מאת: נפתלי רז – מורה-דרך ואיש חינוך, יו"ר "המחנה הדמוקרטי"
הלוחם: ב"שועלי שמשון", בספריו, בשבועונו "העולם הזה", במפלגתו "העולם הזה כוח חדש" ובכנסת; במאבקיו לשלום ישראלי-ערבי, ב"גוש שלום". וגם מורי ורבי.
לפני 3 שבועות תכנן אורי להשתתף בהפגנת הדרוזים נגד "חוק הלאום". ידידה שבאה בשבת 4.8 לקחת אותו מביתו להפגנה, מצאה את אורי – בן 95 פחות 5 שבועות! – שוכב על הרצפה מעולף. אורי פונה לבית-חולים איכילוב, ושם נמצא שסבל כתוצאה מנפילה מדימום מעל המוח. מאז חל שיפור קל במצבו, והאחיות אמרו שנשם באופן עצמאי והגיב לדברי הרופאים.
לפני שבוע, בהיותי בקיבוץ נאות סמדר בדרך לאילת, עודכנתי שהחל מלמחרת, יום שני 13.8, בשעה 13.00 – ניתן ורצוי לבקר את אורי באיכילוב. הצפנתי מיד לת"א, ב-13.00 נכנסתי לחדרו של אורי, ואחות כרכה אותי בחלוק ובכפפות הגנה. אורי הנהן בחיוך קל שזיהה אותי, ורק לא יכול היה לדבר בשל מסיכת החמצן על פניו והמחטים שהכניסו לו אנטיביוטיקה ותרופות נוספות. בהנחיית הרופאים שרצוי לדבר אתו, לגירויים, הזכרתי לאורי שאנחנו מכינים לו יום-הולדת 95 לעוד חודש, ב-10.9! אורי הגיב בחיוך קל…
שלשום, בשבת, ביקרתי את אורי שוב באיכילוב. אחות שמחה לספר לי שמצבו משתפר, ושבבוקר אף עזרו לו להתקלח. בעידוד אחות שוב דיברתי עם אורי: סיפרתי לו על ההפגנה היהודית-ערבית בשבת שעברה, והראיתי לו את השלט שהכנתי בהפגנה, שבראשו כתבתי "אורי אבנרי בראשנו". כ-10 צלמים צילמו זאת בהפגנה, אבל העורכים העדיפו לפרסם דגלים פלסטינים…
אורי פתח עיניים והנהן מעט. מצאתי בנייד שלי את השיר שחיבר "שועליו של שמשון" – ועם הנייד שרנו אותו יחד בקול. אורי שם את ידו על ידי, והתרגשתי עד דמעות. גם המטפלת התרגשה, וצילמה אותנו.
הבוקר שמעתי שלפנות-בוקר אורי נפטר.
– – – – –
גיליתי את אורי אבנרי ואת ג'יפ "שועלי שמשון" – ה"קומנדו" של מלחמת העצמאות – בגיל 10: קראתי את סיפורי קרבותיו במלחמת העצמאות על הג'יפ בספריו "בשדות פלשת 1948" ו"הצד השני של המטבע". אורי, ויהודה קן-דרור (הצנחן שנהרג על הג'יפ שלו במלחמת קדש) הביאו אותי להתנדב שנים אחר-כך לצנחנים, בג'יפ תול"ר ("תותח ללא רתע").
גיליתי את אורי אבנרי העיתונאי בגיל 12: כ"בייבי-סיטר" בירושלים בבית דודתי ודודי גיליתי את "העולם הזה", עם שער אחורי מגרה, תרתי משמע… מ"בדיקת" הצעירות הערומות עברתי לקריאת "הנידון", מאמריו הראשיים, שנכתבו תחת סיסמת השבועון "ללא מורא, ללא משוא פנים". גיליתי את כל מה שהממשלה לא רצתה שנדע: על העולם הערבי וערביי ישראל, וההכרח להגיע עמם לשלום; דרך ההשפלה שגרמו "האשכנזים" ל"מרוקאים"; ועד השחיתות של בכירים בשלטון… את מה שלמדתי מאורי בדקתי אז בשלושת העולמות הלא-פוליטיים שלי: אצל הורי, שלא הבינו, אבל הצביעו בעקבותיי…; בשבטי הצופים, שבהם הדרכתי, ריכזתי והקמתי בשכונות; ובתיכון ליד האוניברסיטה, שבו למדתי ולימדתי. הצופים וליד"ה הוכיחו לי שאורי צדק. שלושתם הביאו אותי לשמאל.
