הסכם אוסלו

מאת: שלמה גזית – אלוף מיל', בעבר ראש אמ"ן

חשוב לשאול מה היה קורה ללא "אוסלו", באוזני התולים את כל בעיותינו המדיניות והביטחוניות היום – בניסיון ליישם את הסכם אוסלו.

זכיתי לעמוד בראש הצוות הישראלי הראשון אשר נשלח על-ידי ראש ממשלת ישראל, שמעון פרס – לנהל שיחות מדיניות עם נציגי אש"ף-טוניס. קיימנו מספר פגישות חשאיות בבירות אירופיות, מפגשים אשר לא הגיעו לכלל הבשלה. ב-1986, בהתאם להסכם ה"רוטציה", התחלופה, סיים פרס את תפקידו, יצחק שמיר החליפו כראש הממשלה – והשיחות הופסקו.

7 שנים לאחר מכן, ב-1993, עם צוות ישראלי אחר ובמתכונת שונה – הושג "הסכם אוסלו" בין הצדדים, והחל תהליך שאמור היה, כך קיווינו, להביא להסכם קבע ישראלי-פלסטיני. שמחתי, אף שלא הייתי שלם עם נוסח ההסכם. חיוני היה, לדעתי, ותנאי להצלחה – לסכם מראש את העקרונות של הסכם הקבע, ולא להשאיר זאת פתוח למיקוח עתידי.

לאחר הטקס במדשאות "הבית הלבן", התחלנו לראות צעדים בשטח: כניסת יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, בראש משלחת, והתמקמות שלהם ברצועת עזה; והשלב המעשי של העברת שטחי A – ערי הגדה המערבית – לאחריות הניהול הפלסטיני. התכנית הייתה לעבור לשלב חדש, ולפתוח בשיחות על הסכם קבע בין שני העמים – אלא שתהליך זה נקטע באבו, ורצח ראש הממשלה, יצחק רבין, שם לו קץ. כל הניסיונות וכל הצעדים שננקטו לאחר מכן – נדונו לכישלון.

בדעת הקהל הישראלית – זו של היום, לפחות – יש ביקורת קשה על הניסיון שנעשה. אין בידי תשובה חד-משמעית למבקרים היכן היינו עומדים אלמלא נקטע התהליך בנובמבר 1995 בכדורי אקדחו של יגאל עמיר. אסתפק בהצגת מספר אפשרויות והתפתחויות חלופיות:

• אינני מאמין שיכולנו להמשיך ולשלוט 50 שנים בגדה המערבית וברצועת עזה, באין מפריע – אלמלא הסכם אוסלו ותוצאותיו.
• הסכם אוסלו קטע את הממשל הצבאי הישראלי ששרר מאז יוני 67'. בלעדיו היינו נדרשים להתמודד עם נטל כלכלי, נטל מדיני ונטל ביטחוני – שהיה מחייב פתרון חלופי.
• אני רואה 2 אפשרויות מדיניות שלא נוסו: הסכם עם המנהיגות המקומית של ערביי השטחים, ללא אש"ף-טוניס; והסכם עם עמאן, במטרה להחזיר האחריות לשלטון לידי ירדן. ההכשלה ב-1988 של "הסכם לונדון", בין שמעון פרס לבין המלך חוסיין – מנעה העמדה של הפתרון השני הזה במבחן המעשה.
• לא הבנו – וחוששני כי גם היום איננו מבינים – שכל הסכם מדיני, אשר יחייב ויתור ונסיגה ישראלית מעיקר השטח בגדה המערבית, יחייב פשרות כואבות, ולא הבנו שימצאו קיצוניים-מטורפים אשר ינסו להכשילו. ברוך גולדשטיין בחברון, ויגאל עמיר בתל-אביב, פעלו בדרך זו, ומבחינתם אף עלה הדבר בידם.
• היש בידינו דרך להיערך ולמנוע ניסיונות לסכל הסכם עתידי? פיגוע בהר-הבית מוזכר שוב ושוב כאחד האיומים הקיצוניים העלולים להביא להתלקחות שתסכל כל הבנה והסכם.
• ב-2005 חווינו את ההתנתקות מרצועת עזה. כלום ניתן היה לבצעה אלמלא הסכם אוסלו, ואלמלא נמצא גורם מדיני פלסטיני ששלט "דה פקטו", בפועל, ברצועה?
• היכן היו עומדים ושורדים הסכמי השלום שחתמנו עם מצריים ועם ירדן – אלמלא "אוסלו", ואלמלא קמה והתבססה הרשות הפלסטינית בגדה המערבית?
• ולבסוף – כלום היה העולם משלים, ללא "אוסלו", עם 50 שנים של ממשל וכיבוש ישראלי מלא בגדה המערבית ובעזה?
• 

אין בידי, כמובן, תשובה מוסמכת לאף אחת מן השאלות. יחד עם זאת, חשוב להעלותן, ולהציגן באזני כל אלה התולים את כל בעיותינו המדיניות והביטחוניות היום – בניסיון ליישם את הסכם אוסלו.