי להצעתה של ח"כ שלי יחימוביץ' לעומת הצעתו של ח"כ בוז'י הרצוג כאשר היה הוא יושב-ראש "העבודה"… כל זאת, בתקופה שמספר חברי הוועידה היה – אצל שלי יחימוביץ' כ-1,800, ואצל בוז'י הרצוג כ-2,200.
אז בואו נשים את הדברים על השולחן: ועידת המפלגה – גם אם תכלול 4,000 או 5,000 צירים, וגם אם נמשיך להתעקש שהיא תהיה גוף בר-יישום, אופרטיבי, שמקבל החלטות בהצבעה – בכל המקרים הללו הוועידה תאשר את ההצעה שאותה יביא בפניה יושב-ראש המפלגה.
לכן אני מציע וממליץ בפני חברות וחברי הוועידה לקבל את העובדה כי ועידת מפלגת העבודה היא גוף רעיוני, רחב ופתוח לדיון (בדומה לוועידת ה"לייבור" הבריטית), לקבל את עמדת יושב-ראש המפלגה, ולאפשר לכל אותן/ם חברות וחברי מפלגה שהביעו את רצונם להיות חלק מוועידת המפלגה – להיות חלק ממנה.
באשר לנושאים ברי-היישום, הצד השני של המשוואה: לצד ועידה רעיונית חייב להיות גוף בר-יישום מצומצם המסוגל לקבל החלטות. ולכן, אני ממליץ להחיות מחדש את לשכת מפלגת העבודה, שתהיה הגוף בר-היישום, האופרטיבי, של המפלגה.
אני מאמין שגם הפעם, בוועידה מחר, תתקבל – כמו תמיד – עמדת יושב-הראש, ויתברר שוב כמה מיותר היה הוויכוח הנוכחי.
אני בדעתך!
גם אני בדעתך עומר ברלב, ולא רק בנשא הזה.
עלה והצלח במפלגת העבודה!
למפלגת העבודה אין תשובות לבעיות המטרידות את אזרחי ישראל. מה מציע ת"א עומר בר-לב, איש ביטחון בדימוס בעניין עפיפוני הנפץ? כלום. אז תושבי עוטף עזה לא יתמכו בו. מה מציע ח"כ פרץ בעניין קצבאות הזקנה? מה מציע אבי גבאי לעשות בסוריה? משהו שמע? מה מציעה ח"כ לבני לעשות עם הצעת השלום של טראמפ'? מה לעשות עם הסודנים? וכך בכל עניין ועניין.
מפלגת העבודה הבריטית מציגה לציבור שלה תוכנית סדורה של פתרון בעיות בריטניה, וממשלת צללים שתבצע את פתרונותיה. ומה מציעה מפלגת העבודה? גוף ביצועי? את מי הוא מעניין, הגוף הזה?
עומר ברלב מוכיח את עצמו שוב כח"כ מצוין, חכם וישר – לצד היותו ביטחוניסט מוכח.
אני משוכנעת בצדקתו בכתבה, ומצפה שהמפלגה תדע לנהוג בהתאם.
מיכאל צודק,לצערי הרב.
מפלגת העבודה מצויה במצב משתק,מעבר לכך ש"מנהיגיה" לא בדיוק מרשימים,מפני שהאמת שלהם נדחית ע"י רוב ה"ציבור" ומאידך אין מי שיכול לומר את מה שה"ציבור" רוצה לשמוע.יותר מכך,כל מה שיאמרו כך שהציבור מוכן "לקנות",יריביהם יאמרו הרבה יותר משכנע ואמיתי.
דיבור אמת הפונה להגיון אינו "סחורה" שיש לה ביקוש.
הכל מתחיל ונגמר בתרבות ומנטליות.
הללו הפסידו לדמגוגים ולאלוקים.
תהליכים זורמים בתת קרקע עד שהם פורצים,וכשהם פורצים כולם מוכי תמהון.
יום כיפורים 73,למשל;אינתיפדות 1 ו-2 ועוד.
במערכת הבחירות 2003 אמר מצנע שצריך לצאת מעזה.
דיבר אמת וזכה בירידת המפלגה ב-7 מנדטים,ל-19 בעוד הליכוד,בראשות אריק עלה ב-19 מנדטים ל-38,כלומר,הכפיל את כוחו.
כעבור 2 שנים הוציא אריק את מתנחבלי עזה מעזה.
כמו שכתב פרימו לוי בחלק השלישי של הטרילוגיה שלו:"אמת לא נוחה מתקשה ללכת".אחד הדברים שהמדע מחפש להם מזור אלו הקמטים בעור.
אחת השיטות היא "מילוי".
הפסיכולוגיה מנסה לסתום את ה"חריצים" שנחרשו בנפש האדם מיום היולדו וללא הצלחה רבה.
אולי חוסר ההצלחה נובע מכך שהיא לא מצליחה לחרוץ חדשים.
לעומר בר-לב היקר- אני חבר מפלגת העבודה קרוב לשבעים שנה, ואני רוצה בהחלפת שילטון הימין. לדעתי , יש לכך סיכוי בתנאי ברור שהמחנה הציוני ילך בגוש אחד לבחירות הבאות לכנסת עם יש עתיד. הליכה בנפרד זה כשלון טוטלי ידוע מראש.לשם כך המנהיגים צריכים להתגבר על האגו שלהם .להתפשר ביניהם ןלהגיע להסכמות זה אפשרי ומחויב המציאות.