מאת: זכריה פלווין – פסנתרן, מחנך וחוקר תרבות
קוטלר טעה בטון הדיבור. הוא רגיל לאנשים המסכימים עם דעותיו, ובונים את חייהם הרוחניים על ההנחה שאלו אינן זקוקות לבדיקה.
לפי מיטב הבנתי, מילותיו החריפות של עודד קוטלר בכינוס האמנים ביפו, על עדר של בהמות הצועדים אחרי 30 המנדטים – לא הובנו על ידי הזועמים על דבריו. קריאה מפוכחת של הנאמר מציגה את עמדתו בבירור: קוטלר לועג לשאיפותיה של שרת התרבות מירי רגב, לחזק ולאחד את העם סביב רעיונותיה הלאומיים. במילים אחרות, התנהגותה של השרה רגב מסגירה את רצונה שכל הישראלים ילכו אחרי 30 המנדטים, כמו עדר חסר אינטליגנציה, כמו בהמות. אין כאן מקום לקריאה אחרת. קל וחומר, אין להאשים את הדובר בזלזול בתומכי הליכוד.
החלטותיה של השרה רגב – הפסקת המימון של תיאטרון אל-מידאן ובקשתה לחקור אותו מהבחינה הביטחונית, וסירובה לממן את תיאטרון אלמינא בשל סירוב אחד ממנהליה להופיע כשחקן בהצגה של תיאטרון חיפה בבקעת הירדן – מעידות שמטרתה היחידה היא לכפות על כל אזרחי ישראל להכיר בשטחי הכיבוש כחלק ממדינת ישראל. כעסם של מבקרי דבריו של קוטלר, משני עברי המתרס הפוליטי, מעיד על שיתוק שכלם. השרה רגב חוששת להרגיז את תומכיה בליכוד. ח"כ יצחק הרצוג, ועמו העיתונאי אורי משגב (ב"הארץ" ב-15.6.15), חוששים לאבד סיכוי שבעתיד יצביעו ליכודניקים למפלגת העבודה. בגלל השיתוק הם לא מסוגלים להבין שמצביעי הליכוד לעולם לא יצביעו למפלגות מרכז ושמאל. מצבם הנפשי נעל אותם בין מר נתניהו לבין מר בנט, ואם יופיע אדם שיציע להרוג את כל אויבי ישראל – הוא יזכה מיד במספר נדיב של מנדטים.
טעותו של מר קוטלר הייתה בטון הדיבור שלו. קוטלר רגיל להימצא בקרב אנשים המסכימים עם דעותיו. לאנשים הללו מוכרות התובנות מההצגות של מולייר, של דירנמט, של צ'כוב ושל טנסי ויליאמס. יתרה מכך, האנשים הללו בונים את חייהם הרוחניים על ההנחה שהתובנות הללו אינן זקוקות לבדיקה מן היסוד. ואילו בעולמם של רוב תומכי הליכוד, מולייר ודירנמט כלל אינם מופיעים, והתובנות שלהם לא מוכרות.
לעודד קוטלר ולחבריו אין כל אפשרות לתקשר עם אנשים שחיים בלי מולייר. אלא שהרבה מאוד אנשים חיים ללא מולייר, ולא מרגישים בהעדרו. הבעיה של קוטלר איננה חוסר היכולת לדמיין חיים ללא מולייר, אלא – למרבה הצער – חוסר היכולת להבין איך נולד מולייר מתוך אין-מולייר. זוהי החולשה הגורמת לו לאבד את שומעיו.
אנשי רוח מהותיים לא "שוברים מוסכמות" כפי שטען קוטלר, אלא מוסיפים עידונים לתודעתו הכוחנית של האדם, ועוזרים לו להגדיל את כושר הישרדותו בהצמחת חוכמה של כוח רך. לאנשים קשיי יום אין מספיק שקט נפשי, על-פי-רוב, להבחין באפשרויות של כוח רך. לכן, עולמם בנוי על מושגי כוח גס, שבמוקדם או במאוחר מביא לאסון. כי בלי עתודות של כוח רך, האדם הופך במהרה לקורבן.
הבעיה של הדיון הציבורי בישראל היא שנוטלים בו חלק חירשים משני מחנות, חירשים שלא מבינים את פשר חירשותם. אין בונים חברה ללא יכולת להילחם פיזית, אבל המוכנות ללחימה – כפי שהיא באה לידי ביטוי באמונותיהם של אנשי הליכוד – היא פארסה חלשה שמבטיחה רק אסונות. על אנשי הרוח בישראל להיות מולייר וצ'כוב בעצמם, כי עבור רבים מאוד – הוא עוד לא נולד.
