גנץ ומשעל לקראת הבאות

מאת: שלמה גזית, אלוף (מיל'), בעבר ראש אמ"ן

ישראל יכולה להעמיד במבחן את הצהרת משעל. איש בישראל לא יצטער אם תגיע רגיעה לישובי עוטף-עזה. ייתכן שיתפתח תהליך שיהפוך את החמאס לבר-שיח לגיטימי בתהליך המדיני.

כמעט באותו יום מצאנו שתי כותרות שונות בעיתון. האחת, הערכה מפיו של הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ, מציינת כי עלינו להיערך לקראת מבצע יבשתי חדש ברצועת עזה. השנייה, מפי ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, המורה לאנשי תנועתו להפסיק את פעילות הטרור כנגד ישראל.

אני מציע לקחת ברצינות את דברי הרמטכ"ל. בני גנץ עומד בראש המערכת הצבאית האמורה לצאת למערכה בכל עת, אולי בימים הקרובים ביותר. מחובתו לדאוג לכך שהתכנית המבצעית תיתן אכן מענה הולם לאיום הטרור שמקורו ברצועה, ועליו לדאוג לכך שהכוחות שישותפו במבצע יהיו ערוכים ומוכנים על הצד הטוב ביותר לביצוע המשימה. אין זה מאחריות הרמטכ"ל להתכונן למערכה המדינית. אחריות זו מוטלת על הדרג המדיני שמעליו.

בימים אלה לפני שלוש שנים הופעלו כוחות צה"ל במבצע דומה, במסגרת "עופרת יצוקה". מבצע זה הוליד את ועדת החקירה מטעם האו"ם, הוועדה הקרויה על שם יושב-הראש שלה, השופט ריצ'רד ג'ונסטון, ולמרות נסיגתו מהמסקנות – עד היום טרם נפטרנו מן הדברים הקשים שנאמרו בדו"ח הועדה. למדנו בדרך הקשה את התוצאות של ההתעלמות מן המערכה המדינית.

מאז פורסמה הוראת חאלד משעל לחמאס לחדול מפעילות הטרור, לא שמענו תגובה כלשהי מירושלים. וחבל. המלצתי להעמיד את חמאס במבחן, מבחן אשר אם יעלה יפה ייתר את הצורך במבצע הצבאי, ולהפך – אם ייכשל, תהא בכך הכנה מדינית נאותה להצדקת המבצע היבשתי. המלצתי לממשלת ישראל לקדם בברכה, קודם כל, את ההודעה שפרסם חאלד משעל, בנוסח "ישראל מעדיפה תמיד את שולחן הדיונים והמשא ומתן על דרך הטרור והאלימות". המלצתי שבהמשך ההצהרה – תודיע ישראל על העמדת הודעת החמאס במבחן: במשך שבוע ימים, החל מיום פרסום ההודעה בירושלים, תתאפק ישראל ותימנע מפעולות סיכול צבאיות כנגד יעדי טרור ברצועה ומתגובות על פיגועים וירי רקטות ומרגמות שמקורן בשטח הפלסטיני הריבוני.

אינני יודע מה תהיינה התוצאות של מדיניות ישראלית זו, אם אמנם תתקבל ותיושם. בטוחני כי איש בישראל לא יצטער על כך אם התוצאה תהיה חיובית, אם יביא הדבר לרגיעה ולהפסקת הירי על ישובי עוטף-עזה. אפשר גם, בשלב מאוחר יותר, שייפתח תהליך המשנה את יחסה של ישראל לארגון החמאס, ויהפוך את מנהיגיו לברי-שיח לגיטימיים בתהליך המדיני.

אפשר, כמובן, שהמורטוריום בן שבעת הימים ייכשל, והטרור מכיוון הרצועה לא ייפסק. בתום שבעת הימים תהיה ישראל חופשית לחזור ולאמץ את המדיניות הקיימת המבוססת על סיכולים ממוקדים כנגד גורמי טרור עזתיים ועל תקיפות תגובה שלאחר הירי. במצב דברים זה, אפשר ולא יהיה מנוס אלא להורות על המבצע היבשתי שעליו התריע הרמטכ"ל, או אז נהיה ערוכים ומוכנים טוב יותר מבחינה מדינית. אכן, לא יהיה בכך די. יידרשו צעדים רבים ונוספים במערכה המדינית שלקראת המבצע, במהלכו ולאחריו. מה שחשוב להבין, ורבים אצלנו נוטים לשכוח זאת, כי בתנאים המדיניים של ישראל בזירה אין די במהלך הצבאי המוצלח אם בעקבותיו יבוא כישלון מדיני.

שוקראן, ישראל

מאת: אורי אבנרי, עיתונאי, ח"כ בעבר, יו"ר "גוש שלום"

יתכן שבאחד הימים תעשה ישראל הפונדמנטליסטית שלום עם העולם המוסלמי הפונדמנטליסטי, בחסות נשיא אמריקאי פונדמנטליסטי. אלא אם כן נעשה עכשיו מעשה כדי לעצור את התהליך.

אם יגיעו האסלאמיסטים לשלטון בכל ארצות ערב, הם יצטרכו להודות לאויבם העיקרי: ישראל.

ללא הסיוע – הן הפעיל, הן הסביל של ממשלות-ישראל לדורותיהן – הם לא היו יכולים להגשים את חלומם. זה נכון בעזה, בביירות, בקהיר ואף בטהראן.

