מאת: שלמה גזית – אלוף מיל', בעבר ראש אמ"ן
אינך יכול להשתחרר מההרגשה שאתה כלוא ומנותק. והסוגיה הקשה במיוחד – אי-הידיעה עד מתי, מתי יוסר הסגר ונצא לחופשי.
יום שלישי השבוע היה היום השביעי מאז שמצאתי את עצמי כלוא ב"דיור המוגן" שלנו, אין יוצא ואין בא. 300 דיירים, כולם בשנות ה-80-90 שלהם, מוצאים את עצמם מנותקים מן העולם החיצון, מנותקים מבני משפחה ומידידים.
אין איש יכול לומר לנו "עד מתי?". כמה ימים – ואולי שבועות – נישאר כך מרותקים לבית, אין יוצא ואין בא. גם כל הפעולות השונות, הנהוגות כאן דרך שיגרה, מבוטלות. הנהלת הבית מנסה לקיים את ההוראות, ולא לרכז מספר דיירים בכפיפה אחת – שומרים מרחק של מספר צעדים זה מזה. אי-אפשר לרכז את דיירי הבית לפעילות חברתית.
הבית שלנו גובל עם כביש ראשי, ומאד מוזר לשבת על ספסל בפארק הקטן הסובב את ביתנו, ולשמוע את המכוניות החולפות מעבר לגדר, ב"עולם החופשי". כולנו יודעים: אין זאת אלא שאלה של זמן – שבועות? – והשער יפתח, ושוב נתאחד עם העולם שבחוץ. אלא שבשלב זה אנו כלואים, "מאסר עד להודעה חדשה".
איננו מנותקים: מדי בוקר מונח לפתח הדלת העיתון היומי, אני מקיים קשר עם העולם החיצון במסך הטלוויזיה, ברדיו ובטלפון. ובכל זאת – זה לא אותו דבר, אינך יכול להשתחרר מן ההרגשה שאתה כלוא ומנותק. והסוגיה הקשה במיוחד – אי-הידיעה עד מתי, מתי יוסר הסגר ונצא לחופשי.
מציאות זו מביאה אותך להרהר באלפים הרבים הכלואים בצו בית משפט. אלה יודעים על מה נשפטו ומה חטאו, אלו יכולים לספור את השנים, את החודשים ואת הימים עד שיוכלו לצאת לחופשי. זה איננו מצבנו כאן, ואי-הידיעה מאד מכבידה. ב"כלא" שלי יש, כאמור, עיתון, רדיו, טלפון וטלוויזיה, אינני מנותק מהעולם, אני מעודכן לחלוטין. אך גם בכך יש בעיה: האם עדיף מצבי, המעודכן באופן שוטף מהנעשה בחוץ? ואולי היה קל יותר להיות מנותק ממש, באופן מלא?
חלק גדול מדיירי הבית מסתובבים במבואה (LOBBY) הנרחבת שלנו, נזהרים שלא להיות קרובים מדי איש לרעהו, ומנסים להחליף מלים "מרחוק". מכה זו הונחתה ללא התרעה, נמצא מי שנתן את הפקודה – וכולנו ממושמעים ומקיימים בדקדקנות.
בעוד שבועיים – ליל הסדר. האמנם תהיה באותו ערב אווירת חג? האמנם אי-אפשר יהיה לארח, או לנסוע ולחגוג בחוג המשפחה?
ומה שמציק יותר מכל – אין מי שיכול לתת לנו היום תשובות. אין ברירה – בכל זאת הרשו לי לאחל לכולכם חג שמח.
שלמה גזית
איך אומרים הערבים إنه من عند الله זה מאלוהים אין מה לעשות זו מגפה עולמית עדיף להיות " כלוא " מאשר לחטוף את המחלה ועוד האנשים אצלכם בגיל הסיכון אף אחד לא יודע עד מתי גם לא הרופאים וגם לא המדענים שמתעסקים בנגיפים אף אחד לא יכול לתת תשובות לכל רופא/ מדען יש כמה גרסאות האמת ואולי אני חושב שטויות יתכן אבל הנגיף הזה לדעתי יוצר במעבדה בסין וכנראה קרתה שם תקלה והנגיף "ברח החוצה" הרי הסניים לא יגלו את האמת אולי "במכון בארץ" יעלו על התרופה או הפתרון איפה קלינברג כשצריך אותו ……..
שלמה גזית,
המציאות מביאה אותך לחשוב על אלפי האסירים, אותי היא מביאה לחשוב על המיליונים שחיים בכלא הגדול ביותר = רצועת עזה.
טוב-יה אנחנו לא וירוס הכולא אותם בארצם-הם הוירוס של עצמם.
מזה 72 שנים יכלו להיות אדונים במדינתם.
או לפחות מ-67
או לפחות לפחות מ1994.
או מ-2006
אם אני נאלץ לבחור בין חיי לחייהם אני בוחר בחיי.
בחירתך בחייהם מסכנת את חיי.
לא מתאים לי.
הם משלמים את המחיר על רצונם שאתה לא תהיה קיים ומוכנים לשלם את מחיר אי יכולתם להגשים רצונם.
איננו חייבים להם דבר-אלו חייהם שהם בחרו לעצמם.
ירצו-נעזור להם.
לא ירצו-אין כופין עליהם.
שלמה – אל תטעה – רבים נמצאים במצב דומה.
בדיור מוגן עוד יש מרחב, למשל הספסל בפארק הקטן.
יש צוות.
יש מרפאה.
אחרים נמצאים לבד בבית דירות תקועים שם כמעט כל היום, אולי עם עובד/ת זרים שיציאתם אסורה.
מהדירות האלה, עוד מעט קט – יוכלו להתחבר עם השכנים דרך עשן המנגלים.
שמור על עצמך וחג שמח.