גיליתי מאורי אבנרי את הפוליטיקה, ואת השמאל, בגיל 18: אחרי שבן-גוריון ומפא"י ("העבודה" של היום) חוקקו חוק נגד השבועון "העולם הזה", אורי הקים ב-1965 מפלגת שמאל, "העולם הזה – כח חדש", ונבחר לכנסת. התגייסתי אז לצה"ל, לנח"ל המוצנח, ובבחירות הראשונות שלי הצבעתי, כמובן, "העולם הזה – כח חדש"… (בצנחנים היו עוד 3 שהצביעו כמוני – אנחנו מיודדים עד היום). השתחררתי מהצנחנים בדיוק לפני 50 שנה, באוגוסט 1968, ונכנסתי מיד למפלגת השמאל היחידה אז, "העולם הזה – כח חדש". התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית, והקמתי את "תא הסטודנטים העולם הזה – כח חדש". הזמנתי את אורי לחנוך את תא הסטודנטים, ואז הכרתי את אורי אישית. אז התיידדנו, אורי הזמין אותי – ילד בן 21… – למזכירות המפלגה, והפך אותי עד מהרה למזכיר הארגוני ואחר-כך לדובר הסיעה בכנסת…
לא תמיד הסכמתי עם אורי – בציונות שלי, בהתנגדותי לסרבנות, ובהתמדתי לשיתוף-פעולה עם מפלגות שמאל אחרות (יצאתי מהמפלגה של אורי כשסירב ב-1973 לחבור לד"ר גדי יציב ולאל"מ מיל' מאירק'ה פעיל), אבל תמיד הערכתי את חשיבתו, את רצינותו ואת התמדתו של אורי. אורי המשיך בפעילות גם אחרי הכנסת: נסע באמצע מלחמת לבנון הראשונה לביירות לפגישה עם עראפאת, ארגן מאות הפגנות בישראל ובגדה המערבית והשתתף בהן גם כשהוכרזו כ"לא חוקיות", והקים את תנועת "גוש שלום" בדגל המשותף הישראלי-פלסטיני.
אורי יזם גם חרם על תוצרת ההתנחלויות – ראו במגזין משמאל למטה בכותרת "קישורים נבחרים" – השתתף בכל ישיבה של ארגוני השלום שהוזמן לה, והתמיד במאמרים מפתיעים כל שבת, מאמרים שקראתם כאן במגזין.
לפני כ-7 שנים נפטרה רחל, אשתו הנצחית והאהובה של אורי. לבקשתה, אורי שרף את גופתה ופיזר את אפרה בים. לא היה לי ספק שכך יבקש אורי לנהוג גם בו, לאחר מותו.
לפני 4 שנים אורי פרסם את ספרו החדש – ה-15! – "אופטימיות", אחריו את החלק השני, ולאחרונה – בן 94 – החל לכתוב את החלק השלישי!
לפני כשנתיים אורי תרם את כל הארכיון שלו לספרייה הלאומית, ראשי הספרייה הלאומית התרגשו מהתרומה, וכולנו השתתפנו באירוע שהם ערכו לכבודו.
לפני כשנתיים נענה אורי גם לבקשתי ולבקשת חברי פרופ' עמוס קורצ'ין ובנו עודד, ובילינו ערב מרתק בביתו של אורי (אותו בית שבו ערכנו לפני 50 שנה את ישיבות המזכירות של "העולם הזה – כח חדש") בתשובותיו של אורי לשאלותינו על עבר ועתיד.
השנה נענה אורי לבקשותיי והשתתף בישיבות "המחנה הדמוקרטי", וכולנו – בכירי מערכת הביטחון, חתני פרס ישראל, סופרים ומשוררים, ו"עמך" יהודים וערבים ודרוזים – רותקנו תמיד למחשבותיו ולהצעותיו.
מאמריו של אורי יחסרו לכולנו בכל שבת. כתלמידו של אורי בעיתונות, בפוליטיקה ובשמאל, כידידו, ובשנים האחרונות כחברו – אני מרשה לעצמי לשאול משבועונו "העולם הזה" את הסיסמה "ללא מורא, ללא משוא פנים" – ככותרת-משנה קבועה במגזין שלי "על צד שמאל".