ניקח לדוגמה את חמאס. בכל הארצות הערביות עמדו הרודנים בפני דילמה. הם יכלו לסגור את כל הפעילויות הפוליטיות והאזרחיות, אך הם לא יכלו לסגור את המסגדים. במסגד יכלו האנשים להתכנס כדי להתפלל ולארגן פעולות-צדקה – ובנוסף לתכנן פעילות פוליטית חשאית. לפני עידן הטוויטר והפייסבוק, זאת הייתה הדרך היחידה להגיע אל ההמונים. אחד הרודנים שעמדו בפני הדילמה הזאת היה המושל הצבאי הישראלי בשטחים הפלסטיניים הכבושים. מאז ראשית הכיבוש הוא אסר על כל פעילות פוליטית. גם פעילי-שלום נשלחו לכלא. מרכזים אזרחיים נסגרו. רק המסגדים נותרו פתוחים. שם יכלו האנשים להיפגש. סובלנות זו לא הייתה רק פסיבית. לשב"כ היה עניין פעיל בשגשוג המסגדים. בשב"כ חשבו שאנשים המתפללים חמש פעמים ביום לא ירכיבו פצצות.

השב"כ קבע אז שהאויב העיקרי הוא אש"ף הנוראי, בראשות המפלצת יאסר ערפאת. אש"ף היה ארגון חילוני. כמה מחבריו הבולטים היו נוצרים. הארגון שאף להקמת מדינה פלסטינית ש"אינה שייכת לשום קהילה דתית". משום כך היה אש"ף אויבם של האסלאמיסטים, שדגלו בהקמת ח'ליפאת כל-אסלאמית. כדי לפגוע באש"ף, כך חשבו אצלנו, צריך להפנות את הפלסטינים לעבר הדת. לכן עשה הממשל הצבאי את הכול כדי לסייע, בחשאי, לתנועה האסלאמית. זאת הייתה מדיניות ממש מוצלחת, ואנשי-הביטחון שלנו טפחו לעצמם על השכם על חוכמתם. אבל אז קרה משהו ממש לא-נעים: בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה. התנועה האסלאמית הייתה צריכה להתחרות עם פלגים קיצוניים יותר. תוך כמה ימים היא הפכה את עצמה ל"תנועת ההתנגדות האסלאמית" (ראשי-התיבות: חמא"ס) והייתה לאויבת המסוכנת ביותר של ישראל. בכל זאת החל השב"כ לפעול נגדה רק כעבור שנה, כאשר אסר את מנהיגה, השייח' אחמד יסין. מדינת-ישראל חברה לאש"ף באוסלו, כדי להילחם באויב החדש – חמאס.

עכשיו, למרבה האירוניה, חמאס עומד להצטרף לאש"ף ולהשתתף בממשלת-אחדות פלסטינית. מגיע לממשלת-ישראל שחמאס ישלח לה מסר של שוקראן ("תודה רבה").
חלקנו בעליית חיזבאללה היה פחות ישיר, אך לא פחות יעיל. כאשר פלש אריאל שרון ללבנון בקיץ 1982, היה על צה"ל לעבור בשטחים השיעיים בדרום לבנון. חיילינו התקבלו כמשחררים. משחררים מאש"ף, שהקים שם מדינה-בתוך-מדינה. נסעתי במכוניתי בעקבות החיילים, כדי להגיע לחזית. היה עלי לעבור בתריסר כפרים שיעיים, ובכל אחד מהם עיכבו אותי בני-הכפר ודרשו שאשתה קפה בבתיהם. איש לא שם, אז, לב לשיעים. בפדרציה של קהילות אתניות-דתיות אוטונומיות, הידועה בשם לבנון, השיעים היו מאז ומתמיד הקהילה המדוכאת וחסרת-הישע ביותר.

ואולם, הישראלים האריכו את שהותם. לקח לשיעים רק כמה שבועות להבין שהישראלים אינם מתכוונים כלל לעזוב, גם אחרי שגירשו את הפלסטינים. לכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלהם, הם התמרדו. הפלג השיעי העיקרי, עמל ("תקווה"), החל בביצוע פיגועים קטנים. כאשר צה"ל לא הבין את הרמז, התעצמו הפיגועים והפכו למלחמת-גרילה של ממש. כדי לאגוף את עמל, ישראל עודדה מתחרה קטנה, אם כי יותר רדיקלית: מפלגת-אלוהים, חיזבאללה. אילו יצאה ישראל מלבנון אז (כפי שדרש "העולם הזה") לא היה נגרם נזק רב. אך צה"ל נשאר שם 18 שנים נוספות. בזמן הזה הפך חיזבאללה למכונת-מלחמה יעילה, עורר את הערצת ההמונים הערביים בכל מקום, קיבל לידיו את השלטון בציבור השיעי והפך לכוח החזק ביותר בלבנון. גם מחיזבאללה מגיע לנו שוקראן גדול.

פרשת "האחים המוסלמים" מסובכת עוד יותר. הארגון נוסד ב-1928, עשרים שנה לפני מדינת-ישראל. בתש"ח התנדבו חבריו להילחם בנו. הם דוגלים בלהט ברעיון האחדות האסלאמית, והעניין הפלסטיני קרוב מאוד לליבם. ככל שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מחמיר, כן גוברת הפופולאריות של האחים. מאז מלחמת ששת-הימים, שבה איבדה מצריים את חצי-האי סיני, ועוד יותר אחרי חתימת השלום הנפרד עם ישראל, הם הזינו את ההתמרמרות העמוקה של המוני האזרחים במצריים ושל העולם הערבי כולו עלינו. הם לא היו אחראים להתנקשות בחייו של אנואר סאדאת, אבל הם צהלו ביום מותו.

