מאת: איתן קלינסקי – משורר ומורה לתנ"ך
לזכר נתן זך שנפטר ביום שישי 6.11.20. אירחנו אותו לפני שנים רבות בכפר הנוער ניצנה, שבו לימדנו רעייתי ואני.
הפרופסור לספרות הצליח, ממרום קתדרה אקדמית, לרתק גם בני-נוער שפסעו צעדים ראשונים במשעולי השפה העברית. בן 89 הלך מאתנו המשורר, הסופר, העורך, המתרגם ואיש האקדמיה, שהותיר אחריו 23 ספרים נפלאים ועשרות שירים שהפכו לפס הקול שלנו.
בניצנה זך קרא בספר "דברים" את הפסוק מפרק כ' "כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶךָ…", והדגיש את המלים "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה", שהפכו לשירו. נתן זך הוא המשורר היחידי שמפרק רווי אלימות מלחמתית, הצליח להעביר לעולם רווי אווירת שלום. אני חש חובה להודות לזך, שבפרק כ' עצר בפסוק י"ט: "כִּי תָּצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׁה, לֹא-תַּשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכַל וְאוֹתוֹ לֹא תִּכְרוֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה לָבוֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר".
סגן שר החינוך צבי הנדל, דרש (ב-2002) משרת החינוך לימור ליבנת, להוציא מתוכנית הלימודים את כל שירי נתן זך, כי שלל את פעילותו בוועד יוצרים יהודי-ערבי, עם הסופר אמיל חביבי, ואת הצטרפותו לעתירת "יש גבול", שקראה לחקור הטלת פצצות על תושבים בעזה. רעייתי ואני עלינו לירושלים והצטרפנו למפגינים מול משרד החינוך נגד תביעת סגן שר החינוך. על פרץ ההתלהמות של הנדל חזרה בגסות-רוח (ב-2010) הח"כית מירי רגב, בדורשה משר החינוך גדעון סער להחרים את זך, שלדבריה היה "אויב ישראל ואיש חד"ש, וילדי ישראל לא צריכים ללמוד משירי משורר אנטי-ציוני, שמחנך לערכים שמטרתם פגיעה בחוסן הביטחוני של ישראל". זו הייתה תגובתה להבעת נכונותו של זך לשוט לעזה ולחלק שירים שלו, שתורגמו גם לערבית. בבורותה ציינה רגב שאף שיר של זך לא מתכתב עם מקורות היהדות ועם התנ"ך…
נתן זך, חתן פרס ישראל, עמד בראש "מרד השירה" הגדול בשנות ה-50, שנועד לקעקע את "שירת החצר" האלתרמנית, המבוססת על התאמה חד-גונית של בתים שקולים ומדודים. זך גם לא נרתע להתריס נגד הכיבוש המשחית ערכים מוסריים בחברה הישראלית. ביטוי לכך ניתן לראות בהצטרפותו לפנייה לבג"ץ ב-2002: "אני רואה בהוראה לטייסים להוריד פצצה של טון בעזה כדי להרוג בן אדם אחד פקודה בלתי-חוקית, לכן אני מצטרף לעתירה של תנועת 'יש גבול' לבג"ץ בדרישה לוועדת חקירה". למרבה הצער, בג"ץ דחה את העתירה. זך לא חשש להצטרף למאבקם של אלו שהממסד ביקש לנדותם.
שירתו של זך הייתה לו אתגר מסעיר בקסמיו, אבל גם מבצר שיש להימלט ממנו. ההימלטות הייתה לזך גם במישור השירי וגם במישור הפוליטי. אציין רק את יחסו החם לסופר אמיל חביבי, חבר המפלגה הקומוניסטית הישראלית שהוא ייצג בכנסת 19 שנים. זך כתב בעמוד הראשון של ספרו "מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא הָיִינוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ לֹא נִהְיֶה", כי הוא מקדיש את הספר "לאמיל חביבי שנותר בחיפה, לישעיהו ליבוביץ כמות שהיה".
כואב לי מאד להיפרד מהמשורר שאני אוהב כל-כך את שיריו. כואב לי מאד גם לדעת שאת שנותיו האחרונות עבר נתן זך בבידוד, כלוא בשיטיון בין כתלי בית-אבות ברמת גן.
ממשורר למשורר – כתבת זיכרון יפה!
נתן זך בלט בדיבור היקי, אבל בשיריו בלט בעברית נפלאה. יהי זכרו ברוך.
כמי שחוותה את המעמד המרגש של הפגישה עם נתן זך, אני מוצאת לנכון לציין, למרות שהתלמידים בניצנה, הגם שלמדו עברית מבוקר , היו קשיים רבים במפגש. מאחר שנתן זך היה ידען של שפות היתה לו שליטה באוצר נכבד של מלים בשפה הרוסית, שסייע לו לתרגם מלים לא מובנות. החוויה של המפגש – אחרי כשעתיים, כל התלמידים שרו את הבית הראשון של השיר לאחר האזנה לשירתה של גלרון. בעלי השמיעה המוסיקאלית הוסיפו לממד החוויתי פריטה על כינור ונגינה על חליל.
לפי הבנתי "על צד שמאל" איננו ירחון רפואי אלא פוליטי, ומניעת סכרת ע"י מזון ברי, לא תפתור את בעיית היחסים בין היהודים והערבים.
למיכאל: "לפי הבנתי" אין שום קשר בין הטוקבק שלך לבין המאמר הזה.