סימן טוב בסימן רע

מאת: עמוס אריכא בן-סירה – יוצר עברי ואיש רוח

משגילה את שר הבריאות בעליבותו, ואת ראש ממשלת המעבר ככרוי לפטפוטיו, המנכ"ל משה בר סימן טוב הפך עצמו למנהל המאבק בקורונה.

דומני כי ניתן להגדיר את התנהלותו הבריונית של מנכ"ל המדינה החדש שהפציע ממשרד הבריאות, כמי שפוסל במום שהוא עצמו הטיל במו-ידיו בגופו. יוהרה היא תכונה מכשילה. יוהרה החוזרת על עצמה בדיוק במקום שבו כבר הכשילה את בעליה – תובעת ביקורת ללא רחם. אין ספק כי מר משה בר סימן טוב נשפך על גדותיו, והעלה מהניגר מתוכו צחנה לא נעימה, בלשון המעטה.

משגילה את השר הממונה עליו במלוא עליבותו, במקום למצוא מיד מומחים של ממש בעלי השכלה רפואית לעילה – סימן טוב סבר שאין במומחים צורך, שהרי הוא המנכ"ל, שאין לו שמץ של השכלה רפואית, ינהל כאביר שולחן עגול את המאבק בקורונה, ועל-פיו יישק-דבר. אבל נראה שבגילו הצעיר יחסית, בסוף שנות השלושים שלו, סימן טוב סבר שהוא נישא מכל המומחים בתחום הרפואה, מרגע שבו התחיל לחשוף את מנעמי חיזורו הנלהב אחרי נתניהו, וכבודו הבשיל כמי שמקורב למלכות, ואוזנו של נתניהו כרויה לפטפוטיו. סימן טוב עשה עצמו השובר הלאומי להדברת הקורונה. משהחל להתאהב במעמדו החדש ככוכב טלוויזיה, סימן טוב נישא על גלי התפעלות מיכולותיו לנהל את המאבק בנגיף, שרב בו הנסתר מהנודע.

סימן טוב הפך לדמות נלעגת כאשר הגיע לשיא כסילות מעורר רחמים – בסיפור המאוס של פתיחת איקיאה לציבור, בעוד שאיקיאה הייתה מנועה גם היא מפתיחתה לעסקים, על-פי התקנות. כאשר התברר לכוכב החדש שאחד מבעלי איקיאה הוא חסיד גור – כי אז כל החוקים והתקנות נהיו בעיניו כאין וכאפס, לעומת רצונו העז לרצותו. מכאן נתקצרה הדרך לגרום לאותו ברברן, מר סימן-טוב, להוציא היתר המחריג את איקיאה מהאיסור הגורף, ולאפשר מיד את פתיחתה לעסקים, כמובן בניגוד לכל האיסורים. וכך חזרה נחלת הצדיק האלוהי לפרוח מחדש, בעוד שצחנתה הכלימה פני-ארץ עגומה.

משפרצה השערורייה הזאת לתחום ידיעת הציבור, הרי לא די שמר סימן טוב נכשל במעשה שלא יסולח. סימן טוב הוסיף כישלון על כישלון, כשהגיב על הביקורת הנוקבת שהוטחה בו כי אכן מתן ההיתר המיוחד לאיקיאה היה בגדר "טעות". סימן טוב הודה בכך, וחשב שמכאן והלאה יוכל להשאיר אפיזודה זו בפח הזבל של השכחה השיתופית, ולהמשיך הלאה זקוף-קומה, שאינו מתכופף. אך מה לעשות ולפליאתו של סימן טוב לא רק הציבור דחה אותו ואת פרשנותו – קמו גם בעלי-שם נודעים, והצליפו בו בקיתונות של ביקורת נוקבת על התחלקותו המבישה בפרשת איקיאה. חוששני, מר סימן טוב, כי טוב תעשה לחשב לעצמך מסלול יותר נבון, ואפילו מעט יותר צנוע. זה לא יזיק, ואולי יחסוך ממך את תדמיתך הפגומה.