התנגדותם להסכם-השלום עם ישראל לא הייתה רק תגובה אסלאמית, אלא גם תגובה מצרית אותנטית. רוב המצרים הרגישו שישראל רימתה אותם. הסכמי קמפ-דייוויד כללו רכיב פלסטיני חשוב, שבלעדיו לא היה סאדאת יכול לחתום עליהם. סאדאת, איש חזון, הסתכל בתמונה הכללית והאמין שההסכם יביא במהרה להקמת מדינה פלסטינית. מנחם בגין, עורך-דין במקצועו, דאג לאותיות הקטנות. דורות של יהודים התחנכו על ברכי התלמוד, שהוא בעיקר אוסף של תקדימים משפטיים, וכך חידדו את כישרונם המשפטי. לא לחינם מפורסמים עורכי-הדין היהודיים בכל העולם. למעשה לא הוזכרה המדינה הפלסטינית כלל בהסכם. דובר בו רק על אוטונומיה, והניסוח איפשר לבגין להמשיך בכיבוש. לא לכך ציפו המצרים, וזעמם גבר. המצרים משוכנעים שארצם היא מנהיגת העולם הערבי, ושרובצת עליהם אחריות מיוחדת לשלום כל הערבים. הם לא יכולים לסבול מצב שבו הם נראים כאילו בגדו בבני-דודם הפלסטיניים, המסכנים וחסרי-הישע.

הרבה זמן לפני שחוסני מוברק הופל, רחשו לו המצרים בוז עמוק. הם ראו בו משרת של ישראל ושכיר של ארצות-הברית. הם לא יכלו לסלוח לו על חלקו הבזוי במצור הישראלי על מיליון וחצי אחים ערבים ברצועת-עזה.

מאז ראשית תנועת האחים המוסלמים נתלו, נאסרו ועונו מנהיגיה ופעיליה. יש להם מוניטין כלוחמים במשטר השנוא. תמיכתם האיתנה בפלסטינים תורמת הרבה לתדמיתם. אילו הייתה ישראל עושה שלום עם הפלסטינים אי-שם לאורך הדרך, היו האחים מאבדים הרבה מזוהרם. עכשיו הם הופכים לכוח המרכזי במצריים החדשה. שוקראן, ישראל.

ואל נשכח, חלילה, את איראן. גם היא חייבת לנו לא מעט. די הרבה, בעצם. ב-1951 נבחר מוחמד מוצדק בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו אי-פעם בארץ מוסלמית במרחב. השאה, מוחמד ריזה פהלווי, שהוכתר על-ידי הבריטים במלחמת-העולם השנייה, גורש. מוצדק הלאים את אוצרות הנפט של ארצו, שנשדדו עד אז באופן חופשי על-ידי הבריטים, תמורת פרוטות. כעבור שנתיים ביצעו השירותים החשאיים של בריטניה וארצות-הברית הפיכה. הם החזירו את השאה לשלטון ואת הנפט לבריטים. נראה שלא היה לנו חלק בהפיכה, אבל הישראלים שגשגו בחסות השאה. ישראלים צברו הון ממכירת נשק לצבא האיראני. סוכני השב"כ הדריכו את המשטרה החשאית המתועבת של השאה, הסאוואק, ורבים באיראן האמינו שאנשי השב"כ לימדו אותם טכניקות של עינויים. השאה עזר לבנות ולממן את קו-הנפט אילת-אשקלון להובלת הנפט האיראני. קצינים בכירים של צה"ל עברו דרך איראן בדרכם לחבל הכורדי בעיראק, שם עזרו למוסטפה ברזאני למרוד בבגדאד.

באותה עת שיתפו מנהיגינו את משטר-האפרטהייד בדרום-אפריקה בפיתוח הנשק הגרעיני. שתי הממשלות הציעו לשאה להצטרף אליהם, כך שגם לאיראן תהיה פצצה אטומית. לפני ששותפות זו יכלה לשאת פרי, הופל השאה השנוא במהפכה האסלאמית של פברואר 1979. מאז טיפח המשטר האיראני את השנאה לשטן הגדול (ארצות-הברית) ולשטן הקטן (אנחנו). תעמולה זו עזרה לו להבטיח את הנאמנות של ההמונים. עכשיו משתמש בה מחמוד אחמדינג'ד לביסוס שלטונו. נראה שכל הסיעות האיראניות – ובכללן האופוזיציה – תומכות עכשיו בייצור פצצת-הגרעין האיראנית, כדי להרתיע את ישראל. לאן היה המשטר האיראני מגיע ללא ישראל? כך שגם הוא חייב לנו שוקראן.

אך אל לנו להגזים במגלומניה שלנו. נכון שישראל תרמה הרבה להתעוררות האסלאמית. אבל היא לא הגורם היחיד, או העיקרי, לתופעה זו. עד כמה שזה נראה מוזר, נראה שהפונדמנטליזם הדתי הנבער מבטא את רוח הזמן, ה"צייטגייסט". נזירה אמריקאית שהפכה להיסטוריונית, קרן ארמסטרונג, כתבה ספר מעניין שבו עקבה אחרי עליית הפונדמנטליזם בשלושה מקומות שונים: בעולם המוסלמי, בארצות-הברית ובישראל. היא הוכיחה שכל שלוש התנועות השונות האלה – המוסלמית, הנוצרית והיהודית – עברו את אותם השלבים ובאותו הזמן בדיוק.

כיום יש מהומת-אימים בישראל, מפני שהקהילה החרדית רבת-הכוח רוצה להכריח את הנשים במקומות רבים בארץ לשבת בנפרד בחלק האחורי של האוטובוסים, כמו השחורים באלבמה בשעתו. היא גם דורשת שהנשים תלכנה ברחוב במדרכות נפרדות. הרבנים אוסרים על חיילים דתיים להאזין לשירתן של חיילות. בשכונות החרדיות, אסור לנשים להופיע בציבור אלא כשהן לבושות במלבושים המכסים את כל חלקי גופן, מלבד הפנים והידיים, גם בחום של 30 מעלות ויותר. חרדים ירקו על ילדה בת 8 ממשפחה דתית, מפני שלא הייתה לבושה ב"צניעות" די הצורך. בהפגנות-הנגד החילוניות קראו הנשים "טהראן זה כאן!"

