מאת: עמיר פרץ – ח"כ, בעבר שר הביטחון ויו"ר "העבודה"
פניה לידידי נפתלי רז, יושב-ראש "המחנה הדמוקרטי" שעמו פעלתי לחבירות להפלת נתניהו וחבר מרעיו הימניים-קיצוניים, ולחזרה למגילת העצמאות ולשלום.
הבחירות האחרונות הסתיימו במפח-נפש גדול, כאשר למרות הפיצולים בימין – לא הצליח מחנה המרכז-שמאל לגבש רוב פרלמנטרי להחלפת ממשלת הימין בראשות נתניהו. את התבוסה הכואבת ביותר נחלה מפלגת העבודה בראשות אבי גבאי, שצנחה ל-מנדטים. שוב הוכח כי המשפט ״תפסת מרובה לא תפסת״ נכון למערכת הפוליטית, ומי שמנסה להיות קצת ימין וקצת שמאל, קצת סוציאל-דמוקרט וקצת קפיטליסט – נשאר בסוף בלי כלום.
הכישלון המרכזי של מחנה המרכז-שמאל הוא בכך שלא הצליח להעביר 5 מנדטים מהימין לשמאל, וכל המאבק נותר בתוך מחנה המרכז-שמאל. השורה התחתונה שלו היא "משחק סכום אפס", שאתו אין סיכוי להחליף את השלטון.
למזלנו לא הצליח בנימין נתניהו להרכיב ממשלה, ונוצרה הזדמנות שניה למחנה בכלל ולמפלגת העבודה בפרט. ביום שני 2.7 יערכו הבחירות הפנימיות (הפריימריז) שיקבעו את זהותו ואת דרכו של יושב-ראש "העבודה".
אני מתכוון להתמודד, ולהחזיר את הערכים המשלבים צדק חברתי ושלום, תפיסת-העולם שבה אני מאמין ואותה לא זנחתי במשך כל 40 השנים שבהם אני משרת את הציבור. אני מאמין שאוכל להעביר את מספר המנדטים החסרים מימין לשמאל, כדי להחליף את השלטון בישראל.
כהיערכות לבחירות הפנימיות, במפלגת העבודה התקבלה החלטה על פתיחת המפקד עד יום ראשון הקרוב, 23.6, בחצות. כלומר, נותרו כ-72 שעות שבהן יוכל כל אזרח להצטרף למפלגת העבודה ולקבל זכות הצבעה לבחירת יושב-הראש החדש. זו הפעם הראשונה שניתנת הזדמנות כזו לאזרחים להצטרף למפלגה – ובתוך שבוע יוכלו להצביע.
אני פונה אליך שתפנה לכל חברינו שעדיין מאמינים בעקרונות המחנה הדמוקרטי, להצטרף למפלגה ולסייע בידי לנצח, כדי שאוכל לתרום את יכולותיי למהפך הנדרש. עשיתי זאת בעבר, כאשר ב-2006 זכיתי ב-19 מנדטים, ובתוכם 6-8 מנדטים מהימין! אעשה זאת שוב בלי להתקרנף ובלי להתחנף, אלא עם דגלי הדמוקרטיה, דגלי הצדק החברתי ודגלי השלום – מונפים בגאווה.
אני יודע כי יש רבים מאד שכבר הספידו את מפלגת העבודה, ורואים בבחירות הפנימיות כהתמודדות על הזכות לטקס קבורה מכובד למפלגה שהקימה את המדינה. אני לא שם. בדיוק ההיפך. אני יודע שאפשר לפרק מסגרות פוליטיות ואפשר לסגור מפלגות, אך אי-אפשר להרוג אידאולוגיה, והיא יותר חזקה מכל המסגרות.
לצערי, במערכה האחרונה נזנח המאבק על השלום. עכשיו אנו רואים שאפילו המפלגות החברתיות מימין, כדוגמת "כולנו" של כחלון, נעלמו ואינן. לכן נוצר ריק פוליטי ענק, שאותו אני מתכוון למלא כאשר כיושב-ראש "העבודה" אחדד את המסרים שלנו, ואציגם בפני הציבור הרחב.
אני פונה לכל החברים להצטרף ל"עבודה", להיות שותפים בניצחון ב"עבודה", ולאחר מכן שותפים למהפך במדינה.
"דף הנחיתה" להתפקדות: http://amir2win.co.il/
כל הכבוד לעמיר פרץ, המדינאי שלא חושש לומר שהוא שמאל;
ולנפתלי רז, שלמרות שעזב את מפלגת העבודה (בשל גבאי) והוא ראש מטה ב"כחול לבן", איננו מהסס כעורך המגזין לפרסם גם מאמרים של "העבודה" ושל מרצ.
עדיין אשאר עם גנץ, אבל מאחל הצלחה רבה לעמיר פרץ. אם יזכה בראשות העבודה יוכלו השניים ליצור את החבירה המנצחת.
אני מסכימה עם שלושת קודמי כאן…
אני מתפקד.