ועם חברים נוספים של אורי, אנחנו מתכננים ערב בת"א בסגנון "חברים מספרים על אורי". פרטים יבואו.
זכרו של אורי אבנרי, הלוחם האמיץ, יהיה אצל רבים-רבים ברוך לעד!
איש גדול ויקר היה אבנרי! אי אפשר להקיף את כל פועלו, אפילו לא בכתבה מפורטת ומרגשת כזו.
עכשיו לעולם לא נדע את האמת.
כי היום כולנו יראים, משוא הפנים הפך לחם חוקנו והאיש שהמציא את הסיסמא ״בלי מורא, בלי משוא פנים״ ודבק בה עד יומו האחרון איננו.
אבנרי ישאר חקוק בהיסטוריה של מדינת ישראל ובליבי.
"האיש ההוא"…
האיש ההוא הוא עולמך
שכחת הכל גם את ביתך
הכל דומם בתוך חדרך
נעול סגור גם שערך
גוש שלום אבל ומרכין ראש על מותו של מייסד התנועה אורי אבנרי. עד הרגע האחרון הוא המשיך בדרך בה הלך כל חייו.
אבנרי הקדיש את כולו למאבק למען השלום בין מדינת ישראל לבין העם הפלסטיני במדינתו העצמאית, ובין ישראל והעולם הערבי והמוסלמי. הוא לא זכה להגיע לסוף הדרך ולראות את השלום מתממש.
אנו, חברי גוש שלום ואנשים רבים אחרים שהושפעו ממנו במישרין ובעקיפין, נמשיך בדרכו ונכבד את זכרו.
היסטוריה של מדינת ישראל ירשם אורי כחוזה שראה למרחק וצפה והצביע על הדרך שאחרים לא הבחינו בה.
גדולתו של אורי אבנרי איננה בדעותיו, אלא בסיסמתו "בלי מורא, בלי מסוה פנים." יהי זכרו ברוך
איבדנו אדם מיוחד במינו, וקשה מאד יהיה למצוא לו מחליף. מכל העולם, גם העולם הערבי, שומעים כבר על חסרונו.
בהנהלת "העולם הזה כח חדש",בתחילת ה 70 היינו 10, בחיים היום למיטב זכרוני נותרנו 2:אלכס מסיס ואני(אלכס בעל הזכרון הפנומנלי,תקן אותי אם שגיתי).מציין עובדה זו כי במשך כשלש שנים עם ישראל עודכן בארוחת השבת ב 19.00
בפתיחת מהדורת החדשות ,מה היו החלטות הנהלת העולם הזה,כאילו נמסרה החלטת ממשלת ישראל.
בביתם של רחל אורי והחתולים,התכנסו:זכרוני סגל קידרון מסיס ועוד מס' חברים(חברות הס מלהזכיר לצערי),בחנו
סוגיות ברומו של עולם ואני הקטן(22),בלעתי כל מילה ומדי פעם זיכו אותי בכבוד לדווח על פועלם של הסטודנטים
בקמפוס
הירושלמי,כזכור האיומים כלפינו לא פחתו מאלו של הימין היום וחבורת "דיכוי בוגדים",ארבה לנו בקמפוס ולא פעם
המשטרה התערבה להרגעת המהומות.
מאידך היו לנו עימותים לא פשוטים עם חברי מצפ"ן שניסו לחבל בהפגנות שיזמנו ושיאן בהפגנה מול הכנסת
שזכתה להנצחה בסדרה "תקומה".
אבנרי שידע תמיד להשתלב בחברת צעירים הוביל באותן שנים יוזמות חקיקה שנתפסו אז כנועזות כמו ביטול חוק
האוסר יחסים הומוסקסואלים ושבועיים מתום מלחמת 6 הימים יצא בכנסת בהצהרה שכללה 10 עקרונות
כיצד יש להקים 2 מדינות ל2 העמים יוזמתו הוסרה מסדר היום
אורי הלך לעולמו
אנכי ורבבות מתאבלים עליו
זן מיוחד ואיש אשכולות
ראה והסתכל לכל הצדדים
חבל שמשנתו החברתית מדינית לא אומצה
נראה לי יבוא יום והיא תעלה ותפרח כוכב נאור מאנשי הפוליטיקה הישראלית שקע
משתתף בצער המשפחה והחברים הרבים
אני אחד ממעריציו אף שלא הכרתיו
עדכון:
ארונו של אורי אבנרי יוצב ביום רביעי (מחרתיים) בין השעות 17:00-18:00 בבית סוקולוב בת"א,
ומוקירי זכרו יוכלו להגיע לשם.