יתכן שבאחד הימים תעשה ישראל הפונדמנטליסטית שלום עם העולם המוסלמי הפונדמנטליסטי, בחסותו של נשיא אמריקאי פונדמנטליסטי.
אלא אם כן נעשה עכשיו מעשה כדי לעצור את התהליך.

איש השנה

מאת: נפתלי רז, מורה בירוחם, מורה-דרך, יזם חברתי, מרכז מס"ד

אהוד ברק חיסל את המאבק החברתי, הזנה את הפוליטיקה, טיפח את המאחזים הבלתי חוקיים ונמנע מלמצות את הדין נגד הבריונים החיים בהם, והפיל את מחנה השלום אל הקרשים.

איש השנה שלי ל-2011 הוא אהוד ברק.
לפני שתרימו גבות, זכרו נא שאיש השנה פירושו האיש שהשפיע יותר מכל אדם אחר על השנה (אצלנו, בישראל). השפיע – לאו דווקא לטובה. אני טוען שאהוד ברק הוא האיש שהשפיע יותר מכל השנה. ראו ושפטו:

1. האירוע של השנה, בוודאי תסכימו, היה המאבק החברתי. אהוד ברק חיסל את המאבק החברתי. למרות התחייבותו, ברק סירב לקיצוץ בתקציב הביטחון, קיצוץ שנדרש למימון המלצות ועדת טרכטנברג. הפרת התחייבויות, עוד נזכיר, מאפיינת את דרכו של ברק.

2. התהליך של השנה היה הסתאבות הפוליטיקה. אהוד ברק הזנה את הפוליטיקה הישראלית. השיא היה בינואר השנה, כאשר יושב-ראש מפלגת "העבודה" ובעבר ראש ממשלה מטעמה – ערק, עם 4 מחבריו, הקים את "עצמאות", והכול כדי להישאר שר ביטחון בממשלת הימין הקיצונית בתולדות ישראל. קדמה לכך בוגדנות של ברק בבחירות האחרונות, בפברואר 2009, כאשר "העבודה" בראשות ברק הובסה וירדה ל-13 מנדטים. ברק הצהיר שגזר דינו של הבוחר קבע שעל מפלגת העבודה להישאר באופוזיציה, ומיד הצטרף עם "העבודה" לממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל. ולפני כן, כאשר נכנס ברק לממשלת אולמרט, לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשר ביטחון, התחייב שלאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד יפרוש מהממשלה אם אולמרט לא יתפטר. לאחר שהוגש הדו"ח הודיע ברק שלא יפרוש מהממשלה, בשל האתגרים שבפניהם ניצבת ישראל… ועוד לפני כן: ב-1999 הביס ברק את נתניהו בבחירות לראשות הממשלה, גם בשל הקמת מספר עמותות פיקטיביות שמימנו את הקמפיין שלו. מבקר המדינה קנס את "העבודה" בקנסות כבדים בגין עבירות על חוק מימון מפלגות, ברק נחקר באזהרה, והפרקליטות החליטה לא להעמיד איש לדין בשל קושי לגבש כתבי אישום. ועוד קודם: ב-2004, כאשר ברק שב לפעילות פוליטית מעיסוק ממושך בעסקים פרטיים, העביר את עסקיו לבעלות בנותיו. מבקר המדינה ציין שההליך לקה בפגמים, ושפעולות ברק לא עלו בקנה אחד עם הנורמות המצופות משר. את נאמנותו של ברק לאמת אפשר לראות כבר בהימנעותו העקבית מציון העובדה שאת תוארו "החייל המעוטר ביותר בצה"ל" הוא חולק עם שניים נוספים (נחמיה כהן ואמיתי חסון).

3. הבריונות של השנה התבטאה בפוגרומים של "נוער הגבעות" במאחזים הבלתי חוקיים. אהוד ברק, השר האחראי לגדה המערבית ולפינוי המאחזים הבלתי חוקיים, טיפח את המאחזים ונמנע מלמצות את הדין נגדם ונגד הבריונים החיים בהם. השיא נתגלה השנה- בתחילה כאשר בריוני המאחזים הבלתי חוקיים ערכו פוגרומים בפלסטינים, אחר-כך בפעילי שמאל, אחר-כך בעיתונאים ולבסוף גם בקציני צה"ל. השבוע יצאה לאור גם מגמתו להכשיר את המאחזים הבלתי חוקיים.

4. ההיחלשות של השנה הייתה של מחנה השלום הישראלי. אהוד ברק הפיל את מחנה השלום אל הקרשים. ושוב – השיא היה השנה, וראה בסעיף הקודם. הכיוון סומן עוד בספטמבר 2000, כאשר אישר ברק לח"כ שרון, ראש האופוזיציה, לעלות ל"הר הבית", למרות אזהרות רבות. הדבר גרם למהומות קשות, להרג 13 אזרחים ערבים, ולפרוץ "אינתיפאדת אל-אקצה". אך הבסיס נמצא בשני הכישלונות של ברק כראש ממשלה, ב"שיחות השלום" עם הסורים ועם הפלסטינים. על קמפ-דיוויד 2000 כתבו כל אנשי הנשיא האמריקאי קלינטון, והאשימו בכישלון את ברק. אלא שברק הצליח, במסע יחצ"נות מופלא, להשריש את הבלוף של "אין לנו פרטנר", והטיל את הכישלון על ערפאת. קדם לכך הכישלון עם לסורים – צריך לקרוא את "היד שקפאה", ספרו החדש של מרכז השיחות עם הסורים האלוף (מיל') אורי שגיא, כדי להבין עד כמה ברק הוא אכן האשם העיקרי בכישלון. שני כישלונות בולטים אלו הפילו לקרשים את "מחנה השלום" הישראלי. מהקרשים לא קמנו מאז, והשנה נטמנו עמוק עוד יותר.

מי שחולל את כל אלו, ובשנה אחת – ראוי בוודאי לתואר איש השנה.

