מאת: ערן גרף – ד"ר לכימיה, מקאמיסט
ומה תהיה שם מעידה / ה"רעיית" החסודה? // תצהיר שם הוד מעלתה: / שום מעידה היא לא עָוְתָּה.
במערכת המשפט / שבוע שגרתי, כמעט:
ביום שני של השבוע / אושפז בכלא, כידוע,
ראש עיר-ואם ובת (בת-ים) / לא על צל"ש, כך, מן-הסתם.
ביום שלישי, בירושלים / יום ש "כי-טוב" בו, פעמיים,
אולמרט נחלץ מרב-פשעיו / עם בדל-כרעיים, וזנב,
י"ח ירחי-מחבוש, ספק / אם די, כדי עוונותיו מָרֵק,
אבל אמרו (כבר פעמיים): / ש"יש שופטים, בירושלים".
ומה ביום החמישי? / זה יום ה-שיא הריגושי!
שם, באגף החקירות / את מי יזכו סוף-סוף לראות?
למרות חסות של היוע"מ[1] / שאצבעו בסכר שָׂם[2],
עַד מול תמונה שנצטיירה / ברירה, נראה, לו – לא נותרה.
ומה תהיה שם מעידה / ה"רעיית" החסודה?
תצהיר שם, הוד מעלתה: / שום מעידה היא לא עָוְתָּה,
היא לא נתנה עינה בכוס, / ולא רכוש לא-לה לחמוס,
ענין בַּקְבֹּקֶת, אופי-רע, / תחיבת חטמה לכל קדירה,
[אם בכל אלה תֵּחָשֵׁד – / מן הבקבוק יצא השד],
הכל טְוִיַּת שקרים וָכֶּפֶש / סתם מטיחים בה בוץ ורפש!
וכל אותו ענין גְּנַבְנֶבֶת / מצחיק אותה, כשהיא חושבת:
הן היא אשתו של בעלה / וכל המדינה – שלה!…
רמזו – לגברת הנדונה / נפש, אמרו כך – עדינה…
ואם לגברת – "רעיה" / התנהגות בלתי צפויה,
כיצד את זו, הבת-חוה / אִישָּהּ[3] מציג לראווה
מושינגטון ועד מוסקווה, / כמו היא הנה החשובה!
כצל לא משה מצדו / כשידה בתוך ידו?
אך באשמה המדוברת – / נושא אדון, ולא גברת,
היא – גנבנית של "מתנות"? / אשמה, אולי כבדה מאד?
אך מה גְּנֵבָה של מתנה / אל מול גְּנֵבַת המדינה?!
מה "קלפטומניה" של נכבדת / מול "קְלֶפְּטוֹבִּיבְּיָה" של מולדת?!
הזה ענין של מה-בכך / גזלה מכיס של כל אזרח;
ולחלק כספים שלנו / לכיס אנשי "אתה בחרתנו";
תוספת על כספי-גנבה / גם פטור שרות מן הצבא;
בְּנִיָה של דור לקראת עתיד / בורים, עם קנאות דתית;
שיטת שלטון עם כלל גדול, / ככל אפשר – "סכסך ומשול";
האם ליבוי שנאה ורוע / אינם בזויים כמו כוח זרוע?
ואת קיום הדמוקרטיה / למסור בידי התיאוקרטיה?
האם גנבה של ערכים / אינה גרועה כמו שוד-דרכים?
איוש מיטב משרות בכירות / רק בצללים של מאורות,
שכל כישוריהם בינתיים / בלחיכה של אחוריים?
במסדרונות של השלטון / לוביסטים נטויי-גרון
יכשירו (רק בלי קבלות) / את הטריפה שבנבלות,
כי כל פקיד בתפקידו / מינוי אישי של איש חסדו.
הֲפוֹך משרות הממשלה / למין חוכא ואיטלולא:
ראש ממשלה אחד מספיק / במקום ששה שרים עם תיק?
אם כה דלה משרה של שר / למה דרושים שני תרי-עשר[4]?
ואיך זה, שכזה רב-שר / הוא בביתו – כְּעַכְבַּרְבָּר?
שכן, מול אשת המדון / בבית? – כלל אינו אדון! –
וגם נראה שבביתו, / כדי למשול שם באשתו
דרושים שם בעלים כְּשֶׁשֶׁת / שכל אחד עשוי כְּעֶשֶׁת…
בהתמדה השיטתית / ביבי הרי אסון ממיט
וכל פרשן, הרי יעיד, / כמה קודר הוא העתיד.