ישעיהו ליבוביץ אמר ששיא האומץ הוא לעמוד על דעותיך וערכיך גם כשאתה עומד לבדך נגד הרוב המכריע.
אורי אבנרי היה אדם אמיץ שכזה שהלך בדרך בה האמין ללא מורא וללא משוא פנים.
אני מקווה שיזכה לראות מלמעלה אך בקרוב את פרוץ השלום שבו האמין ואליו חתר.
יהי זכרו ברוך!
נפתלי זה ריגש אותי עד פרץ בכי. מעולם אף אחד לא כתב על הצד הזה של אורי הלוואי ו אורי.היה יכול לראות מה כתבת עליו. הוא בטח היה מתמוגג מאושר ו מכיסופים לימים שעברנו אך לא נ ליום
ערן
משתתף בצערנו על לכתו של אורי אבנרי.
דבריו נכתבו תמיד בדרך ברורה, חדה ולעתים אף מושחזת.
חבל שהוא נשמט מתוך השורות…
בידידות,
מאיר.
אורי אבנרי ז"ל.
http://quimka.net/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%a8%d7%99-%d7%96%d7%9c/
בלי מורא בלי משוא פנים
גם כלפי 'אנשי שלומנו' ?
אריה ש. איסר
לא שוחחתי עם אורי אבנרי, לא הכרתי אותו אישית, אך נראה לו שמאותו יום בנעורי , כשקראתי את הספר "בשדות פלשת" ו"הצד השני של המטבע" הרביתי לשוחח עם הנוכחות האידיאולוגית של אורי אבנרי ועם התעוזה הפוליטית שלו.
מאות מאזרחי ישראל הערבים, נשים בכירות וגברים בכירים וידידות וידידים שלי, מציינים בצער את מותו של אורי אבנרי, מוביל השלום הישראלי-ערבי והמדינה הפלסטינית!
"ללא מורא-ללא משוא פנים" אומר דברים אחרים.
1.בפועל,לא בהכרזות,אבנרי היה אנטי ציוני ואנטי ישראלי.
מדוע?
2.מפני שכל מטרותיו הנכונות,כשלעצמן,היו,בהמעטה מחמירה,בלתי רלבנטיות לזמנן ורק יצרו שסעים ומאבקים מיותרים ומזיקים וללא תועלת מעשית.
3.מפני שאת תשומת הלב השיג בפרובוקציות מכוונות,"מתחת לחגורה" כמו שמתאר ברעם,בבחינת "שלא לשמו יגיע לשמו" ותוצר הלוואי יהיה חשיפת הקוראים לפרובוקציות הפליליות או "הפליליות ומהן לאלו הפוליטיות שעיניינו הרבה פחות אנשים.
4.מפני שכל רעיונותיו ומעשיו היו נטולים ננו של
המשך
אבנר,
הייתי אומר ההיפך: החזון של אבנרי היה נכון במיוחד ביום השביעי, אבל כיום, ככל שהוא מתקרב, כן הוא מתרחק.
באשר להיותו "אנטי ציוני ואנטי ישראלי" – זה מתאים לטוקבקיסטים של ישראל היום, שכל מה שמריח "סמול" הוא "אנטי" המדינה.
ראה כאן:
http://quimka.net/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%a8%d7%99-%d7%96%d7%9c
והתייחס גם לשני התרגילים האינטלקטואליים שאני מציע.
המשך
ראייה נכונה של המציאות,של התרבויות המעורבות בסיכסוך,של השוני באופי של רוב הפרטים המרכיבים את הקבוצות ושל האופי הלאומי,ההיסטוריה שלהם ועוד משתנים בעלי עוצמה המנהלים,למעשה,את מנהיגי הקבוצות ואת רוב חבריהן במחשבותיהם,הרגשותיהם ומכאן החלטותיהם ומעשיהם.
5.מפני ש"יושרתו" המהוללת גרמה לו להיות קשה עורף ועיוור יותר מאשר פרעה.
