מאת: צבי י' כסה – יועץ ניהולי
ישראל ללא דמוקרטיה מתוקנת, ועם "חוק הלאום", אין לה חזון משותף עם מחצית העם לתפוצותיו.
בעיתון "הארץ" שולבה חוברת "מגילת הייעוד המשותף". קבוצה של יהודים חורשי טוב מישראל ומהעולם, חיברו מצע: "אנו, בני אברהם ושרה והגרים שנלוו אלינו …התכנסנו לחדש ולכרות אמנה בינינו של ייעוד וחזון …אנו העם שהורשנו לעולם את האמונה באל אחד …את השבת …את התקווה לערבות הדדית ואהבת הרע, הגר. היתום והאלמנה …ואת ההשראה למאבקי חרות, שוויון וצדק… אחרי אלפיים שנה עמנו נהנה מביטחון ומצמיחה כלכלית. אך חווה קשיי זהות והשתייכות… לפיכך התכנסנו אנשי חזון ורוח מזרמים שונים …לשם כריתת ברית הסכמה על עקרונות של ייעוד ועשייה להעמקת ההתנהלות הערכית המוסרית… ממסורת ישראל וחזונה לאנושות".
אחרי ברכת הנשיא פרוסה תכנית לרב-שיח, ופרקי מעשים ישראל ותפוצות לקהילותיהן: הקיום הפיזי; הערבות והקשר; חיזוק הזיקה לעם היהודי; אור לעולם; פיתוח ותיקון העולם. אחרי חזון לעם, מי יכול שלא להסכים. עד להגדרה בעייתית של ד"ר וינשטוק, מהמייסדים: "…ליצור בלב הישימון האנושי נווה מדבר המוכיח שאפשר לקיים חברת מופת… חברה שבניה ענווים דיים לייחס את הצלחותיהם לאלוקים ואת כישלונותיהם לעצמם …לעשות את החיים קדושים…".
מי יכול להתנגד לשירה הזאת. אלא שהישראלים, בחבורה יהודית עולמית – מדהימים. איך ישראלים יודעי מדינתם חותמים על מסמך חזון חלול, המבייש נקיי-דעת. המסר להיות טובים, ולעשות טוב ואור לעולם, והגנה על ערכי האנושיות, איפה נכתבים דברים כאלה מאז התורות החזוניות, בשמאל ובימין? דברים שיש בהם "אהבה", ואין בהם "אחריות". הסוריאליזם "ואהבת לרעך" של עקיבא, מול אמת האחריות של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
כה מצער למצוא ישראלים עם גבב כזה. ויאמרו וכי מה רע בחזון של שיח עם קהילות היהודים. אמנם אין רע בדבר. אבל, אותי מעניינת מדינת ישראל. במלחמת התרבות, ההשכלה הולידה את "היהדות הפתוחה לזהות לאומית ולמודרנה". לנוע מהצדק האלוהי אל הצדק האנושי. להמיר תפילות במדיניות – אל מגרש המעצמות, לתבוע את הצדק האנושי, שעל-פיו לכל עם יש זכות מוחלטת לריבונות.
היישוב העברי הקים לעם מדינה. העם היהודי, לתפישתי, הוא משאב למדינה. אין רבותא לקיום היהודי ללא ריבונות, ללא עם בין עמים ומדינה בין מדינות. העם היהודי נאבק מאות שנים על חופש וצדק אנושי, הדמוקרטיה היא התבנית לחזון הזה. מדינת ישראל באה לשיח הזה כאשר כמחצית מהיהודים שחיים בה, הדמוקרטיה רחוקה מראש דאגתם. סתירה זו זועקת לשמים. היישוב היהודי הקים מדינה לעם, ופנה לתפוצותיו להתכנס. באו עולים רק ממדינות לא דמוקרטיות. מהדמוקרטיות לא באים עד היום. לפיכך, הדמוקרטיה היא תמצית הזהות של הישראלי.
