יהיה מה שהיה, בתוך קן קוקייה…

מאת: ערן גרף – ד"ר לכימיה, מקאמיסט

בחצר ראש ממשלת האיש נתניהו / מאז שכראש-ממשלה נתמנה הוא / הומה חצרו יועצים ודוברים / יועצים לתדמית, יועצים של סתרים.

 

 

 

 

 

 

התכונה הדרושה לַתפקיד: התרפסות, / התבטלות מול הבוס, לשררה הֱיוֹת כסוּת,

שחיית גב ופרפר בתוך ים של תככים, / וכל הַמַּרְבִּים – נחשבים מוצלחים.

שוקקה המרקחה צִוּוחַ וַפֶּרֶץ / של עדת תחמנים שטורחת במרץ.

בכל עת וכל זמן מזיזים שם אוויר / שוכרים, מפטרים, מי שמע על תקשי"ר…

 

יועץ שפוטר יַעַן נָס כבר לֵחוֹ / ואיש-סוד שנוּפְנַף כי נבאש כבר רֵיחו,

או דוֹבר שהיה למורַת "רעייה" / וכזה שראה בָּעֻובְדּוֹת בעיה,

מציצן-מְבוּשִׁים וְאָכְלָן של קוּרְצָא, / וזה שמלאכתו "רעייה מְרוּצָה".

מופקד שר-משקים, מְיָבֵא הַשָּׁמְפָּן / ומשוֵוק בקבוקים שתוכם כבר רוּקָן.

 

 

 

 

וחרמן אשר שמו מהלך לפניו / שמטרד סדרתי לנשים הוא נחשב.

כבר אירע שאחד שפוטר – מַעֲרִים / וממשיך הסתופף בחדרי-חדרים.

מוציא ומביא וטוֹוֶה הקורים; / שותְפות-סוד עם הבוס – תטהר ממזרים!

עסקות במיליארדים, סודות ממלכה – / על זאת עדיפות יש לבני משפחה.

 

 

 

 

כי מי על שליט ייחשב לאמין? / מובן: בן, רעייה, וכמובן הַקּוּזִין.

על גְּדֵר-הֶחָצֵר, על כל דופי ופגם בה / מְגִינָּה ומסוככת קבוצה של חסמב"ה.

לא כולם חוננו בתכונה להחניק / רגשות, יצרים וכל מה שמעיק.

יש נתמכים באחוות החבריא / ויש הזקוקים לפורקן (לא מן שמיא).

 

יש המוצא פורקנו בלצפות / בית סתרים שחבוי בין ירכי הפקידות,

ישנם כיבודים, יש שפעת מסעות / שבהם לנכבד אין תפקיד לעשות.

אפשר לטפח קשרים מהצד / שיביאו פִּרְיָם בעתיד הוורדרד.

החכם אשר שְׁתָּיִם עיניו בראשו / יתאפק וישתוק ויכבוש את נפשו.

כי ביום שיגיע, עם תום שיגעון, / הַכָּמוּס בתוכו יהי שְׁוֵוה-הון.

ועידוד לאיפוק, שעשוע-תקוות / קורצת, כתיבה של ספרי זיכרונות;

לעיקוף בדיסקרטיה גבולות השיטה – / אפשר להסכית עם מכשיר הקלטה.

לשיחות חסויות בדברי קִידּוּדִין / או מופע "רעיית" בחזיון גילופין.

 

פראייר יאמר: "פִּתּוּנִי – אֶפָּת!" / המושחת מפלטו ב"סְחָטוּנִי – אֶסְחַט!".

ומי שעליו אין כל כסות מגינה / יתכבד ויהא הוא ל"עד מדינה".

לעת צָפוּ-עֲלוּ חקירות תיקי "אֶלּף" / נוהר לו המון העֵדים בְּרֹב-טֶלֶף.

זה ברור שהשֶׁטֶף ניתן לִסְכִירָה / רק אם איש של אֵמוּן הוא, מפכ"ל משטרה.

 

חיפשו וגם תרו, איתרו בְּכִיר-שב"כ / מתנחל, כְּסוּי-כיפה, לכזה ציפו רק.

מבטחם הם בו שָׂמוּ, שוב אינם יראים. / ברם חזיז וגם רעם! יש לָאִישׁ אלוהים.

בַּשֵּם מבטחו, והוא איש לא יירא, / חיש צלל אל עומקה של אותה חקירה.

דבקותו בתפקיד קוממה כנגדו / בתוך כמה ימים אַהֲדַת איש חסדוֹ.

 

 

 

 

 

 

פתאום נהיה ממפכ"ל של מחמד / למוכר נשמתו שנשבע הוא לִשְׁמד.

שנתן את ידו לכוחות של האופל / ומונע על ידי יועצי אחיתופל,

שעריפת גולגלות חפצים הם מכל / כדי העלות לשלטון את השמאל…

מה דינו של מפכ"ל שהוא בעל יושרה? / הוא על-כן לא יסכון להמשיך במשרה!

 

לא ביבי מדיח, לזאת יש ארדן / שר לביטחון-פנים שאמיץ כשפן.

ברחוב בלפור, עדיין לא פסה תקווה; / היועץ מנדלבליט, הוא דגול מרבבה!

לא אצה דרכו לו, הוא איש יסודי, / הן אצלו נתניהו לא בן יחידי,

וחולף כך עוד חודש, חלפו עוד חודשיים / ומן הון להון כבר חלפו כשנתיים.

 

אולי מפלל היועץ – עוד מעט / יתמנה כשופט בצמרת משפט,

ואולי בבחירות יִנָּגֵף נתניהו / ובכך ייחשב כאחד ש"היה הוא",

או שמא הכנסת תקבע בסמכות / שלראש-הממשלת מוקנית חסינות.

מה יהיה בינתיים? כן, מה שהיה! / ונמשיך פה לחיות, כמו בקן-קוקיה!