כך, בַנָּתִיב לִמְחוֹז הַתֹּהוּ, / שֶׁפֶל, שלא היה כמוהו,
שפל ערכי ומוסרי / ללא תקוה לעם עברי;
אגב של דרך רבת-דופי / עבר העם – שנוי באופי:
דרך דורסנית בַּכֹּל / כבוד האדם הפכה לזול:
בככרות ובכבישים / מה-אלימים האנשים
וכוחנות פושטת גם / בין דרדקים של בית-רבם.
מול ממשלנו הפנימי / ישנו מיאוס בינלאומי
וכבר תווית לנו מוטבעת / של "המדינה המצורעת".
וכך בזמן האחרון / קרבים לקו ה"אין פתרון"
ולתמוּטה של הזירה / ללא כל דרך חזרה.
למחוזות של הבכא / צועד לו ביבי בשמחה
כי מה בראש דאגתו? / רק איך בַּצֵּר את מלכותו!
כמעט מבלי כל התנגדות / "אנס" את כלל מרכז-ליכוד –
להקדמת הפריימריז, / כדי שוב עצמו רוה"מ יכריז.
למה דחופות לו "מַקְדימות" ? / פן קוּרְקוּרֶנְצְיוֹת[5] לו קָמוֹת!
כך הוא כמו עוצר הזמן / על-כן כסאו מראש מוגן,
כדי יוכל המשיך הובֵל / את ארץ-זו – לעזאזל!
[1] יוע"מ – היועץ המשפטי לממשלה.
[2] כילד ההולנדי שעצר את השיטפון בחסימת החור שבסכר באצבעו.
[3] אישהּ – האיש שלה.
[5] מתחרים
רק המקאמות שלך מצליחות לעשות משנה דפוקה – חיוך. תודה.
ישראל 2015=תקועה עם ביבי==-כמו שהיתה חקועה עם גולדה-1973.
הסוף-גרוע.
כבר היו לנו בהסטוריה רעיה קלפטומנית , רעיה חולת נפש , ורעיה שעליה אמרו "הנה מגיע הנשיא ובעייתו" היום הכל שקוף. זה טוב לעם , אבל ממש לא טוב למנהיג שעניינו בעיקר מראית העין…. הוא קוסם הוא קוסם הוא קוסם. אכן.
החרוזים
" אך מה גְּנֵבָה של מתנה / אל מול גְּנֵבַת המדינה?
מה "קלפטומניה" של נכבדת / מול "קְלֶפְּטוֹבִּיבְּיָה" של מולדת?!
הם עקיצת עקרב בביבי שמוכן לגנוב מולדת כדי לתת מהגנבה אתננים לאבו מאזן.
חסר בשיר עימות בין הקלפטומנית הנדונה ובעלה ראש הממשלה לבין ראשונת הקלופטומניות פ.ב.ג. ובן-זוגה שהיה גם הוא ראש ממשלה.
איפה דליה איציק שצריך אותה ?
לגדעון. אני הבינותי אחרת. המדינה נגנבת היום מצאצאי בוניה וניתנת לאנשים הזויים , והאתנו – ניתן כדי לשרוד בשלטון. את זה , לא אני אומרת אלא אנשים ממפלגת השלטון.בנוסף , בעלה של הקלפטומנית הראשונה הקים ובנה מדינה גר בדירה קטנה וממש לא חשב על עצמו. גם כדוגמה אישית היה מוכן לשלם מחיר כבד ( הירידה לשדה בוקר). הוא גם לא היה לחיץ וסחיט.זה של הנוכחית – הורס בעיקר למען עצמו.נכנע לגחמות. ביניהן לשגעון גדלות, ואיבד כל קשר עם המציאות. בקיצור הבדל של מאה ושמונים מעלות.
תיקון. "אתנן". ולא כפי שנכתב.
צרה ושמה שרה נתניהו ירום הודה……
לנילי 6#
1.
תודה על הקביעה שהמדינה
נגנבת מצאצאי בוניה, כך גם אני מצאצאי מוניה מרגיש.
2.
בתגובה את, עוד יותר מאשר השיר,מתרכזת בביבי ולא במי שמואשמת בגנבות ובהתעמרויות חריפןת בפועל והעובד שבהם היא שולטת. נוצר רושם שההתעמויות בפועלים לא מעניינות אותך אלא כמכשיר להכפשת ראש הממשלה כדי שהשלטון יעבור למי שלו זכות השליטה כלומר לבראנז'ה שלך.
3.