גבולות הסובלנות

מאת: אורי הופרט, עו"ד ד"ר, בעבר יו"ר הליגה למניעת כפיה דתית

דמוקרטיה עלולה להביא לשיכרון הרוב ולהשתקת המיעוט. עלינו להבחין שהמדינה עומדת בפני ניסיונות להגביל את זכות הדיבור ואת סמכות בית המשפט ולהפר את מגילת העצמאות.

לאחרונה התקיים ב"משכנות שאננים" בירושלים דיון פתוח לציון מאה שנה להולדתו של הסופר הפולני, חתן פרס נובל, צ'סלב מילוש. בהזדמנות זו ראוי להזכיר כי צ'סלב מילוש גלה מפולין בתקופת השלטון הקומוניסטי, ובמהלך גלותו הצטרף ללוחמים בטוטליטריות כמו ג'ורג' אורוול הבריטי או מילובן ג'ילס היוגוסלבי ואחרים.

בפתח ספרו של מילוש "הרוח השבויה" (שיצא עתה לאור בעברית) הוא מעלה סיפור דמיוני של יהודי זקן. ואלה הדברים: "כששניים רבים ואחד מהם צודק ב-55% הרי זה טוב… ומי שצודק ב-60% – יפה מאוד… ומה ייאמר על 75% צדק? אנשים חכמים אומרים שזה חשוב מאוד. ו-100% צדק?… – זה הוא בריון נתעב, גזלן איום, הנבל גדול מכולם". מילוש ייחס ל"דת החדשה", הסטליניסטית, את היומרה של צדק מוחלט.

למרבה הצער, המאה הנוכחית שלנו מצטיינת בהחזרת הטוטליטריות של הצדק המוחלט, באמצעות "הדתות הישנות". המשטרים הטוטליטאריים של המאה הקודמת, המשטר הסטליניסטי והמשטר הנאצי, שטפו את מוחם של אזרחי מדינותיהם, בשם הצדק ההיסטורי המוחלט. הם שעבדו את המוחות של האזרחים, הם שעבדו את מערכת המשפט, הם חיסלו כל ביקורת, הם גרמו אסון לאנושות.

בל נטעה – דמוקרטיה עלולה להביא לעיוות, לשיכרון הרוב ולהשתקת המיעוט. כאזרחי המדינה, עלינו להבחין שהמדינה עומדת בפני ניסיונות להגביל את זכות הדיבור ולהגביל את סמכות בית המשפט העליון, כאשר אין מחסום בפני שרירות הרוב הקיצוני בהעדר היצמדות למגילת העצמאות. הסכנה בפני משטר ימני–קלריקאלי כתובה על הקיר! ניסיונות אלו מחייבים התגוננות, כי אין מקום לסובלנות כלפי מי שמפרש סובלנות – כאדישות.

הרב משה נריה המנוח, שהיה ראש ישיבות בני עקיבא, התבטא בזמנו בדו-שיח עמי ברדיו כי יהדות (תלמודית) אינה מכירה בסובלנות, אלא בסבלנות.

ראוי שנפנים את האמירה.

בראי עקום

מאת: ראובן נכון, קריקטוריסט המערכת – מעצב גראפי

אדם וחווה
 
 

 
 

השלום דורש (גם) טכנולוגיה רפואית *

מאת: א' אבי יעל, פעיל חברתי

בפגישה שנערכה ביום ד' (28.12), בתל אביב, הוצגה טכנולוגיה רפואית חדשנית בפני פעילי שלום במזרח התיכון. הפעילים החליטו לעשות שימוש מרבי בטכנולוגיה החדשה לצורך קידום הנורמליזציה במזרח התיכון, במטרה להיטיב את איכות חייהם של בני העמים השונים באזור. בימים אלה החלו כבר בתי חולים בישראל להשתמש בטכנולוגיה החדשנית, ונהנים ממנה חולים יהודים וערבים – ישראלים, וחולים מירדן, ממצרים ומרצועת עזה המתאשפזים בישראל.

הטכנולוגיה הרפואית המהפכנית הגיעה לישראל לאחר שפותחה בשנים האחרונות על ידי צוות מדענים רב-תחומי בארצות הברית, והיא מוצעת עתה לשימוש בכל ארצות המזרח התיכון. הטכנולוגיה החדשנית היא חוץ גופית, והיא מייתרת לחלוטין את כל התרופות והכדורים שבהם משתמשים בני האדם כיום. במקום תרופות וכדורים המזהמים את גוף האדם ומרעילים אותו ,מצליחה הטכנולוגיה החדשה לסייע לאנשים להתגבר על כל סוגי הכאבים, המחלות והתסמינים הגופניים והנפשיים שמהם הם סובלים. הטכנולוגיה מרגיעה תינוקות בני שבועות הסובלים מגזים, ילדים בגן עם בעיות קשב וריכוז, ילדים בבית הספר עם בעיות משמעת, נערים בעלי התמכרויות, ובחורות עם תסמיני מחזור חודשי. הטכנולוגיה עוזרת לחיילים הסובלים מכאבים שונים, לצעירים ומבוגרים המשקיעים מאמץ גופני במשימות צבאיות או אזרחיות, לנשים הסובלות ממחלות נשים קשות (פיברומילגיה), ולמבוגרים עם סכרת, מחלות כליות, מחלות כלי דם וחולשה כללית. הטכנולוגיה מסייעת לגמלאים ולקשישים הסובלים מתסמיני הזדקנות מכל הסוגים, ומוצעת כיום גם לניצולי שואה קשישים. עד עתה הושלמו כבר 40 מחקרים אמפיריים שנערכו על הטכנולוגיה החדשה במקומות שונים בעולם, וכולם כאחד משבחים את יעילותה ואת יתרונה הגדול – היא לא מחדירה שום חומר לגוף.

