נפלה עטרת ראשנו – קורונת הבחירות

מאת: נעמי טש – אשת חינוך

יומיים לפני מועד ג', קשה לדעת כיצד תשפיע הקורונה על מהלך הבחירות ועל תוצאותיהן. מה שברור: הקורונה תחלוף, התחלואים הכרוניים יישארו.

הקדמה: לכאורה אני הדוגמה הישראלית – אשכנזייה טיפוסית, ממשפחה של בוני הארץ, "שמאלנית מסוכנת". כמו במקרים רבים של דעות קדומות, אני רחוקה מכך – ללא הרגשה של שייכות מלאה לחברה הישראלית, ולפעמים מרגישה זרה לגמרי. תחושת השייכות שלי מתחברת למקום, לרקע השמי, להיסטוריה המופלאה של האזור הזה, שבו צמחה השפה העברית והתפתח האלפא-בית (אלף = שור, תביטו בצורת האות). לכן, קל לי להתבונן מבחוץ על מה שקורה במדינה הזאת, ואני מזמינה את המעוניינים להתלוות למבט מבחוץ: לחשוב שמה שאנחנו חווים עכשיו – אנחנו בעצם קוראים בספר, או צופים בו בסרט. מה תהיה דעתנו על מה שאנחנו רואים? איך נרגיש?

הרקע לעלילה: מדינה צעירה קטנה (האם היא מגיעה בגודלה ל"פרובינציות" האיטלקיות, הנמצאות עכשיו בהסגר? על כך בהמשך), מוקפת בעיקר באויבים, או בשכנים שמושיטים לה כתף שלום קרה. רבים מדי במדינה הפצפונת הזאת חיים תחת משטר טילים שנורים מעל ראשם, או סתם מרגמות, או בלוני חבלה. המצב החוזר הזה נקרא "סבב"… "סבב" מתפתח לפעמים למלחמה, שמכונה בדרך כלל "מבצע", עם שמות פיוטיים שיצאו (?) מ"מוחו" של מחשב אדיש. במקביל לסכסוכים החיצוניים מתקיימת במדינה מעין תחרות במה שניתן להגדיר כליגה של "הפרעת דחק בתר-חבלתית" ("פוסט-טראומה"). אחוז גבוה מהתושבים סובלים מהליגה הזו, והיא מהווה חלק חשוב בערך הכללי ובערך הפרטני של הקבוצות בליגה. קבוצה שמצליחה להגיע למקום הגבוה ביותר, לפחות בעיני עצמה, מצפה ליחס בהתאם, ונכונה לה אכזבה: ככל שהיא במקום גבוה יותר – היא אשמה יותר. במה? בכול…

קו אחד משותף מחבר בין קבוצות הליגה הזאת: כולם מסכימים שמצבה של המדינה טוב בהרבה ממצב שכניה – הצבא הכי חזק, הכלכלה הכי חזקה, התנאים החברתיים ("סוציאליים") הכי טובים, מערכת הבריאות הכי מפוארת, מערכת ההשכלה הכי מתקדמת, השלטון הדמוקרטי הכי מפואר. הכול הכי-הכי – אם כך הכול דבש? טוב, לא בדיוק: מערכת הבריאות בקריסה, מצב הקשישים "על הפנים", מצב הדיור – קשה, העוני גבוה, ועוד כיוצא באלו. ואם לא די בכך – ראש הממשלה "לנצח" מתעקש לטעון שמערכת אכיפת החוק רקובה, ומבצעת נגדו הפיכה פוליטית.

ואכן המדינה המוצלחת הזאת, בעיקר בהשוואה לשכניה, עוברת (לפחות במשך שנה וחצי) משבר קשה – כבר פעם שלישית היא צועדת לעבר הקלפי, לאחר שנכשלה פעמיים במבחן הדמוקרטי – אין הכרעה. מיום ליום הופכת מערכת הבחירות למלוכלכת יותר, וכשהולכים לישון – קשה לנחש למה מתעוררים בבוקר, לאיזו ידיעה דוחה.

3 ימים לפני הבחירות "התגלה" משהו שכאילו לא היה ידוע: לפחות חלק מ"יועצי התקשורת" שמלווים כל מערכת בחירות, עוסקים למעשה במקצוע העתיק ביותר בעולם – הם מוכרים לאזרחים סחורה שמוצגת על-ידם סוג א', שופרא-דשופרא, כשלדעתם היא לא יותר מסוג ז'. התלבטות: מי פה באמת סוג ז', ומי פה סוג א' – ה"סחורה" או המוכר? מה פה מציאות, ומה פה היפוכה במראה?

ומעל ראשה של כל המופקרות הזאת מתנוסס כתר, ששמו מעיד על היפוך מהותו, מין וירוס ממזרי שיצא מסין ופניו לעבר כל הגלובוס – קוראים לכך גלובליזציה. ומה עושה מדינה פצפונת נגד הווירוס הסיני הזה? מה שהיא עושה עם כל הסחורות שבאות מסין: אין לה מושג מה עושים. בינתיים בידוד בלבד של החשודים כחולים. הרי אי-אפשר לסגור מדינה שלמה בגלל איזה וירוס סיני.

צעירה אשקלונית אלמונית סיכמה היטב את השאלה מה רואים מבחוץ, "שסעת של הפרעת דחק בתר-חבלתי" ("סכיזופרניה פוסט-טראומטית"). לשאלת עיתונאי פצחה הצעירה במטח טענות על כשלים אמתיים כמעט בכל תחום אפשרי; וכשנשאלה מה תצביע, תהתה: "מה הקשר?" – ברור שהיא תצביע ביבי. מה פה לא ברור?