"מה יפית" של ח"כ איימן עודה

מאת: אליהו קאופמן – רב אורתודוכסי

ח"כ עודה רצה להתפרסם ופסע לניחום אבלים של משפחת שטיינמן, תוך גרימת עוול פוליטי למלחמות החרדים שנלחמים נגד הלאומנות, כחסידות סאטמר.

ביקורו של ח"כ איימן עודה בניחום האבלים אצל בני משפחת הרב שטיינמן, הפתיע רבים. האווירה הלאומנית בארץ הפכה כל ביקור של ערבי אצל יהודים דתיים, או כל ביקור של יהודי דתי אצל ערבים – ל"סנסציה". עד הקמת המדינה ביקורים כאלה לא הפליאו – הרבנים נהגו לנחם באבלי הערבים והדרוזים, וכך להיפך. ח"כ עודה חזר לנוהג ההיסטורי. אבל אם ח"כ עודה היה חושב לעומק, הוא היה שומר את הביקור שלו לפעם אחרת. וזאת מכמה סיבות.

ראשית, דמותו של המנהיג הליטאי הייתה במחלוקת בעולם החרדי. מוסכמה היא שהערבים אינם מתערבים במחלוקות הפנימיות אצל יהודים, ובמיוחד בתוך היהדות החרדית, ולהיפך. ה"פלג הירושלמי" וחסידות סאטמר היו ברי-הפלוגתא של הרב שטיינמן. ח"כ עודה רצה להתפרסם, ופסע אל ניחום האבלים בעיניים עצומות, תוך גרימת עוול פוליטי למלחמות החרדים שנלחמים נגד הלאומנות, כמו חסידות סאטמר.

הנקודה השנייה נגזרת מן הנקודה הראשונה. חסידות סאטמר הכירה במדינה פלסטינית באופן רשמי, בעת ביקורו של אבו-מאזן באו"ם, והודיעה זאת פומבית. האדמו"ר מסאטמר יצא נגד המתנחלים בימי מלחמת "צוק איתן". לעומת זאת, "יהדות התורה", ובכללה "דגל התורה" שהרב שטיינמן היה בראשה – שותפה קבועה לכל ממשלות הימין וללאומנות.

והסיבה השלישית שח"כ עודה הרים גבות ברחוב הערבי – הרב שטיינמן הפך לסמל של גיוס החרדים לצבא, ושל הקמת הנח"ל החרדי". הוא היה האיש שחייל את החרדים והכניסם לעימות עם הערבים, בעוד שמתנגדיו מה"פלג הירושלמי" ומחסידות סאטמר מנסים למנוע זאת. ח"כ עודה הלך להלל את האיש שנתן נשק בידי החרדים נגד אחיו הערבים!

 

 

צעדו של ח"כ עודה תואם את היותו בעל השקפה "ליבראלית" אנטי-דתית, שמאחוריו עומדים היהודים האנטי-דתיים שמחפשים ברחוב החרדי את הקלים שבדתיים, כדי להוריד את רמת היהדות. כשהללו מגיעים למחלוקת שבין זכויות הערבים והשלום לבין תמיכה בגורמים לאומנים יהודיים בעלי קו אנטי-דתי – הם בוחרים באפשרות השנייה. כך למשל, חלק מאנשי מרצ הסכימו בעבר לתמוך ברב הלאומני שמואל אליהו מצפת ל"רבה של ירושלים", רק משום ביקורו ב"בית הפתוח" בעיר. ה"יועצים" הללו הם אלה שיעצו לח"כ עודה לנחם את משפחת שטיינמן. נראה שלח"כ עודה יש צדדים משותפים אנטי-דתיים ברחוב המוסלמי, המאחדים אותו עם האנטי-דתיים היהודיים, יותר מראיית הסכנות במי שגייס את החרדים לצבא.

 

אם אדם כח"כ עודה היה מנחם בשעתו את משפחת הרב שך, שהתנגד למגורים בהתנחלויות ולסיפוח ירושלם המזרחית והגולן – זה היה צעד חשוב. ח"כ עודה לא התייעץ עם איש ברשימתו בכנסת. הוא רחוק מלסמל את הח"כים הערבים הקומוניסטים שהוליכו את מק"י–רק"ח–חד"ש לאורך עשרות שנים, ובראשם תאופיק טובי ותאופיק זייד. הללו היו ח"כים עצמאיים שלא נשלטו על-ידי יושבי בתי-הקפה היהודיים. זאת, בדיוק כמו שח"כ דב חנין רחוק מהמנהיגות שגילו בעבר ראשי מפלגתו, כמאיר וילנר ותמר גוז'נסקי.

אפשר לא להסכים להשקפות של הקומוניסטים ההיסטוריים, אבל הם היו אנשים עקרוניים ולא מחפשי פרסום. ברגעי האמת שלהם הם היו האחרונים מהשמאל ששפטו על-פי אמת-מידה אנטי-דתית. ח"כ תאופיק טובי סייע לשמירת בתי-עלמין יהודים, ח"כ מאיר וילנר פתח את שערי ברית-המועצות לשעבר לחסידי ברסלב, וח"כ תמר גוז'נסקי דרשה לא לפגוע בעניים חרדים ולא להפריד בין העניים. ח"כים אלה לא היו מנחמים את משפחת הרב שטיינמן, ולא משום היותם קומוניסטים – אלא כדי לא לתמוך בנפטר שהיה ממרימי הדגל של גיוס החרדים לצבא, ושמפלגתו היא "חותמת הגומי" לכל חוקי הימין ולמעלליו של השר ליברמן.