בנווה שלום, לאחר עוד שרפה

מאת: יזהר גיל אור – פסיכותרפיסט

בשבוע שעבר פרצה שרפה שנייה בשבוע ביישוב היהודי-ערבי. "תג מחיר"? במקום שבו עשיית שלום היא התגרות, הפשיזם משיב את הרוח הרעה.

 

"בית-הספר לשלום" בנווה שלום הוצת בפעם השנייה תוך שבוע ביום שני 7.9.20 לפנות בוקר, הפעם בספרייה. צוותי כבאות והצלה הוזעקו, אך האש כבר כבתה הודות למתזי המים במבנה. הכבאים זיהו שדובר בהצתה. המשטרה, כמו בהצתה הקודמת, טרם זיהתה את המציתים.

שרפה דומה פרצה ב"בית-הספר לשלום" שבוע לפני כן, ביום שלישי 1.9.20. אז נשרף כל בית-הספר. הכבאים זיהו שדובר בהצתה.

הפעם הראשונה של מעשה טרור בנווה שלום אירעה ב-12.2.2012, אז "רק" בניקוב צמיגים וריסוס כתובות נאצה ב"תג מחיר".

בכתבה ב"וואלה" נכתב אז: "אלמונים ניקבו לפנות בוקר צמיגים של 14 מכוניות ביישוב שבאזור לטרון, שבו מתגוררים יהודים וערבים. על כמה מכלי הרכב רוססו כתובות 'מוות לערבים' ו"ד"ש מהאולפנה'. כתובות נאצה רוססו גם על בית הספר היסודי.                                                                                                                                     

"כך אמר לאחר האירוע אנואר דאוד, מנהל בית הספר היסודי הדו-לשוני: 'מה שעשו אצלנו זה מעשה טרור נגד השלום. …לא צריך לחכות עד שיהרגו מישהו כדי לפעול. הכתובת על הקיר, והיא מלמדת על שנאה עצומה. …אני מקווה שזה לא יפגע כאן באנשים ויגרום לפחד. נמחק את הכתובת, אבל הכתם יישאר על הקיר. למרות זאת נישאר כאן ללא פחד ונמשיך בפרויקט שלנו. בית הספר הוא סמל לדו-קיום ולאחוות עמים עבור כל מי שמאמין בשלום'.

"לדבריו הצטרפה מיכל זק, תושבת היישוב: 'אנחנו כאן למעלה מ-30 שנה. אירועים מהסוג הזה לא ירתיעו אותנו, להיפך. זה רק מחזק את הצורך לפעול בכיוונים שבהם אנחנו פועלים'. לדבריה, מקרי אלימות כאלה נרשמו עד כה בכפרים ערביים, אבל עכשיו הבחירה בנווה שלום איננה מקרית: 'הקהילה שלנו מסמלת את האפשרות ההפוכה למציאות בישראל – חיים בשוויון ובשיתוף. אני לא מופתעת, כי מי שחושב שאפשר להשאיר את הגזענות והאלימות בצד אחד של הגבול – טועה. אנחנו רואים עכשיו שהם פוגעים גם ביהודים, וזו לא פעם ראשונה'.

"אחד מבעלי כלי-הרכב שהושחתו, יוני אשפר, סיפר כי 'כשחזרתי בשתיים לפנות בוקר, הבחנתי ששער היישוב פתוח, אבל לא ידעתי שבבוקר אתעורר לקולות השוטרים כדי לגלות את מה שנעשה כאן. זו הרגשה לא נעימה, אבל צריך לזכור שהכתובות האלה נמצאות בכל מקום, לא רק ביישובים מעורבים. זה הפך למשהו שאנשים חיים איתו ועוברים עליו בשתיקה'".

– – – – –

ביום שישי האחרון, 11.9, באתי לנווה שלום, כמו אזרחים מרחבי הארץ, להביע הזדהות עם תושבי המקום. התקבלנו ברוח של "יחד נתגבר על כוחות הגזענות, הפשיזם והאלימות". רוח התושבים הייתה מרעננת. הם יודעים את ערכם כקהילה החיה על דרכי השלום, גם בימים שבהם שרפה – שאולי חזרה מנציגי הפשיזם – מנסה לכבות את הרוח הטובה. אירוע התמיכה בנווה שלום היה מרשים, וכלל צעדה ממבנה הספרייה שניצל, עד לחצר "בית-הספר לשלום" שנשרף כליל, ושם הושמעו נאומים ומופע שירה עם תאמר נאפאר, זמר פלסטיני יליד לוד. באנו לחלוק חיבוק חם עם תושבי נווה שלום; באנו לחזק ויצאנו מחוזקים בעצמנו מעוצמת הרוח הטובה שנשבה שם בלבבות של תושבי המקום.

בל נשלה את עצמנו: ייתכן שהשרפה בנווה שלום היא שוב פיגוע חבלני. אבל לצערנו, "תג מחיר" איננו אירוע נדיר שמתרחש רק בנווה שלום: במרחב בין הים לנהר הירדן מתרחשים אירועים אלימים נגד פלסטינים. מתנדבים מישראל עושים דרכם בגדה המערבית כדי לוודא שחקלאים פלסטינים יגיעו לשדותיהם בלא התנכלויות של מתנחלים, שילדים מכפרים בהר חברון יוכלו להגיע בשלום לבית הספר ודרכם לא תחסם באלימות, ושבדואים החיים בבקעה יוכלו להמשיך ולחיות בה בלא להידחק החוצה.

נימה אישית: נולדתי לזוג הורים מבגדד. הורי ואני חבים את חיינו לשכן ערבי בבגדד, שעמד ביום הפרעות בחג השבועות תש"א עם אקדח טעון, ואמר: "מי שיעז להתקרב לכאן, דמו בראשו". משפחתי נכנסה לבית השכן הערבי, וניצלה מכל פגע.

עלינו לקדם במרץ את מגמת השלום ואת הידידות בין ערבים ויהודים. אבל אסור לעצום עיניים. בישראל בספטמבר 2020 יש מאבק מתמיד בין כוחות האופל לבין השואפים למדינה שוויונית ללא הבדל דת, גזע ומין.