מאת: יגאל צחור – סופר
אני קורא למנהיגות הקיבוצית להניף את הדגל ולהוביל מהלך מכונן מרכזי; עם מערך רעיוני, ארגוני וכספי; בלי תלות באחת המפלגות.
חלפו 25 שנים מאז שפעלה קבוצת חברים, רובם חברי התנועה הקיבוצית, קבוצה שכונתה "חבורת ארניה" (על שם רחוב ארניה בקריה בת"א, שם היה לשר הביטחון יצחק רבין משרד שבו נהגו חברי הקבוצה לבוא לעודד את רבין "לרוץ" לראשות הממשלה). חברי הקבוצה (שכונתה גם "החונטה של עמק הירדן"…) היו במרכז ההשפעה על עיצוב דמותה של מדינת ישראל, בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה.
רבים מאותה חבורה כיהנו בתפקידים רבי-השפעה בממשלה ובכנסת. יעקב צור היה שר החקלאות, איתן ברושי היה מנכ"ל המשרד, וחברים נוספים היו קרובים ליצחק רבין בעת קבלת החלטות מאוד משמעותיות. הם נטלו חלק בהחלטות על הסכם השלום עם ירדן, ובקביעת סדרי עדיפויות בתחום החינוך, התשתיות, חיזוק הנגב והגליל, והעצמת החברה הערבית. לתנועה הקיבוצית הייתה אוזן קשבת בכל מוסדות הממשלה. ראש הממשלה רבין נשא את הנאום המרכזי בועידת התנועה הקיבוצית המאוחדת, התק"מ, בנובמבר 1992, בקיבוצי רביבים.
עברו רק 25 שנים, ואנחנו נמצאים במצב שונה לחלוטין. התנועה הקיבוצית – שביתה הפוליטי המרכזי היה במפלגת העבודה, בימים שהמפלגה הייתה מרכיב חשוב בהשפעה על קביעת היסודות המכוננים של המדינה – נותרה היום ללא עוגן פוליטי אידיאולוגי משמעותי. מרצ היא מפלגה אידיאולוגית שזוכה לתמיכה של חברי קיבוץ, אך היא נמצאת שנים רבות מחוץ לזירה של מקבלי ההחלטות. במערכות הבחירות שהתקיימו בשנה האחרונה מרבית חברי הקיבוצים הצביעו ל"כחול לבן". זה לא בית פוליטי אידיאולוגי יציב, עם סדר יום ברור ומובהק. זו רשימה שנוצרה בעיקר כדי להוריד את נתניהו מהשלטון, אחרי שנים רבות של השחתת המערכת הפוליטית. רבים מחברי הקיבוצים הזדהו עם המשימה הזאת, ובשל חולשתם של מפלגת העבודה ומרצ – הם חברו ל"כחול לבן".
הבחירות האחרונות הסתיימו ללא הכרעה, ונתניהו וגנץ לא יכלו להקים ממשלה. התיקו המשתק הביא אותם להקמת "ממשלת אחדות" מנופחת ומנוטרלת. נראה שהמציאות המשתקת מקרבת אותנו לבחירות מועד ד', בפרק זמן של פחות משנה וחצי.
אני פונה כאן אליכם, חברי הקיבוצים: האם יש לכם כוח ורצון להקים כוח פוליטי שיבנה מערך ארגוני שיפעיל אלפי חברים בקיבוצים בכל הארץ, למגוון פעילויות – מהפגנות, דרך גיבוש רעיונות אידאולוגיים והפצתם ברשתות חברתיות, ועד התכנסויות (במגבלות השעה) כדי לנסח יעדים בטווחים ארוכים. אלפי חברים מקיבוצים מתייצבים בימים אלה מדי יום בצמתים, בגשרים, בבלפור. הם מגיעים בזכות אנרגיה פנימית, בזכות הדחף הפנימי לסלק נאשם בפלילים מראשות הממשלה, ומתוך דאגה מתהליך השינוי הרעיוני: מחברה שוחרת צדק, שלום, אחווה ואחידות – לחברה אלימה משסעת.
חברי הקיבוצים יוצאים ביוזמתם להפגין ולהביע את עמדתם. אני קורא למנהיגות הקיבוצית להניף את הדגל ולהוביל מהלך מכונן מרכזי; עם מערך רעיוני, ארגוני וכספי; בלי להיות תלויים באחת המפלגות. אנחנו אחד מהגופים היחידים במדינה שפרוסים בכל הארץ, עם בסיס אידיאולוגי שנותר שייך למציאות של היום. יש לנו יכולות ארגוניות, ויכולת לתקצב פעילות חיונית להחזיר אותנו למרכז הבמה הציבורית והחברתית. הבנים לא יסלחו לנו אם נסתגר בבתינו. צו השעה: להתייצב בחזית האזרחית.