הטכנולוגיה החדשה, הנחשבת בעיני אלה שכבר נחשפו אליה כהמצאת המאה ה-21 (למרות שאנחנו רק בתחילת העשור השני שלה), זכתה להכרה מלאה של שלטונות הבריאות האמריקאים, ובארץ – להכרה מלאה של משרד הבריאות. כבר עתה פותחו 7 טכנולוגיות (7 מוצרים שונים) לתסמינים הבאים: כאב, שינה לא סדירה, אנרגיה, דלקות, מניעת תופעת ההזדקנות, שמירה על משקל מותאם ונכון, וניקוי רעלים מהגוף. בזמן הקרוב ייכנסו לשימוש מוצרים נוספים. הפיתוח המהפכני של הטכנולוגיה התאפשר בשנים האחרונות כתוצאה משימוש מתקדם בידע המצטבר בידי חוקרים ומדענים במדע החדש ננו-טכנולוגיה.

בשלב זה מוצגת הטכנולוגיה החדשנית ברחבי ישראל בפורומים שונים, ובימים הקרובים יתארגנו צוותים להצגתה ברשות הפלסטינית, ברצועת עזה, בירדן ובמצרים. בתוך שבועות אחדים היא תוצג גם בארצות הים התיכון, ובארצות נוספות שאתן יש קשרים לישראלים ולפלסטיניים. "הבעיה שלנו עתה" – הסביר אחד מנציגי התאגיד האמריקאי המייצר את הטכנולוגיה הזו – "היא לתת מענה יעיל לביקושים הגדולים שיש לטכנולוגיה הן בישראל והן במדינות השכנות לה. לכן, פתחנו במבצע גדול לגיוס מיידי של 50 מנהלים בישראל – יהודים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים. המנהלים יעבדו בכל הארץ מבתיהם, ויזכו לתגמול שבועי במזומן בגין פעילותם. מדי שבוע יקבל את שכרו כל מנהל באמצעות הכספומט הסמוך לבית מגוריו. כל אדם בישראל הרואה עצמו כמועמד להשתלבות בפעילות התאגיד במזרח התיכון, יכול לפנות עוד היום לדואר האלקטרוני ohad401@012.net.il ויקבל תשובה בתוך 12 שעות. מתקבלים לעבודה צעירים רציניים מגיל 23 ועד גמלאים בני 85, נשים וגברים. גם אזרחי המדינות השכנות יכולים להציע את מועמדותם (בשפה העברית בלבד).

אוסיף כי חלק מהאנשים שכבר החלו לפעול בשרות הטכנולוגיה החדישה, הודיעו שיתרמו את ההכנסות מפעילותם למימון פעילויות ציבוריות שונות לטובת השלום במזרח התיכון.

* מאמר פרסומי.

צה"ל ו"תג מחיר"

מאת: עמוס גבירץ, פועל, פעיל שלום וזכויות-אדם

מה ההבדל בין צה"ל לפורעי "תג מחיר"? צה"ל פועל להפיכת הגדה לחלק מישראל, אלא שצה"ל עושה זאת לאט, כדי לא לעורר את חמת המדינות התומכות בישראל.

התרגיל הצליח. הסערה הפוליטית אשר התחוללה בעקבות מעשיהם של פורעי "תג מחיר" הגיעה גם לחו"ל, והציגה את ממשלת ישראל כלוחמת בקיצוניים, אשר פוגעים בפלסטינים ואפילו בצה"ל. משרד החוץ של ליברמן הצליח שוב לפגוע ביחסי ישראל עם החשובות שבמדינות אירופה, כשהכריז שהן לא רלבנטיות.
השוואה בין הפגיעות החמורות של פורעי "תג מחיר" בפלסטינים, לבין פגיעות צה"ל בפלסטינים, מגלה כי צה"ל, הפועל מטעם ממשלת ישראל, מבצע באופן קבוע מעשים חמורים בהרבה מאלה המבוצעים ע"י פורעי "תג מחיר": שוד הקרקעות (יותר מ-50% מאדמות הגדה המערבית כבר בידי ישראל!), הריסת בתים (יותר מ-26,000 בתים, מאז 1967), גירושים, הקמת התנחלויות על אדמות גזולות, גזל מים, עקירת עצי פרי והרס שדות חקלאיים, מניעת שיבה של פלסטינים ששהו תקופות ארוכות בחוץ-לארץ, ומניעת כניסה לשטחים מבני זוג שהתחתנו עם פלסטינים – כל אלה הן רק חלק מן הפגיעות היומיומיות אשר צה"ל מעולל בשטחים הכבושים.
לכל הפעולות האלה אין קשר עם ביטחונם של אזרחי ישראל! אלה פעולות הנעשות במסגרת מדיניות ההתפשטות של ממשלות ישראל, מאז הכיבוש ב-67'. די אם אחוז קטן מבין הפלסטינים נפגעי הטראומות, שהן תוצאה של פעולות צה"ל בשטחים, יחליטו לנקום בנו, אזרחי ישראל, בכדי שיקום צבא של טרוריסטים, שפוגעים בנו האזרחים. וכאן מתחיל תפקידו הביטחוני של צה"ל. הרי צריך לדכא את התקוממות הפלסטינים ולהגן עלינו מפני פגיעתם. בשם הביטחון, גוזלים עוד אדמות פלסטיניות סביב ההתנחלויות; ואת גדר ההפרדה מקימים בעומק השטחים במקום על הקו הירוק, שוב גזל אדמות ושוב עקירת עצי פרי, חיילים מבצעים חיפושים ליליים בכפרים, תוך זריעת הרס בבתים וגרימת טראומות לילדים ומשפחותיהם (עוד נקם שיבוא). בחיפושים הליליים לא מחפשים רק טרוריסטים, אלא גם פעילי מאבק עממי לא אלים. הרי אלה נלחמים נגד ישראל. אלא שפעילי המאבק העממי הלא אלים נוקטים בדרך מאבק שאינה מסכנת את בטחון אזרחי ישראל! היא מסכנת אך ורק את המשך הכיבוש על פשעיו!
מה ההבדל בין צה"ל לפורעי "תג מחיר"? צה"ל פועל לאורך שנים להפיכת השטחים הכבושים לחלק מישראל. פעולותיו דוחקות את הפלסטינים מרוב שטחי הארץ שעוד נותרו בידיהם. אלא שצה"ל עושה זאת לאט, כדי לא לעורר עלינו את חמתן של המדינות התומכות בישראל. הרי קיומנו כאן מותנה בתמיכתן! ואילו לאנשי "תג מחיר" – אצה הדרך. הם לא מבינים שאסור לישראל לאבד את תמיכתן של מדינות המערב. ומה לעשות, במדינות אלו יש התנגדות לכיבוש, לגזענות, ולהפרת זכויות אדם. הויכוח אינו על עצם דחיקת הפלסטינים מהארץ, אלא על קצב התהליך.
אם-כן, אנו רואים שכל מאמצי השלום לא האטו את תהליך דחיקת רגלי הפלסטינים מהארץ. אבו מאזן הבין זאת, והיום הוא דורש תהליך שלום אמיתי שבמסגרתו ייפסק תהליך דחיקת רגלי הפלסטינים מהארץ. אך לדרישה זו אין ההנהגה הישראלית מסכימה. וכך, בזמן שהליגה הערבית מציעה לישראל שלום, בתנאי שתפסיק את הכיבוש ותגיע לפיתרון מוסכם לבעיית הפליטים – ישראל מסרבת. הכיבוש חשוב יותר מהבטחת קיומנו.