התלבטנו ועמיר פרץ שכנע אותנו עכשיו. אנחנו מתפקדים.
נ.ב., הצבענו "פה" (גנץ) וכנראה שנישאר עם "פה". אבל שם אין התפקדות ואנחנו לא חברים בשום מפלגה. האם מותר לנו להתפקד למפלגת העבודה?
פרץ של 2006 הוא לא פרץ של 2019.
פרץ עזב את מפלגת העבודה לטובת ה"תנועה" ואף ישב בממשלת נתניהו – אחרי שהחבר'ה הטובים מהשמאל הוציאו לשלי את הנשמה כדי שתתחייב לא לשבת עם נתניהו (מערכת בחירות 2013 ).
באותה מערכת בחירות נפתחה לרווחה הדרך שהובילה אותנו עד הלום. התוצאה ב- 2015 שירת הברבור? או שיש עוד מה לעשות?
דברים אלה שעשויים בטעות להיחשב כעשיית חשבונות בזמן הכי לא מתאים – הם בסה"כ ניתוח כדי להעיר ולהזהיר.
להתפקד לעבודה כדי לבחור בפרץ, ובבחירות עצמן להצביע לגנץ = סימפטום של המחלה.
מסתבר (המשך)
(המשך נסיון 2) מסתבר שכל מיני חישובים והתחכמויות – הם בבחינת הימור מסוכן. אי אפשר לחפש כסא נוח מתקפל לעת מצוא (מועמד מזדמן שיפיל את האיש) ובמקביל להיחשב אלטרנטיבה רצינית לשלטון.
מ- 2015 (לפחות) השמאל נובח על העץ הלא נכון.
הבחירות צריכות להיות על ה – issue (הליכוד) ולא על האיש.
אבל בשמאל יש המתעקשים משום מה להתמקד ב: ליכוד זה בסדר רק בלי נתניהו. את זה הנדל ויעלון עושים הרבה יותר טוב.
הפניה כאן של פרץ מסמנת אולי שינוי כיוון – דגש על ה- issue. מי שחושב שמגיעה לפרץ הזדמנות 2 – שילך עד הסוף.
אין לי קשר משפחתי אבל אני מתפקדת רק למען עמיר פרץ.
נ.ב. ולרותי ועמי וכל התלבטים: ביררתי. מותר להתפקד למפלגת העבודה כל עוד אינך חבר במפלגה אחרת. בכחול לבן אין חברות.
מפלגת העבודה עם פרץ או ללא פרץ סיימה את דרכה הפוליטית. במקום להיות מפלגה סוציאל דמוקרטית של כלל אזרחי המדינה תוך יצירת חזון כלל ישראלי, היא התחפשה קודם ל"מחנה הציוני" ואחר כך הפרישה ח"כ שדווקא זכה לפרסום בזכות העברית הרהוטה שלו.
מפלגת העבודה שעד היום לא התנצלה על נישול והדרת ערבי ישראל, במבנה הנוכחי שלה ובתפיסותיה כלפי החברה האזרחית ראויה רק להובלתה למגרש הגרוטאות ההיסטוריות.
כדי לקבץ את האטומים שנפרדו מהמולקולות וואת המולקולות לאברים ואת האברים לגוף צריך מי שנחן באופי "מקבץ"-מסמן מטרות,מגדיר אמצעים ומקים גופים שיביאו ביחד להשגת המטרה.
גנץ ודומיןן,עמיר פרף ועוד ממהמסתופפים סביב המעבר הצר אל היעד-ראשות הממשלה,לא נחנו בתכונות המתאימות למשימה.
הברילנטאי החליט אחרי הרבה שנים שאצבעותיו הקישו על מקלדות שהוא נחן בכך-עורבא.
גם עמיר פרץ,מהצד השני ששנים רבות חי ופועל בסביבה שבה רוכשים נסיון וצומחים לא צמח להיות מי שיקבץ.
גנץ?הוא שייך לנסיכים שהמערכת מקבצת עבורם.
בעצמו?שום כלום
אבנר – אתה מתאר כאן דמוקרטיה של מקצרי דרך.
המטרה – "רק לא ביבי"
האמצעים – יריות לעבר מטרה קלה כביכול – השחיתות של הנ"ל.
הגופים – מזדמנים לאור הנ"ל.
לכאורה טקטיקה שנועדה להפיל את הימין תוך כיוון אל מה שנראה כחוליה החלשה, שבינתיים דווקא מתחזקת.
בפועל – העדר אסטרטגיה מבוססת.
התוצאה – אותו פלח בציבור שבלעדיו לא יתחולל שינוי – לא קונה את הסחורה.
והוא קיים הפלח הזה, אבל מרוב הכללות אף אחד לא הצליח עד עכשיו לזהות אותו. חלקו יושב על הגדר, משתאה ביאוש לנוכח המתרחש כאן.
