מאת: הודא אבו-חמיד – סוציולוגית ופעילה חברתית
ביום הראשון של חג שבירת הצום, חג של שלום ושמחה, מתארחים בני המשפחה; ביום השני – השכנים; והיום – חברים, גם יהודים ונוצרים.
זמן רב לא כתבתי במגזין "על צד שמאל". שוב קרו לנו המון דברים מכעיסים וכואבים – חוקים משוגעים בארץ, הפגנות ואש והרג ברצועת עזה. המון פעמים התחלתי לכתוב, והפסקתי. התנחמתי רק כשאנשי רפואה ישראלים, יהודים וערבים, נסעו לעזור לנפגעי הר-הגעש בגואטמלה.
עכשיו מתאים לי לכתוב. מתאים לי לחגוג את זה שהצלחתי בחודש הרמדאן לצום שוב 30 ימים, יום אחרי יום – ושהצום הסתיים… תאמינו לי – זה לא פשוט לצום חודש, במיוחד בימים חמים במיוחד. השכם בבוקר, סביב 04.00, התעוררנו ואכלנו ושתינו, ואז צמנו כל היום, ועבדנו ולמדנו (וראינו לא מוסלמים אוכלים ושותים…) – עד שהגיע החושך, ורצנו לאכול שוב.
אולי שמתם לב שחודש הרמדאן, ואחריו חג העיד אל-פיטר, זזים אחורה כל שנה ונקבעים לפי זריחת הירח. זאת, בגלל שחודשי השנה שלנו, המוסלמים, נקבעים לפי מחזור הירח (שזה 29-30 יום), ובלוח השנה שלנו לא עושים תיקונים כדי שיהיו בו 365 ימים בממוצע (בניגוד לתיקונים בלוח העברי ובלוח הנוצרי-הגרגוריאני). צום הרמדאן מתחיל בתחילת החודש התשיעי של השנה שלנו, ומסתיים בתחילת החודש העשירי.
השנה הסתיים צום הרמדאן ביום חמישי בערב, ושלשום, יום שישי, התחילו 3 ימי עיד אל-פיטר, חג שבירת הצום. זהו חג של שמחה.
ביום החג הראשון – שהיה הפעם, כאמור, ביום שישי – נפגשים עם כל בני המשפחה, גם כאלה שלא רואים בימים רגילים, יושבים ומפטפטים – ואוכלים ואוכלים ואוכלים…
ביום החג השני – שהיה הפעם אתמול, שבת – נפגשנו עם שכנים רבים, שעברו מבית לבית. כמעט מה שבהיסטוריה קוראים "נדידת העמים הגדולה"…
והיום – יום ראשון, היום השלישי של החג – אנחנו אוהבים מאד לארח גם חברים וידידים שאינם מוסלמים. זו הזדמנות ליהודים (ולנוצרים) לבקר בבתים של מוסלמים ואף בכפרים שלהם, לקבל הסברים על מקומות ועל מנהגים שלנו המוסלמים, וכולנו מאד אוהבים לראות אתכם, היהודים, מתעניינים בנו ובתרבות שלנו. אז קדימה, שכנים וחברים יהודים – בואו לבקר היום!
יש לנו, המוסלמים, בסך הכול 2 חגים של ממש במשך כל השנה: עיד אל-אדחא, חג הקורבן, החג הגדול (4 ימים, שקשורים לעקידת יצחק, ורבים מאתנו עולים לרגל בחג הזה לאתר הקדוש במכה) – ועיד אל-פיטר, חג סיום הצום, החג הקטן (3 ימים). יש אומרים שאת עיד אל-פיטר חוגגים לכבוד סיומו של כתיבת הקוראן – הספר הקדוש שלנו, המוסלמים. לי נראה שחוגגים את זה שהצלחנו לצום כל-כך הרבה ימים…
אתם רוצים לבקר היום ידידים מוסלמים, ולהביא משהו למארחים? ב-3 ימי החג הזה אוכלים המון מתוקים, כי זה הוא חג "מתוק" – חג של סליחה ושל שלום. אנחנו נותנים בחג גם מתנות וכספים לאנשים נזקקים, מטיילים בארץ, ולא עובדים!
ואתם רוצים לברך "חג שמח", גם בערבית? כול סנה ואנתם בחיר (כל שנה ואתם בטוב), ואותו דבר בערבית נמלצת פחות: כול עאם ואנתם בחיר (כל שנה – לא עם! – ואתם בטוב). ואפשר לברך גם בברכה הכללית: עיד סעיד (חג שמח)!
עיד סעיד לכולכם ולכולנו – באמת הגיע הזמן לשמחה ולשלום, שגם החג הזה שלנו אמור להביא!
תודה הודא, רבים הקוראים שלנו שמתעניינים בחגים המוסלמים.
ואני גאה להוסיף שאחי הבדואי עלי אל-אסד (חבר מערכת המגזין, ד"ר למדע המדינה ועו"ד!) כיבד את אשתי נעמי ואותי בהזמנה לביתו בלקיה דווקא ביום שישי! אחי או לא?…
והאוכל היה אכן מעולה ומגוון – בביקורנט הבא אצל אמנה ועלי אבקש מתכונים…
ומה דעתך את, הודא, לכתוב כאן מתכונים ערביים?
הודה אבו חמיד- אני מעריך ומכבד אותך על אומץ לבך לצום 30 יום. אינני מאמין שאנשים שעובדים בחקלאות ובבנין בחום הכבד לא שותים מים. לצום בתנאים כאלה זה בלתי אנושי – עינוי של ממש שפוגע בבריאות. אנו היהודים צמים כמה פעמים בשנה ורק יום אחד, והאמת היא שהרוב לא צמים בכלל.לפי התורה יש רק צום אחד בשנה, הוא צום יום הכיפורים, וכל היתר הם צומות שהתקינו הרבנים -צום דרבנן. לדעתי, הגיע הזמן בעידן המודרני שחכמי כל הדתות יבטלו את הצומות ויכפרו על כך במעשים טובים ובמתן צדקות בכסף. כך כבר קיים בכפרות ערב יום כיפורים
תודה גברת אבו-חמיד – נעניתי להצעתך וביקרתי היום את ידידתי הפלסטינית, ושתי המשפחות שמחו מאד!
נראה לי שחגיגות עיד אל-פיטר בעזה לא תמו עדין עפיפוני אש וחומרי נפץ עפים באוויר ושורפים את שדות החקלאים ירי רקטות ופצמ"רים הם חלק מהחגיגה? עד אשר צה"ל יגיב בחוזקה ואז כולם יצעקו …… טבח בעזה !!!