בדיוק כמו גרבוז, סובול, אלונה קימחי, ןעוד היה נטויה- עד ימי דודו טופז והצ'חצ'חים, או אפילו מוטה גור שאמר לתומכי ליכוד בבחירות 81'- "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים" (https://www.youtube.com/watch?v=qiG881ihhro ) ודוגמאות רבות נוספות, כולם אח"כ מתפלפלים ומנסים לתרץ- כאילו לא הבינו אותם נכון, הכל- רק בכדי לברוח מאחריות על ההתנשאות שלהם ולמזער את הנזק (פוליטי, כספי, או אחר)…
ברצינות? מה? הם ילדים קטנים ומפגרים- שלא יודעים להתבטא? הם לא מבינים את משמעות המילים שהם אומרים?…
המשך…
הפיסקה השניה מהסוף, זו המגדירה "כח רך" מול "כח גס" כאילו זה קשור למצב סוציו-אקונומי (ציטוט- "לאנשים קשיי יום אין מספיק שקט נפשי, על-פי-רוב, להבחין באפשרויות של כוח רך")- הגדרה זו פשטנית עד כדי גיחוך, וממש לא קשורה למציאות…
חבל שכותב המאמר חוטא בכך פשטנית ומוזרה זו… ממש לא מוסיף לו הרבה…
בכוונה או שלא בכוונה, פלווין רצה לתקן ויצא מקלקל עוד יותר. האמירה שבוחרי הליכוד לא מכירים את מולייר היא רק ספציפיקציה מעליבה עוד יותר של ההכרזה שהם עדר של בהמות.
מולייר? זה לא הגרמני ההוא? בעצם, נדמה לי שהוא פלסטיני, מוחמד מולייר או משהו כזה.
לפי פלווין בוחרי הליכוד הם אנשים "קשי יום", ש"עולמם בנוי על מושגי כוח גס".
אני לא רוצה להתחרות עם קוטלר וחבריו בקללות וגידופים, ובכל זאת לומר לפלווין שזו התנשאות מגעילה.
ביאליק אמר "אכן חציר העם". יותר גרוע מקוטלר.זו האמת…..
המחלוקת בין תומכי הימין לבין תומכי השמאל היא רעיונית גם אם המתווכחים ביניהם אינם מדברים בסגנונו שת אריסטו ואינם נשמעים כמו אפלטון.
ומחלוקת רעיונית אין פותרים ועליה אין מגשרים בדברי בוז שהחלוקים משמיעים זה לזה או גם זה על זה. אדם אינו עובר "מצד לצד", כי מצד אלף לועגים לו על כי הוא נמצא בצד בית. הניסיון לשכנע אנשים מ"הצד השני" צריך להיעשות מתוך כבוד לבעל הדעה השונה וכבוד אינו הסכמה. אכן למחלוקת הנראית רעיונית מסתפחים מניעים אישיים ורגשיים אך זה בשני הצדדים. בוז מרבה שנאה ואינו משנה דעה.זהו זה!!
על זה אמר המנוח טופז:
"אתה ח… אבל במובן החיובי של המילה"
אגב "דברי הוצאו מהקשרם" : בינואר 97 בזמן שידור החיזרים המפורסם של מלך הרייטינג, אישרה הממשלה את "הסכם חברון".
התגייסות ה"תרבות והאומנות" כדי להוליך מעל 40 מנדטים של רייטינג, בדרך אל ערימת האבוס. ושהחציר נלעס, אפשר למסור את עיר האבות בשקט.
אכן חציר העם.
מעניין- איך היו מגיבים באתר זה- לו את אותם הדברים שאמרו קוטלר, גרבוז, סובול, אלונה קימחי, דודו טופז, ודומיהם- היו אנשים ימנים אומרים את אותם הדברים כנגד הפלסטינים בגלל שבחרו בחמאס בעזה בבחירות דמוקרטיות (2006)?
האם- גם אז היו מנסים באתר זה להצדיק את הדוברים, או לטעון כי "לא הבינו אותם נכון"?…
אבל- מה שאסור להגיד על הפלסטינים- מותר (אולי אף חובה)- להגיד על אנשי ימין ומרכז עם נטיות ימינה…
מעניין לחשוב על זה…
הצעה מעשית-יעשו טוב יוזמי עצרות ומחאות מהשמאל אם ישכרו יחצנים שיסייעו לדוברים הלא מיומנים בסוגיות פוליטיות כיצד ומה לומר כך שלא יזדקו אחרי ש"הסוסים ברחו מהאורווה" לעזרתם של פרשנים מיישרי הדורים ומפענחי אמירות.