אזרחי המדינה זקוקים כאויר לנשימה למקבץ שידבר אליהם אמת
האמת מורכבת מ:
1.חובת יציאה מסודרת רב שנתית מתואמת ומוסכמת עם כל הגורמים הרלבנטיים מהשטחים הכבושים.
2.הפרדת הדתיים מעטיני המדינה גם כן בהדרגה.
3.תמיכה ביצירת תעסוקה בפריפריה שתמשוך מתישבים.
4.תמיכה בחקלאות.
5.תיכנון והקמה של פרוייקטים לאומיים שימנעו מצעירים לברוח מכאן ושימשכו ישראלים שברחו לחזור לכאן.
ויש עוד דברים רבים נכונים ונחוצים.
מכירים מישהו?משהו?
גנץ?שמולי?ציפי?זנדברג?פרץ?ברק?אולי גבאי?
פלח " השוק" הוא קטן הבריחה של חברי העבודה לכחול לבן והבריחה של חלק מחברי מר"צ לחדש עלולות לשים קיץ לשני המפלגות ואולי אין כיום למר"צ ולעבודה מה לחפש או שיתחברו או שמר"צ תתחבר לחד"ש ואז היא לא תהיה ציוניות יותר או שהעבודה תצטרף לכחול לבן הבעיה אגו והרבה " גנרלים " [ גנץ/ לפיד/ בוגי/ אשכנזי/פרץ/ שלי/ סתיו / שמולי/ כבל/שלא יותרו על " הכבוד" להיות הראש ואנשי העבודה יצטרכו להידחק למקומות האחרונים בקיצור הרבה ברירות אין
אוסלו. כל מילה נוספת מיותרת.
נעמיט-הפוך,לפחות לפי כוונתי שאולי לא הבהרתי היטב.
גנץ לא קיבץ דבר-הוא קובץ ע"י הרחוב והרחוב ממש בכוח קיבץ אליו את השאר.
הקוקי העיקרי,לדעתי,של רוב הבאים מצמרת צה"ל או אירגון גדול אחר שמה שמאפיין אותם זו מרובעות ונוקשות וכבדות מחשבתית-האירגון מספק להם חלק גדול ממה שצריך להשקיע ולהתאמץ יזם אזרחי במיוחד בפוליטיקה.
הנכס החשוב של מי שנבחר לעמוד בראש צה"ל,למשל,זו ההתישרות עם הדרג המדיני-פוליטי.
מבחינה זו לפיד הוא ההפך מגנץ-הוא תיכנן כניסה לפוליטיקה וכניסתו סחפה רבים-אבל הוא לא מנהיג אז ההשג מוסמס,בהכרח
אבנר – למה "הפוך". כתבתי שגנץ "קיבץ"? כתבתי שאתה מתאר דמוקרטיה של מקצרי דרך, במקום שנחוצה עבודה של חיבור חלקים, אמירת אמת, וסימון מטרות אסטרטגיות, לא טקטיות.
נעמיט-הבהרתי שאת טועה בהבנת דברי-כלל לא התיחסתי לגנץ אלא באופן כללי.
ציינתי שגנץ לא "קיבץ" אלא "קובץ" בעצמו,אולי כמו שאול,ובסה"כ רצה להגיע הבית בשלום ומתקבל הרושם שהוא כלל אינו יודע ומבין מה הוא עושה שם.
אכן,יצירת מקבץ יציב,יחסית,לאורך זמן מחייב פעילות רציפה במניפת תחומים רבים ולא כפי שהיה כאן עם הפופאי וד"ש,עם ברק שצירף את מימד ודוד לוי שהביא עימו פורשי הליכוד,"מפלגת המרכז" שגם בראשה עמדו 4 שטענו לבכורה אלא ששם זה הסתיים בבדיקת פופולריות ממנה עלה שיציק מרדכי הכי פופולרי,ועוד.
אבנר
אפשר אולי להסכים – שלפעמים מסכימים על ההסכמה, שבמקרה זה נראית לי כגוף העניין – ועוזבים את השאר?
עכשיו תאר לך שזה קורה ממש במציאות ולא רק כאן בתגובות.
להסכמה כזו יש סיכוי טוב יותר להביא את המקבץ המתאים.
במצב של הסכמה כזו לא היה צורך ללכת על המכנה המשותף הרופף ביותר "רק לא ביבי" וכל הגאנצע מיישע לא היה מגיח לעולם.
בושה היא שעמיר פרץחוזר לתעתע – זהו האיש שלא התבייש לבגוד בעבודה ולחבור לשבת בממשלת נתניהו. תמהני שאני נאלץ לכתוב דעתי זו פעמיים. בפעם הראשונה תגובתי כלל לא הועלתה,
לצערי.
נעמיט-מסכים עימך אלא שהסכמה בינינו לא תייצר/תיברא את מי שיקבץ את האטומים-או שהוא נולד או שלא.
שממה מנהיגותית לכל טווחי הראיה גם עם משקפת שהוסטו הצידה הכיסויים על העדשות.