החזון המוזר של אברום בורג

מאת: מתי דוד, כלכלן ומדריך טיולים

לאחר שניפלט ופרש מהכנסת, מהסוכנות היהודית ומ"העבודה", הלך בורג לעשות לביתו, כשותף בעסקים פרטיים שנכשלו. לאחר שנעלם מהזירה הציבורית והתקשורתית, הוא מנסה להזכיר את קיומו.

במאמר מוזר ומבולבל שפרסם אברום בורג ב"הארץ" (23.12), בכותרת "עכשיו תורכם", העלה בורג רעיון מדיני מקורי לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני: הקמה של מדינת "ישראפלסטין", מדינה משותפת ליהודים ולערבים בין הירדן לבין הים התיכון. זהו עוד רעיון מוזר והזוי של האיש המוזר והחריג של הפוליטיקה הישראלית. לאחר שבורג נכשל וניפלט מכל התפקידים והמסגרות שבהן כיהן, הוא מנסה – כל פעם מחדש – להפגין נוכחות, בנסיון נואש לומר: "אני קיים. אני חוזר!". בורג מיואש מכולם. הוא לא מאמין בפתרון של "2 מדינות ל-2 עמים". הוא לא מאמין ב"ישראל יהודית ודמוקרטית". הוא לא מאמין בכל המערכת הפוליטית הקיימת. הוא לא מאמין לא בימין ולא בשמאל. הוא מאמין במדינת ישראפלסטין!

האיש המוזר הזה, שרצה להיהפך לשוחט של פרות קדושות, הפך בפועל לאנרכיסט שאיבד שליטה על עצמו. הוא יורה הגיגים של הרס וארס נגד כל סביבתו. בכל ראיון עיתונאי בשנים האחרונות הוא יצר שיטפון של מילים ורעיונות שכולם הבל הבלים, ואיש לא התייחס אליהם ברצינות.

לאחר שניפלט ופרש מהכנסת, מהסוכנות היהודית וממפלגת העבודה, הלך בורג לעשות לביתו, כשותף בכמה עסקים פרטיים שנכשלו. לאחר שנעלם מהזירה הציבורית והתקשורתית ונשכח, מצא את מקומו בהנהלת "הקרן החדשה לישראל" ובהפגנות בשייח ג'ראח בירושלים. בורג חושב, בשיגעון גדלות ובפנטזיה, שהוא גאון מדיני שנועד לשלטון. לפני שנה יצא בורג בהכרזה דרמטית, בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום בערוץ 10, על הקמת מפלגה חדשה, "מפלגת התקווה לשלום ולשויון", משותפת ליהודים ולערבים. והמפלגה – משגשגת…

להלן כמה מרעיונותיו, בראיונות בעיתונות:

• הפצרה ביהדות ארה"ב לנתק קשר עם ישראל הרשמית (בארה"ב מתעלמים ממנו).
• המערכת הפוליטית בישראל בפשיטת רגל (כי הוא נפלט?).
• בישראל לא קיימת דמוקרטיה אמיתית (היא הייתה דמוקרטית כשהוא היה בכנסת…).
• חופש הדעה נעלם בישראל (והוא מופיע על כל במה…).
• הוא לא מאמין באלוהים (אבל הולך עם כיפה).
• הוא לא מתנגד שראש הממשלה תהיה מוסלמית – חנין זועבי (איש מוזר, אמרנו).
• ישראל היא מדינה מילטריסטית שמידרדרת לפשיזם (הצטרף לתעמולה הערבית).
• הוא תובע לשנות את חוק השבות (לטובת זכות השיבה הערבית…).
• הוא טוען שהמון אנשים תומכים בו וברעיונותיו (אפילו חד"ש לא מספקת אותו).