כשהבאתי הודאה של בו נון שהוא המציא מדמיונו את עלילת הדם על הרב ליאור("דין רודף") קפצה מישהי וטענה שמכיון שבויקי זה לא מופיע לכן הידיעה מידיעות 15.11.95 עמ' 6
שבה בן נון מצהיר שהכל המצאה שלו היא שקר, מה שויקי ללא כותב לא נכון!וממילא אני המצאתי ציטטה לא קיימת!
עכשיו נכון שפולה היתה קלפטומנית אפילו שבערך פולה בויקי הדבר מושמט.
4. בן גוריון לא שילם מחיר כבד לירידה לדירה המרווחת בשדה בוקר שגדולה בהרבה מדירה ממוצעת אז.
היתה לו דירה בתל אביב שבה ומקרים רבים היה כשהגיעו אורחים חשובים לארץ היה טס למען הפוזה לשדה בוקר כדי שהם יתרשמו מהחלוץ!
(איני שולל הצגה שכזו). בכל טיול רגלי שלו היתה פלוגת חיילים מתרוצצת על הגבעות לאבטח אותו.
5
היו לו עוד יתרונות על ביבי.
לארליך, 9+10:
1. הרב יואל בן-נון מעולם לא חזר בו מהאשמת רבנים בהסתה נגד רבין. אתה טועה או משקר.
2. לבן גוריון לא הייתה בשדה בוקר "דירה מרווחת" אלא צריף צנוע (שמור עד היום), ולא "פלוגת חיילים, אלא 4 שומרים בתורנות. שוב אתה טועה או משקר.
לכוכבה #11
אינך שמה לב שבדבריך את מטעה את הקוראים לחשוב כאילו איני מדייק?
1.
ב#9 נתתי הפניה מדוייקת לחזירתו של יואל מעלילת הדם שלו. לא בדקת ואת כותבת "משקר" .
2.
כתבתי "דירה מרווחת שגדולה בהרבה מדירה ממוצעת אז". את מספרת שאפשר לראות שאני "טועה או משקר" על ידי התבוננות בצריף שבשדה בוקר.
היה טעם בדבריך אם היו מציבים שם "דירה ממוצעת של אז" להשוואה.
3. על גודל הכוח שמעתי מחבר שהיה מוצב שם לשמירה על ב.ג.
את מכינה לך אליבי, וכותבת על הסברה שרבין טועה ("הסתה"). כשהעלילה היתה פסיקה לרציחתו.
אני לא מבינה מה גדעון רוצה.יש לי חשש שזה לא בגלל ליקוי באינטליגנציה שלי.בשרה מטפלים בכלים שיש למדינה, והיא לא מעניינת כשלעצמה אלא אם יש לה אחיזה או השפעה על ראש הממשלה. אחרת הסיפורים לא היו מופיעים גם בתקשורת. מי שרלבנטי לחיי וחיי צאצאי הוא ראש הממשלה אני משערת שהוא יודע טוב מה ומי יש לו בבית. אבל , זו רכילות שאינה מענייני. מעשיו של ביבי הם ענייני, ועניינו של כל אזרח במדינת ישראל. מה טענתך בעצם , שאתרכז בשרה ? שרבין נרצח "סתם" בלי קשר לעשייתו הפוליטית שלא מצאה חן בעיני רבנים מסויימים ? מה?
חברים! חבל על הוויכוחים אבל בכל מקרה השרה לבית נתניהו תצא מעניין זה כזכאית באחת מן האפשרויות:
1) שלא תוגש נגדה תביעה מחמת חוסר בחומר מרשיע (נוסח משפטו הראשון של ליברמן).
2) שתוגש נגדה תביעה אך עם חומר בלתי ראוי לענישה (כמו שקרה עם ליברמן במשפטו השני).
3) שהיא תקבל רק נזיפה קלה ולו בכדי להראות שאין השפעה לעובדה שהיא אשת ראש הממשלה.
עד כמה שאני מבין במדיצינה, מי שיקבע את האופציה, יהיה כנראה ראש הממשלה.
ט.ל.ח
לנילי #13
אם שרה אמנם מחליטה בענייני מדינה ,ברור שאין לה שום סמכות להחליט, יש לתקוף ישירות, ולא להתחזות לנאבקים על זכויות עובדים.
יש במקרה כזה להעמידה במקומה ממש כמו שחובה להעמיד במקומם כל מיני אנשים שהפכו עצמם לאמפרורים ,חלק משופטי הבג"ץ, היועץ המשפטי ויועצים משפטיים אחרים שמחלקים הוראות, האלוף הממונה על קשרים עם ממשל אש"ף שמאשר על דעת עצמו השתלטות ערבית על שטחים שונים וכו'.