הלוואי, החבר צחור. אבל אני מזכירה שגם בשנות השבעים, תנועת "שלום עכשיו" קמה מהעירוניים, בעיקר הירושלמים, ורק בעקבותיהם תמכו גם קיבוצניקים, כמעט רק מהקיבוץ הארצי… על אחת כמה וכמה היום, שהתנועה הקיבוצית נחלשה והופרטה. גם אם תקום היום תנועה כהצעתך, רק עירוניים יקימו אותה, כרוב המוחלט של המפגינים בבלפור ובת"א, וקיבוצניקים מעטים שנותרו רעיוניים, כמוך, יוכלו להצטרף.
נכון, תקופת השינוי בתנועה הקיבוצית גרמה לאנשים להתרכז בעצמם.
בשנים האחרונות הקיבוצים פתרו את בעיותיהם הכלכליות. החברים מקפידים על ערבות הדדית.
הבסיס הרעיוני נשאר איתן בהתייחסות למושגי היסוד מה היא מדינה דמוקרטית וצודקת.
לכן יותר ויותר חברים מוכנים לפעול למען העקרונות הללו.
התנועה הקיבוצית היום היא תנועה ללא רעיונות פולטים היא תנועה כלכלית עסקית הדואגת לתחזק את הקיבוץ כעסק בניה הרחבות מכירת שטחים להרחבות [ לא לחברי קיבוץ] שינוי יעדי קרקע להקמת אזורי מסחר תחנות דלק זה מה שלדעתי מעסיק היום את הקיבוצים דור הולך ודור בא גם כיום יש המצבעים בין חברי הקיבוצים לימין לשמאל ולרשימה הערבית פעם כל קיבוץ היה מזוהה פוליטית עם התנועה אליה היה שייך היום זה נעלם
לשמחתי אתה טועה, אני יודע בשיחות עם ילדיי. הם מדברים אידיאולוגיה, יותר מאי-פעם.
קומרד צחור-במענה לתיקוותך/קריאתך,מ"הארץ":
"גיוס כספים וליווי לאוטו: המפגינים נגד נתניהו מנסים להגן על עצמם מתקיפות".
ובמקביל לה פמיליה מגייסת את בריוניה.
כאן פניה שלהם לפעילים.
"אחים יקרים !
כמו שידוע לכולכם עוכרי ושונאי ישראל ממשיכים עדיין לבזות כל סממן יהודי ולפגוע בכל מושג יהודי שקיים, מעולם לא חלמנו שזה מה שיקרה במדינת ישראל, ובנוסף הם ממשיכים להעלות לאתרים בזויים עוד ועוד תמונות וסרטונים שמבזים אותנו ואת הדת היהודית.
לכן אנחנו לא מתכוונים להישאר אדישים ולשבת בשקט !
המשך
יש חברים שמציעים להקים את "פלוגות הפועל" אני נגד. צריך להשאיר את הזירה האלימה ללה-פמיליה,
הם גורמים נזק אדיר לימין. הימניים המתונים שונאים אותם בדיוק כמונו.
המשך
….ביום חמישי, ערב צאת צום ט' באב, כולנו נפגשים במתחם התחנה שבירושלים בשעה 21:30
שימו לב שמאלנים סמרטוטים כללי המשחק משתנים מעתה.
חשוב מאוד להבהיר שאין לנו כל עניין בפוליטיקה שמסביב, מה שחשוב לנו הוא שהצביון היהודי ישאר במדינת ישראל שהולכת ומתפוררת לנו מול העינים.
יש לנו עניין רק מול אנרכיסטים קיצוניים שעברו את הגבול ועל זה לא נוותר!!!
כוחינו באחדותינו💪<<<<<<<
https://www.haaretz.co.il/news/protest2020/.premium-1.9030908
"כוחינו ואחדותינו"
וואללה,עם י'.
אוסנת מארק,המחוקקת הדגולה מזהירה בציוץ מפני ההסתה כנגד הבוכל הבוגד ובבלי דעת,כרגיל אצל ימנונים לא מודעים למשמעויות עמוקות של דבריהם מאשרת שאכן היתה הסתה לרצח רבין ושאכן היא הביאה לרצח.
מילת המפתח בדבריה היא זו:"שוב".
" הכתובת על הקיר והיא כתובה בדם! אם ההסתה לא תיפסק זה יגמר ***שוב*** ברצח!"
כלומר….??
https://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.9029067
נכון, תקופת השינוי בתנועה הקיבוצית גרמה לאנשים להתרכז בעצמם.
בשנים האחרונות הקיבוצים פתרו את בעיותיהם הכלכליות. החברים מקפידים על ערבות הדדית.
הבסיס הרעיוני נשאר איתן בהתייחסות למושגי היסוד מה היא מדינה דמוקרטית וצודקת.
לכן יותר ויותר חברים מוכנים לפעול למען העקרונות הללו.