מאת: יורם דורי – בעבר הדובר של רבין ושל פרס
אם מעגל התומכים האמתיים ב"העבודה" וב"מרצ" יצביעו לפי נטייתם האידיאולוגית, ולא על פי חישובים מתמטיים, ייצוג שתי המפלגות יגדל בכנסת הבאה.
בימים האחרונים, בדומה לתקופה שלפני בחירות מועד ב', נשמעות בתקשורת הקריאות לריצה משותפת של "העבודה" ומרצ. התקשורת מונעת על-ידי תומכי "כחול לבן", ותומכי ברק, מעטים אבל עם קשרים נכונים בתקשורת. הגורמים הרוצים באיחוד כזה מכנים את אלו שאינם תומכים במהלך: "מהמרים על עתיד ישראל". אצל עיתונאים התומכים באידאולוגיית "כחול לבן" – "רק לא ביבי", התבססות על סקרים היא כלי רק כאשר הוא תואם את עמדתם. סקרים המראים ש"העבודה-גשר" תזכה ב-6 מנדטים ומרצ ב-5, מוכיחים לדעתם שהשתיים הן על-סף אחוז החסימה, ואילו הסקרים המראים כי ריצה משותפת תביא ל-8 מנדטים הם "רק סקרים, וממתי סקרים מנבאים תוצאות"…
מועדי א' ו-ב' הראו שאין שום קשר בין גודל המפלגה לבין יכולתה להרכיב ממשלה. על אף המאמץ התקשורתי של פרשני "רק לא ביבי" ופרשני "רק ביבי" לסייע למפלגה שבה הם תומכים ("כחול לבן" והליכוד בהתאמה), כשלו "כחול לבן" והליכוד בניסיונותיהם להרכיב ממשלה. כי מה שבאמת קובע הוא גודל ה"גוש" והיכולת לגייס תמיכת 61 ח"כים, או בלשון אחרת: היכולת לחבר חיבורים פוליטיים אחרי הבחירות.
התקשורת מעודדת את הבוחרים להצביע הצבעה שכלתנית, "הצבעה אסטרטגית". למה "אסטרטגית"? כי השימוש במילה הנוצצת מחמיא למצביע, בתקווה שיאזין לפרשנים וילך בדרך זו, כי בישראל מי לא רוצה להיות אסטרטג… הבוחר מתבקש ונלחץ להצביע לא על-פי עמדותיו, אלא לחשב חישובים לסיכוי להקמת ממשלה לפי "על מי יטיל הנשיא להרכיב ראשון ממשלה", כאילו יש לעובדה זו משמעות כלשהי בהרכבת ממשלה. נתניהו נכשל פעמיים עם המנדט כשקיבל ראשון את המנדט מהנשיא, וכך קרה גם לגנץ. מחשבי החישובים אומרים: "לא חשוב מה מציעה מפלגה – בעניין סגירת הפערים החברתיים, או כיצד לטפל נכון בעימות מול עזה, או במניעת גרעין איראני והתבססות איראן במזרח התיכון. חשב חישובים ותצביע מהראש ולא מהלב".
על פערי העמדות של המפלגות הנדרשות להתאחד, מנסים להתגבר באמצעות המצאה הנקראת "בלוק טכני". כאילו הבוחר מודע לסידורים הפנימיים בין מרכיבי רשימה לכנסת, ומושפע מניסוחים מורכבים כאלו. תומכי האיחוד במרכז-שמאל מציינים בנימוקיהם כי קיימת סכנה למרצ, ואולי ל"עבודה", לא לעבור את אחוז החסימה. הם לא מצביעים למפלגות אלו שעם עמדותיהן הם מזדהים, אלא תומכים ב"כחול לבן", מאחר ש"חשוב שתהיה גדולה מהליכוד, כדי שהנשיא יטיל על גנץ ראשון להרכיב ממשלה, ומנהיג מפלגת ההחרמות לא יצליח לגייס רוב לממשלתו". הדבר התנפץ מול גלי המציאות.
בסוף, המהמרים המצביעים "כחול לבן" (ולא למרצ ול"עבודה"), הולכים שולל, כמו כל מהמר, אחרי מציאות מדומה של "המפלגה הגדולה", במקום לשים את האסימונים במקום הנכון. אם מעגל התומכים האמתיים של "העבודה" ו"מרצ" יצביעו לפי נטייתם האידיאולוגית, ולא על פי חישובים מתמטיים, ייצוג שתי המפלגות יגדל בכנסת הבאה, וסיכויי החלפת השלטון יגדלו פי כמה. אז זה הזמן להגיד לבוחרת ולבוחר הישראלי: תצביעו על פי נטיית הלב, ואת המחשבונים תשאירו בכיס.
ועוד עובדה עניינית אחת, לסיכום. רק לאחרונה ציין לפיד, ממנהיגי "כחול לבן": "אני חלק מהמחנה הלאומי, נגד אוסלו, נגד דרך רבין, ונגד ההתנתקות". מכאן ברור שהצבעת אנשי שמאל עבור "כחול לבן" היא החלפת דרכו של ביבי – בדרך ביבי. זה מזכיר לי את הבדיחה הצה"לית של המפקד שבא לחייליו המיוזעים עם 2 בשורות, "האחת טובה והשנייה רעה. הטובה: היום מחליפים גרביים, והרעה: מחליפים את גרב ימין בגרב שמאל ולהיפך"…
התלבטתי למי להצביע ובכתבה הזו השתכנעתי להצביע כחול-לבן. נימוקי הכותב מראים רק שהוא נשאר חבר מפלגת העבודה. שמעתי את שר האוצר של רבין, שוחט בייגה, שבוודאי לא "מהמר", מסביר מדוע עמיר פרץ חייב להתאחד עם מרץ. הוא כן שכנע אותי.
