מאת: אמנון סלע – פרופ' ליחסים בין-לאומיים
אמש נאם נתניהו נגד משטרת ישראל, נגד התקשורת, נגד אזרחים מפגינים ונגד הקרן החדשה לישראל. בלט יאושו, אך ה"פמיליה" הריעה.
כן, אז הוא פלט עוד אימרה
הוא כבר רואה את פתח הבור,
יש חיוך, אך בעיניו "התנוצץ הייאוש הנורא"
כמו המלך שאול בעין דור.
קרוב אל קצה הישורת
ליד פח האשפה של ההיסטוריה,
עוד אפשר להשמיץ את התקשורת
ולחזור בעצב שלא יהיה כלום כי כלום לא היה.
בלי שכפ"צ, בתוך אלף מוחאי-כפיים,
עוד נמרח החיוך הזחוח.
ובעוד אלה כורעים אפיים
נוחתים "ארבעים אחוזי המלצות" כגלגל הסופה ברוח.
בתוך נהי: "איך תוכלו בלעדי",
לקול יבבות השיירה הסטליניסטית
שחולפת כסכין בין פקקי התנועה,
נשמע היטב קול אלשיך, כקול אל שדי:
נגמרה החזות הכנועה,
זה עונשה של מנהיגות נרקיסיסטית.
ברצוני להצטרף לזעקה מנהמת לבך.המלך עירום!
תודה רבה.
בבכיינות לא מחליפים שילטון. אלא רק בבחירות. החרוזים שלך הם נחמדים אבל לא יעילים ולא משפיעים על תומכי הימין. הם משכנעים את מי שמשוכנע ממילא. אין לזה כל ערך ותוצאה.
כאשר ערך השיוויון בין בני אדם הופך מרמס גם החוק נרמס. רבים מתוך הציבור מגנים את התופעה, הביביזם. אבל גם אם יעלה מחר מנהיג אחר כאשר המצב הוא חוק לאחד וחוק/ן לשני זו רק שאלה של זמן עד להשתחתות הבאה. הערה לאשר וורד: מה בבחירות? כאשר אין בישראל לא שלטון הרוב ולא זכויות המיעוט? על מי ועל מה אתה עובד? בין הירדן לים התיכון יש רוב או שווה ערך פלשתינאי. זו לא פרשנות זו עובדה. תפנים חבר.