זה יחסוך הרבה אי הבנות שמחירן גדול מדי,הרבה יותר מדי.
כל אחד והמקצוע שלו ואין בושה בבקשת עזרה מבעל מקצוע.
לשמאל יש כשרון נדיר לתקוע לעצמו כדור ברגליים.גרבוז,קוטלר ודומיו הם אסון לשמאל השפוי והם רק מחזקים את הימין.על זה נאמר "החיים והמות ביד הלשון" ו- "חכמים הזהרו בדבריכם" קל וחומר טיפשים וחכמים בעיני עצמם.זכריה פלווין מנסה להסביר את דברי קוטלר אך הסברו לא משכנע כלל, בבחינת "לטהר את השרץ בקן טעמים). השרץ נשאר שרץ והוא ממשיך להסריח.קוטלר הוא איש נחמד וטוב לב, אך טעה והוסיף חטא על פשע בהסברו שהתכוון לכל העם כולל הוא עצמו. לא העם ולא הוא בהמות, ובמקום להצטדק ולהודות בטעותו הוא ממשיך בקישקוש שלו.חבל!
לאבנר (10):
1) האם אתה פוחד- שהאמת תצא לאור? שכולם ידעו כי לא כל אנשי התרבות מתנהגים בצורה תרבותית וכי לא כל השמאל- הם אנשים מתורבתים?
2)האם קראת את מאמרו של עמוס עוז בעתון הארץ בנושא? הוא יכול להיות נואם מצויין… או אולי א.ב. יהושוע או דוד גרוסמן- אשר משום מה לא שומעים מהם בנושא…
3) האם אתה חושב כי אותם אנשי תרבות אשר יורים פנינים ואימרות-שפר לא חכמות במיוחד- הם ילדים קטנים ומפגרים- אשר אינם מבינים כלל מה הם אומרים, ולכן צריכים ייעוץ לפני הנאום ופרשנים אחרי הנאום- למזער את נזקי התנשאותם?
לא ייאמן. אתה מנסה לשפץ ולתקן, וממרומי מגדל השן שלך אתה אפילו לא שם לב להתנשאות ולזלזול העמוקים בדבריך.
לטובת בוחרי הליכוד, מליון אזרחים שכנראה לא מסוגלים לקרוא ולהבין את הטור שלך מההתחלה עד הסוף, אני אתמצת-
תקשיבו, קשי יום נבערים, שמעולם לא שמעו על מולייר, צ'כוב, או על המושג מחזאי בכלל, ושהולכים כעיורים אוטומטיים אחרי מנהיגים מפוקפקים מהליכוד- אתם פשוט לא הבנתם שקוטלר התכוון להחמיא לכם כשאמר "בהמות", הוא התכון שיש לכם רצון טוב, אתם אנשים פשוטים ונחמדים, רק אתם לא ברי דעה בשביל לשים לב. הרועה
הוא המטומטם כאן, אתם דווקא בסדר גמור.
אז קפצתם על ה"בהמות", אבל זו רק מאחמאה, באמת תאמינו לי. אתם פשוט לא מכירים צורות כאלה של אלגוריה, האנשה ו.. לא משנה, במילא לא תבינו. אנחנו איתכם, רוצים בטובתכם…
אדון פלווין, הוספת חטא על פשע. התנשאות מכוערת ביותר.
כאשר העיתונאי, הפובלציסט, מקים ועורך "מעריב"-שמואל שניצר-נבחר לקבל את פרס ישראל בתחום העיתונות הכתובה (שנת 1997), השמאל מתח על הבחירה ביקורת נוקבת-רק על מאמר אחד (מתוך אלפי מאמרים שכתב במהלך עשרות שנות פעילות בתחום העיתונות).
האם גם אז טענו בשמאל כי "הוא לא התכוון" או "לא הבינו אותו נכון"?
השמאל פעל כנגד הבחירה-משום ששמואל שניצר היה ידוע בתור ימני, וחיפשו כנגדו חומר "מתחת לאדמה" (עובדה-מצאו רק מאמר אחד מתוך אלפי מאמרים ועשרות שנות פעילות)…
שוב-מה שראוי לשמאל- אסור בתכלית האיסור- לימין…