מאת: מיקי גור – כלכלן
אין לדעת לאילו תהומות היה גורר נתניהו את מדינת ישראל אילו היה עולה בידו להקים ממשלת ימין ללא מפלגת "כחול לבן".
כחבר מרצ ותיק אינני חשוד באהדה לבני גנץ ולמפלגת "כחול לבן". תקפתי קשות את גנץ כאשר פרסם לפני שנתיים סרטון תעמולה שבו התרברב במספר ההרוגים במבצע "צוק איתן". לגודל הזוועה נהרגו אז מהפצצות צה"ל 369 ילדים ו-284 נשים, כולם חפים מפשע.
אף-על-פי-כן, עם פיזור הכנסת וההליכה לבחירות חדשות, אני רואה הכרח לשבח את "ראש הממשלה החליפי" בני גנץ ואת שותפו שר המשפטים אבי ניסנקורן, על כל הדברים האיומים שלא קרו בממשלה "שוות-הזכויות" שהקימו עם בנימין נתניהו.
בחזית הצבאית – הממשלה לא נגררה להרפתקאות צבאיות מיותרות ברצועת עזה או בלבנון או בסוריה. בחזית המדינית – הממשלה לא סיפחה התנחלויות באופן חד-צדדי, והותירה פתח צר להשגת הסכם שלום עם הפלסטינים. ובחזית המשפטית – הממשלה לא העבירה את "חוק החסינות", או את "החוק הצרפתי", או את "פסקת ההתגברות", ולא ביטלה את משפטו של ראש הממשלה. אין להקל ראש בהישגים אלה.
אין לדעת לאן הייתה מתדרדרת מדינת ישראל לו עלה בידי בנימין נתניהו להקים ממשלת ימין, ללא מפלגת "כחול לבן". כדי להעריך לאן היה חותר נתניהו לו היה עולה בידו להקים ממשלה כלבבו, די להיזכר באמירותיו, כגון: "גורמים במערכת המשפט חברו לעיתונאים ולגורמי השמאל כדי לסכל את רצון העם ולהפיל אותי", או: "הפרקליטות פעלה כמו בעולם הפשע ותפרה לי תיק בניסיון לבצע הפיכה שלטונית כנגד ראש ממשלה".
בעזרת שופריו הנאמנים הצליח נתניהו לשכנע חלק מהעם כי יש "לחקור את החוקרים", ולפרק את "מפלגת צלאח א-דין" ואת "מפלגת גבעת רם". אין לי צל של ספק כי אלמלא "כחול לבן" – נתניהו היה מבטל את משפטו, מדיח את היועץ המשפטי, ממנה יועץ ופרקליט כלבבו, ממנה שופטים בעלי השקפת עולם "נכונה", וממוטט ללא היסוס את עיקרון הפרדת הרשויות ואת עצמאות מערכת המשפט. מפלגת "ימינה", הרוצה בחיסול בג"ץ כדי לנשל אף יותר את הפלסטינים מאדמתם, הייתה מעניקה לנתניהו גיבוי מלא.
זו ואף זו: יש הסבורים כי נתניהו איבד לחלוטין את בוחן המציאות, ורואה את עצמו כ"צ'רצ'יל" בן זמננו שנעשה לו "משפט דרייפוס" ( בדומה לדונלד טראמפ המאמין כי ניצח בבחירות). לו הייתה קמה ממשלת ימין, ללא "כחול לבן", לא מן הנמנע כי בנימין נתניהו היה פועל ללא מעצורים במישורים רבים – כהשתלטות על אמצעי התקשורת כדי להשתיק את מתנגדיו ולהבטיח את שלטונו לשנים רבות.
בני גנץ ואבי ניסנקורן ראויים, אפוא, למילה טובה – על שחסכו מעמנו, לכל הפחות בשנת 2020, את כל התרחישים המחרידים. אין עדיין לדעת אם הם לא יתרחשו בעתיד…
בחייך, גנץ וניסנקורן (ואשכנזי, וחבריהם) בגדו בהבטחתם העיקרית לא לשבת עם ביבי, מאז ויתרו לביבי בכל ויכוח איתו, לאחרונה הם רבים בעיקר ביניהם, ועומדים להתפצל מהשותפות. "מילה טובה"? אם בכלל, מגיעה רק לניסנקורן.
כן, הם כנראה מנעו כמה דברים רעים שעשויים היו להתרחש בהיעדרם. וניסנקורן גם הוכיח שיש לו עמוד שידרה ועמידה איתנה. אבל בסך הכל – מההתחלה – גנץ גרם למפלגה שלו ככלל להירמס ולהשתופף בפני הרודן, ובכך גם גרם לרבים רבים לאבד תקווה.
אם גנץ לא היה מסלק את מאיר בהן מתפקיד יו"ר הכנסת, היה מעביר את החוק, שמי, שעומד נגדו כתב אישום, אינו יכול להיות מועמד לכהונת ראש ממשלה ובכך מונע את הפילוג בכחול לבן, כל ההיסטוריה הייתה נראית אחרת
גנץ כל כך חמד את תפקיד ראש הממשלה, עד שעשה כל טעות אפשרית, שטירון פוליטי יכול לעשות.
נתניהו נמנע מהרפתקאות צבאיות, בגלל איישותו. הוא מושחת, מנוול, שקרן, מסית ומדיח, אבל מאד זהיר. כחול לבן לא תרמו לכך דבר
בשונה מנתניהו צ'רצ'יל היה ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השניה, וחרף ההערצת הבריטים אליו הם בחרו אחרי הנצחון על גרמניה (1945(בליבור בראשות קלמנט אטלי (דמות חיוורת משהו) , לשקם את בריטניה מנזקי המלחמה.מהלך זה משקף תודעה דמוקרטית עמוקה אצל הבריטים דאז. נתניהו ממתג עצמו ככל יכול בהכל וחלק מהציבור (יותר מוגרבים מאשר מזרחיים) משתעבד לבלוף הזה ומעניש את עצמו ואת יתר הציבור.