והסתירה נוראה: מסוף מדינת החשמונאים, יש עם אחד שלא כבש ולא עוול ולא שדד ולא דיכא אף עם: עם ישראל. ומ-1967, העם הישראלי הוא המדינה הדמוקרטית היחידה השולטת בעם אחר, ביחס של 1 : 1 בגבולותיה; ולבושתנו, המיר את מגילת העצמאות ל"חוק הלאום". הטיפשים לא מבינים: חוק הלאום קבע שאין לאום ישראלי. יש לאום צרפתי, רוסי, גרמני, הונגרי. אין לאום ישראלי.
עמיחי שורר "שממקום שאנו צודקים לא יצמחו פרחים באביב". קל וחומר ממקום שאנחנו לא צודקים. אנחנו לא צודקים בשליטה במיליונים חסרי זכויות. לכן, עמיחי צודק מול הלאומנים, כי אין ביקום לאומן ישר והגון. אנחנו, המעטים המתנגדים לשליטה בעם זר, יכולים להתייצב מול פלסטינים להוכיח שניצחנו בכוחנו ובצדקתנו. ואנחנו אלה שצריכים לשוחח עם העם היהודי בתפוצות, לגייס אותו להיפרד מהכיבוש המזהם את הישראליות המקורית שצריכה להישאר כתר היצירה בכל הדורות. העיקרים האלה נעדרים מ"מגילת הייעוד"; היא עיוורת! ישראל ללא דמוקרטיה מתוקנת, ועם "חוק הלאום", אין לה חזון משותף עם מחצית העם לתפוצותיו.
ואסיים בהערה: כדי שאנחנו, השוללים שליטה בעם אחר, לא ננצח – רצחו את רבין.
ראיתי ב"הארץ" את ה"מגילה" הזו. היא ממש ההפך ממגילת העצמאות.
צודק מר כסה בביקורת שלו. "מגילת הייעוד המשותף" מטופשת, ומתעלמת לחלוטין גם מהכיבוש וגם מ-20% מאזרחי מדינת ישראל שאינם יהודים.
דודו מגן-גם החרדים אינם יהודים ויחד עם הערבים מהווים כ-40%.
ולפי הלמ"ס אחוז היהודים,אם בכ"ז החרדים הם יהודים,ירד מתחת לקו האדום שהוא 75%.
הוא ירד ל-74%.
מי שרוצה לחתו על המגילה יכול לעשות זאת כאן
https://shituf-megila.online/wp/
גם איגוד המכינות הקדם צבאיות חתמו.
הוזכרו דברי עמיחי שנכתבו לפני 1963: "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב". איש לא יאמץ את המסקנה שפרחי אביב צומחים רק ממקום שבו אין אנו צודקים. אך בגלל ש'חכמת המסכן בזויה' (קהלת ט טז) מכבדים דברים לפי מי שאמרם, ומצמידים לשיר של משורר נכבד רעיונות נשגבים.
אם משורר ידוע "משלנו" היה מחבר את 'עוגה עוגה' היינו מפרשים זאת כקריאה לקץ ההסתובבות במעגלים בגלות וקריאה לבוא ולשבת בארץ. ואם הוא היה "משלהם" היינו רואים בזה הזדהות עם מה שהדביקו למרי אנטואנט: "אין להם לחם? שיאכלו עוגה עוגה!"
הערה קטנה
נכתב במאמר :
הסוריאליזם "ואהבת לרעך" של עקיבא, מול אמת האחריות של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
הופכים כאן דברים טכניים למחלוקות עקרוניות שלא היו.
ואהבת לרעך הוא פסוק בתורה. רבי עקיבא אומר שהוא כלל גדול – מכיל הרבה מאוד פרטים.
הלל התבקש ע"י גוי שרצה להתגייר : גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת .
הלל ענה לו מה ששנוא וכו' ומפרשים נאת : מה ששנוא עליך אל תעשה לקב"ה שאתה בא לחסות בצילו אלא קיים את מצוות התורה שאתה מקבל על עצמך.