6.אולי לא מפתיע שהיה מסוגל להמשיך כל כך הרבה שנים "בזמירות" ההזויות
שלו מפני שהן היו דרכו היחידה להגיע לבולטות ולהתיחסות.
הוא העדיף להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות.
המשך
עו"ד ניר
1.איני שיך לימין אבל תגובתך בענין ישראל היום היא תמונת הראי של תגובות מהסוג הזה.
2.לענין המהותי-בודאי שאבנרי טען שהוא הפטריוט הציוני האמיתי אבל בפועל,לדעתי,כל דיבוריו,כתיבתו ומעשיו היו,בפועל ובדיעבד חתירה קשה כנגד המדינה,החברה וחייה.
3.הוא לא המציא את ה"2 מדינות".
כבר ב-1937 הציעו הבריטים לחלק את הארץ וב.ג הסכים ובלבד שתהיה לנו מדינה.
גם את החלטת האו"ם ב-47 הוא,ורבים אחרים,הסכימו לקבל.
הדרישה שהגדמ"ע תהיה מדינת הפלישתים לאחר כיבושה ע"י ירדן היתה מספר הבדיחות "אוצר הבדיחות והחידוד".
המשך
המשך תגובתי "ללא מורא…"
7.לדעתי הוא היה דמגוג מאחר וניצל בוירטואוזיות את יכולות הכתיבה והניסוח שלו,יצירתיות מחשבתית ועזות מצח עם,מצד שני,שמירה אדוקה על אי דיוקים בהצגת העובדות כדי שתתאמנה לאג'נדה שלו.
איני יודע אם אי הדיוק,בהמעטה,היה מודע או לא.
מהמעט שקראתי מדבריו כאן באתר מצאתי אי דיוקים חשובים עטופים במלל שגורם לאנשים,בעיקר "השפוטים" להתרגש ולקבל אותם ללא ביקורת.
8.אנקדותה על האוירה בתחילת שנות ה-60.
שרתתי בנח"ל ובמסגרת השל"ת הייתי במושב רם און שעדיין תפקד בצורה קיבוצית לקראת מעבר
המשך
המשך תגובתי מהיום שעה 10:51
לחיים בדפוס המושבי.
באחת האספות קם המזכיר,כיום ד"ר לפסיכולוגיה בן מושב ותיק ואמר,בערך:
"לאחרונה יש תופעה שחברים קוראים את "העולם הזה" וזה חמור מפני שיש שם חומרים לא ראויים ולכן הוא מציע שהוא יקרא כל גליון חדש ויאשר,או יפסול את הגליון לקריאת החברים".
כל אחד יבחר לעצמו כיצד להתיחס להצעתו אבל לטעמי,מעבר לכל מיני התיחסויות שניתן להתיחס היא מצביעה על הטענה שלי שהוא,בפועל,היה אנטי ציוני ונגד המדינה.
לפחות כך הרגישו וחשבו בוני ומייסדי המדינה.
אולי חברותו באצ"ל מסבירה זאת.
עוד ניר-באשר ל"תרגילים".
1.מדוע אתה "בטוח" שאילו חזרנו לעבר היה אפשר להקים את המדינה הפלשתית?
הרי ירדן שלטה שם והעולם המדיני-פוליטי הערבי והנוצרי קיבל זאת,אז?
אז כיצד אבנרי היה מביא את המדינה הפלשתית לפלשתים?
או אפילו מדינת ישראל?
מסתבר שאין,באמת,גבול ליכולות ההזיה של המוח של הולכי על שתיים.
אהה,כן,אולי איזה מדען הזוי ימציא חומר שזילופו על הלחי יחולל את כל הפלאים שאתה עוסק בהם.
2.ההצעה להתחיל בפתרון הדרגתי עם אפשרות לחזור ממנו בשלבים כאלו ואחרים הינו המעשי ביותר אבל גם סיכוייו קלושים היום
המשך
כשלמדתי מפיך, נפתלי, שאורי שוקד על כתיבת הכרך השלישי של "אופטימי" ייחלתי שהוא ישוב לאיתנו בכדי שייעשה הדבר. כמובן שקיוויתי שהוא יחלים אף בלי זאת, אולם לאחר שסיפרת לי זאת ייחלתי לכך ביתר שאת. אי יציאת הכרך הזה לאור הוא הפסד בל יתואר לפילוסופיה הפוליטית הישראלית.