לחזור למתווה אובמה

מאת: עמוס גבירץ – פעיל שלום וצדק חברתי

לחשיבה בסוכות: אם ישראל חפצת חיים, עליה לחזור למתווה אובמה – לפנות לדרך השלום, כל עוד ארה"ב של טראמפ תומכת בנו.

לנוכח האירועים האחרונים הקשורים למעורבותה של ארה"ב במזרח-התיכון, צריך לשאול את עצמנו: מהו העניין של ארה"ב שבגללו היא כל-כך מעורבת במזה"ת? כמעצמה תעשייתית, ארה"ב נזקקת למקורות אנרגיה רבים. בגלל מרבצי הנפט הענקיים הנמצאים במזרח-התיכון, יש לארה"ב עניין גדול כל-כך בשמירה החופשית על זרימת הנפט. בריחת התעשייה לסין ולעוד ארצות עולם שלישי, בתוספת הגילויים על מרבצי נפט ענקיים בים הצפוני, גורמים לשינוי יסודי של העניין האמריקאי במזרח-התיכון.

אם הבנתי נכון את המסר של הנשיא אובמה בזמן כהונתו, בהתחשב בשינוי העניין האמריקאי במזרח-התיכון – אובמה פנה להנהגה הישראלית והציע לה להיענות ליוזמת השלום הערבית. אובמה הציע לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי לפני שארה"ב תאבד עניין במזרח-התיכון, ולא תזדקק יותר לשירותיה של ישראל בהגנה על בנות בריתה – מפיקות הנפט – במזרח-התיכון. ראש הממשלה נתניהו, שבקנאותו ל"ארץ ישראל השלמה" חשב שנשיא רפובליקאי יבין את העניין האמריקאי באופן שונה בנה על התנגדות לאובמה – ועל בחירת נשיא רפובליקאי בארה"ב, נשיא שישמר את המצב.

בתחילת הדרך של הנשיא טראמפ, נראה היה שהמדיניות של נתניהו נחלה הצלחה מסחררת. והנה, הכול מתמוטט: מסתבר שאחרי המחוות התומכות בישראל, גם טראמפ מבין את העניין האמריקאי, כמו אובמה. טראמפ מוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה, ומנסה בכל כוחו לצמצם את המעורבות האמריקאית הצבאית באזור.

נתניהו מוביל מדיניות של התערבות במלחמת התמיד בין הסונים לשיעים בעולם הערבי, כאשר ישראל מסייעת לסונים נגד השיעים, ותוך כדי-כך מנסה להסיט את האיום האיראני מארצות הנפט – אליה. מהמדינות הסוניות נתניהו דורש בתמורה להחליש את תמיכתן בעניין הפלסטיני והסורי. מארה"ב נתניהו מבקש תמיכה וסיוע לביטחונה ולכלכלתה של ישראל, תוך החלשת הביקורת על מעשיה כלפי הפלסטינים וכלפי הסורים.

3 אירועים מהזמן האחרון מסמנים את כישלון המדיניות הזאת של נתניהו:

1. התקפה על יצור הנפט בסעודיה, התקפה המיוחסת לאיראן (או לארגון טרור מטעמה);

2. פיטורי היועץ לביטחון לאומי של טראמפ – בולטון, חסיד המעורבות הצבאית האמריקאית באזורי עימות בעולם.

3. הודעת טראמפ על הוצאת הכוח הצבאי האמריקאי מסוריה.

לנוכח המציאות המשתנה, מתגלה כמה חסרת אחריות המדיניות של נתניהו לחשיפת המעורבות הישראלית בסיכול המיזם הגרעיני של איראן, והתקיפות על מאמצי איראן להעביר נשק מתקדם לארגוני הטרור. אם ארה"ב מאבדת עניין במקורות הנפט של המזרח-התיכון – מדיניות הסטת האש ממקורות הנפט אלינו מסכנת את ישראל, ללא שום תמורה ביטחונית. מה גם שאיראן לא "קונה" את זה – תעיד תקיפת מתקני הנפט בסעודיה. אני חושש שלא ירחק היום ואיראן תעבור לתקיפות ישירות על עניינים ישראליים.

במציאות המתהווה לנגד עינינו, על ישראל להחליף את תפיסת הביטחון האסטרטגי של נתניהו, המבוססת על שירות עניינים מעצמתיים באזור, בתמורה לגיבוי ביטחוני וכלכלי והעלמת עין ממדיניות הרחבת השטחים – לתפיסה המבוססת על שלום ועל קבלה באזור, כפי שמציעה הליגה הערבית. אם ישראל חפצת חיים, עליה לחזור למתווה אובמה: לפנות לדרך השלום כל עוד ארה"ב תומכת בנו. כך נוכל להשיג הסכמי שלום, שיחלישו באופן מרשים את האיום הביטחוני על קיומנו, ויחלישו את התלות הישראלית במעצמות.

החזרה למתווה אובמה מחייבת את המרכז-שמאל הישראלי להחזיר למרכז התעניינותו ומאבקיו את עניין הסכמי השלום עם הפלסטינים ועם הסורים. למען קיומה – ישראל צריכה להשיג את השלום.