מאת: מיקי גור – כלכלן
עמוס עוז הראה לנו את הדרך ודיבר עמנו בגובה העיניים. עוז היה קולה של השפיות שחייבת לשוב אל החברה הישראלית.
לא זכיתי להכיר אישית את עמוס עוז, אך לפני מספר שנים מצאתי את עצמי עומד לצדו בהפגנת תמיכה ב"הכרזת העצמאות הפלסטינית".
אזרתי עוז בנפשי, ניגשתי אליו, ואמרתי לו עד כמה אהבתי את הסיפור הקצר שפרסם באותו שבוע במוסף "תרבות וספרות", אחד מפרקי הספר "בין חברים". חשבתי שעמוס עוז יאמר תודה בנימוס ויחייך, אך לא כך היה. עיניו של עמוס עוז נמלאו בסקרנות – "מה אהבת? למה אהבת?". אמרתי לו שהתיאור שלו של הקיבוץ ואנשיו הוא פשוט נפלא, ושממש ראיתי לנגד עיני כיצד אותו טרחן, "מבשר בשורות רעות"(1), אורב לי בדרכי לחדר האוכל. סיפרתי לו עד כמה אהבתי לבלות בילדותי את חופשות הקיץ, ולקום השכם עם שחר לעבודה בקיבוץ של בני משפחתי. ועמוס עוז חקר: "באיזה קיבוץ?" (ביחיעם); "במה עבדת?" (בבננות ובברכות דיג); ועוד ועוד. "אני מאד מקווה שתאהב את הספר כולו", אמר עמוס עוז. ואכן, "בין חברים" הוא ספר מופלא ביותר אודות הקיבוץ ואודות אנשיו. מלאכת מחשבת של גאון. ספר שאין בו ולו מילה אחת או פסיק מיותרים.
אחר כך חתמנו על תמיכתנו בעצמאות הפלסטינית (2), כי כל בני האדם זכאים לחיים של כבוד וחירות ותקווה ושלום במדינתם. אך זה כבר סיפור אחר.
יהי זכרו של עמוס עוז ברוך.
– – – – – –
- כך תאר עמוס עוז את מבשר הבשורות הרעות: "והיה אצלנו בקיבוץ יקהת איש אחד, צבי פרוביזור, רווק נמוך וממצמץ כבן חמישים וחמש שאהב לבשר בשורות רעות: רעידות אדמה, התרסקויות מטוסים, בניינים שהתמוטטו על יושביהם, שריפות ושטפונות. מקדים היה לקרוא את העיתון השכם בבוקר, לפני כולנו, והיה מקשיב לכל מהדורות החדשות כדי שיוכל להופיע בכניסה לחדר האוכל ולהדהים אותך במאתיים וחמישים כורי פחם שנלכדו ללא תקווה במפולת במכרה פחם בסין…"
(2) עמדנו זמן רב בתור שהשתרך כדי לחתום על המסמך המברך על "הכרזת העצמאות הפלסטינית". שאלתי את עמוס עוז אם השתתף בניסוח המסמך, והוא אמר: "אני סומך על חבריי הטובים". וכך נכתב, בין היתר, במסמך שעליו חתמנו: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו. בפלסטין קם העם הפלסטיני, בה עוצבה דמותו… אנו החתומים מטה, קוראים לכל אדם שוחר שלום ולכל האומות – לברך על הכרזת העצמאות הפלסטינית, לתת יד ולפעול כדי לעודד את אזרחי שתי המדינות לקיים ביניהם שלום על בסיס גבולות 67, וההסדרים המוסכמים ביניהן. סופו המלא של הכיבוש הוא תנאי יסודי לשחרור שני העמים, לקיומה של הכרזת העצמאות הישראלית, ולעצמאותה של מדינת ישראל
אכן כך היה האיש הגדול הזה – סקרן, חכם, נעים, איש שמאל, סופר נפלא ובן אדם נפלא.
מרגש לקרוא את הכתבה הזו – אני לומד על עמוס עוז דברים שלא נאמרו בתקשורת כשלהי.
תודה מיקי גור.
הספר הזה התגלגל גם לידיי מתי שהוא. היה בו משהו מפתיע עבורי – פשוט, קולח, ועם זאת מעמיק ורחב. זוכרת את עצמי ממתינה על ספסלי מוסד רפואי כלשהו, בין בדיקה לבדיקה, ונהנית. הנאה מרובה – מאפיון הדמויות, מה שביניהן ומה שסביבן. מרחב הכתיבה של עמוס עוז היה ענק ומגוון, כמו אישיותו. בנאלי לכתוב – יהי זיכרו ברוך. אבל לא בנאלי לכתוב – לו יהיו כתביו וערכיו ואמונותיו ודבריו הבהירים עלינו ועל מי שאנחנו – נחלת הכלל.