נ.ב. הייתי חברת מפלגת העבודה עוד מימי מפא"י ונותרתי אשת שמאל. אני מצטרפת לרבים-רבים בשמאל שהבינו שהפעם חייבים להצביע כחול-לבן כדי להפיל את ביבי. כן, חייבים להצביע מהראש ולא מהלב.
אני מצטרף לפלמחניקית ומוסיף: אם יאיר לפיד ימני מה היא אורלי לוי? ארכי-ימנית. ואיתה יחד עמיר פרץ לא הצליח להביא מהימין אפילו חצי מנדט. כל מי שאיננו ביביסט חייב להיות כחול לבן
במשך כמה הגרלות נשאר סכום הזכייה ללא שינוי,כלומר,לא היה זוכה וסכום הפרס לא גדל.
שאלתי מוכרת מבוגרת שנראתה אשכנזיה טהורה לפי כל הסטריאוטיפים,לפחות שלי,מדוע סכום הפרס אינו גדל והיא אמרה שכך החוק.
שאלתי מה עושים עם הכספים המצטברים ואינם מחולקים,האם הם מופנים למימון ההגנה של הנוכל,טוב,אמרתי ביבי.
היא הזדעקה ואמרה:"אני אוהבת את ביבי".
אמרתי לה שמנהיג צריך לשרת את האינטרסים שלי ושל המדינה ולכן אין מקום לרגש בעניינו.
אחוז החסימה נועד למנוע ריבוי מפלגות קיקיוניות.
האחוז הנוכחי אינו באמת מסיע בכך
המשך
המשך
האיחוד המאולץ אצל הערבים הוא דוגמא לכך ששם עבד מפני שהיו 4 מפלגות שחלק מהן,אולי כולן לא היו נכנסות.
בימין זה לא כל כך עובד.
אחוז החסימה חייב להיות גבוה יותר כך שזה יאלץ מנהיגי קבוצות קטנות להתאחד ובהמשך ייתכן ומלכתחילה לא יהיה צורך באיחוד מפני שהוא יהיה כבר בהרכב הקבוע שלהן.
הפיצול הפוליטי הוא ביטוי לפיצול התרבותי,אתני,דתי ובטווח זמן בינוני המאזנים ייטו לכיוון הימין ללא צורך בטובות של אף אחד-מי שתקבע זאת זו הרחם של הנשים הדתוחרדיות.
כל עוד אנחנו דמוקרטיה בית החרושת הזה קובע עתיד המדינה
איך שלא מסובבים את הכדור הזה – מה שרואים זה מה יש.
מפלגות חרדיות עם מספר מצביעים פחות או יותר ידוע מראש.
מפלגות ערביות – כנ"ל.
הערביות פסולות מראש ע"י כולם מלבד מרצ.
החשבון הוא לפיכך – כנסת בת 107 ח"כים
מתוכם יש לימין 55
עוד אחד שרץ לאורך הקווים ליברמן, כרגע 8
כל השאר – סלט לאומי, יעני ליברלי – 33
ורסיסי שמאל 11 (כולל לוי-אבוקסיס).
סה"כ אפילו בלי ליברמן – רוב לימין/חרדים/כהנא/ סמורטיץ – עד הקצה הכי קיצוני, כולם יעני לגיטימיים.
ליעני מרכז שמאל – 44 מנדטים.
זהו.
או שינוי הפרדיגמה או להתרגל.
לנעמיט: אכן, חידדת את תמונת המצב של זירת הפוליטיקה בארצנו, והכל מתומצת במילה שהרבית להיעזר בה: 'יעני'. תפקודה של הרשות המחוקקת, הכנסת, מידרדר ממילא להצגה ריקה (עגנון כינה אותה עוד לפני עשרות שנים: 'בית השפתותיים'). מה שמזוהה כ'מרכז', ולא רק בישראל, הוא מקבץ אמורפי ושטוח, שרק המחזיקים באשליות מקווים לראות בו 'שמאל'. הוא 'יעני-שמאל' ,ימני ביסודו. שתי המפלגות המזוהות כ'שמאל', מרבית גישותיהן והתנהלות מנהיגיהן: 'יעני'. ויעני חילופי משטר בבחירות . כן, צדקת: משנים פרדיגמה, בלב כבד. אבל מתרגלים?
עודד
או שמשנים את הפרדיגמה שהצגתי או שמתרגלים.
יורם דורי היקר!
עבדך (יחד התגייסנו י.רבין ועבדך 1942 לפלמ"ח ועד יומו האחרון הכל היה מוסכם – גם תכנית השלום! והנה היא לפניך.
ושנתן להגשימה – שכן זכתה גם בחתימת ה PA/PLO ! אשלח לך מייל עם קבצים – בתנאי שתעשה מאמץ לקדם אותה- למענו ולמען להציל את המדינה! פרופ' יהודה קידר תכנית .NEWS1
פרופ' יהודה קידר שני גויים בבטנך .NEWS1