קדמו לבורג עיתונאים בכירים שתמכו בהקמת "מדינת כל אזרחיה", ובורג ניזון אולי מאמונותיהם:

גדעון לוי ("הארץ") – הגדרת ישראל כמדינה יהודית גוזרת עלינו לחיות במדינה פשיסטית, לא נורא אם יהיה רוב פלסטיני בישראל, וישראל צריכה לקלוט מאות אלפי פליטים פלסטינים בתחומה.
יגאל סרנה ("ידיעות אחרונות") – רעיון חלוקת הארץ כשל, והפתרון לסכסוך מצוי בהקמת מדינה אחת שתחבר את תל אביב עם תושבי עזה תחת ממשלה אחת, בירה אחת ותקציב אחד.
עמירה הס (הארץ) – לא מדינה אחת ולא שתי מדינות – איחוד המדינות הסוציאליסטיות של המזרח התיכון.
ניר ערד (ערוץ 2) – ישראל היתה צריכה מזמן להתנער ממובארק ומרודנים ערבים אחרים, ולפתוח בדיאלוג עם האחים המוסלמים, שהם היחידים במצרים שרוצים להתחיל בתהליך הדמוקרטי.
ח"כ דניאל בן סימון (בעבר עיתונאי ב"הארץ") – יש להתבונן בגישה אופטימית על ה"אביב הערבי", אולי ניפתח חלון חדש במזרח התיכון. זהו המזרח התיכון החדש שייחלנו לו.

עצוב להיווכח לאן התדרדר אברום בורג מכהונות יו"ר הכנסת, יו"ר הסוכנות היהודית ומראשי "העבודה". בורג החל את פעילותו הציבורית ב"שלום עכשיו", ומסיים אותה הרחק משמאל אפילו לאותה תנועה.

אור אחר מ"קול אחר"

מאת: נפתלי רז, מורה בירוחם, מורה-דרך, יזם חברתי, מרכז מס"ד

לאחר הדלקת החנוכייה, סיכמה ג'וליה: "שוב הראנו שאנחנו יודעים להכין אירועים ישראלים-פלסטיניים משמעותיים, כנגד כל הסיכויים והמכשולים. עכשיו נותר לנו רק להביא את השלום"…

"בצומת החגים הזה, שחוצה דתות ועמים ולאומים – התאספנו כאן על מגרש הצופה אל פני עזה, כדי להדליק יחד נרות של חנוכה, עם חברינו – הנמצאים במרחק נגיעה, ובכל זאת אינם יכולים לחלוק איתנו פיזית את הרגע המרגש הזה". כך פתחה נעמיקה ציון משדרות, חברת קבוצת "קול אחר", את טקס הדלקת החנוכייה הישראלי-פלסטיני "נרות של תקווה" שבו השתתפתי אמש, במושב נתיב העשרה – מאות מטרים מבית-חנון, מוצא הקסאמים. ונעמיקה המשיכה: "מבקשים אנו לחצות בין לאומים ודתות והשקפות; לנפץ, לפחות באופן מטפורי – גדרות מנטאליים ורגשיים; לשאת עיניים לא רק אל עצמנו אלא גם אל הזולת האחר, לראות בו שכן ואדם ולא רק אויב – וכך, ורק כך, לגרש, ולו רק לרגע – את החושך המתעבה סביבנו. …בתזמון מושלם, כאילו עבור האירוע שלנו, פורסמו אתמול דבריו של חאלד משעל, ראש הזרוע המדינית של חמאס, שקורא לעבור להתקוממות עממית ולא מזוינת. הקריאה הזאת, שלדעת טובי הפרשנים היא רצינית ביותר – מציתה תקווה גדולה, ואתגר גדול עבור המנהיגות משני צידי המתרס. האם ידעו לטפח את הקולות המתונים ולתעל אותם להסכמים ארוכי טווח שיביאו קצת שקט ומזור לתושבי האזור הזה, או שקוד האלימות והכוח, ששולט בכיפה כל כך הרבה שנים, ישוב ויחניק את אש התקווה הזאת? ביום הזה, נר שביעי של חנוכה – אנחנו מבקשים לקרוא לממשלת ישראל ולמנהיגי החמאס: אל תחשיכו לנו את החג שבא לגרש את החושך! ולא את החגים שיבואו. אל תובילו אותנו לעופרת יצוקה 2!".

קבוצת "קול אחר" משדרות ומ"עוטף עזה", שיזמה וארגנה את האירוע, נוסדה בידי תושבי שדרות והסביבה, לפני 4 שנים, כשהאזור סבל מירי קסאמים יום-יומי מתמשך. אריק ילין משדרות, וחבריו מהישוב נעמיקה ציון, זוהר אביטן ואחרים, חשבו שלצד הקולות המתלהמים שדרשו "לרסק את עזה", חובה להשמיע גם קול אחר, התובע הידברות. בעזרת האינטרנט הם מצאו חברים לדעה ממושבים ומקיבוצים ב"עוטף עזה", ומפתיע יותר – גם מעזה עצמה. הם החלו להתאסף אחת לשבוע, ולשוחח טלפונית (באנגלית) עם החברים האלמונים שאיתרו בעזה. בהדרגה מצאו המטלפנים משני עברי הגבול נושאי עניין אישיים משותפים, והחלו להיווצר חברויות טלפוניות – מבלי שהמשוחחים פגשו אלו את אלו מעולם. בחודש של "עופרת יצוקה" הפכו שיחות הטלפון – אני יכול להעיד – ליום-יומיות, כואבות ומזעזעות, אך למשוחחים משני עברי הגבול – גם מעוררות תקווה, בעצם קיומן.

לאירוע אמש הגענו 40 איש מהאזור – משדרות, ממושב נתיב-העשרה, מקיבוץ אורים, ממושב עין-הבשור, מקיבוץ ניר-עוז, מקיבוץ נירים, ואפילו מרביבים. רק 40 איש, אבל איזה טקס מרגש! מיכה ביטון, הזמר איש שדרות, הנעים לנו בשירי אור שלו, ואת הנרות השונים הדליקו נציגים מישובי "עוטף עזה" – ומעזה!

את הנר השני הדליקה צעירה מעזה – מטפורית, באמצעות ג'וליה צ'ייטין מאורים – המנוע של האירוע – שהדליקה עבורה. הצעירה מעזה (מחשש שיבולע לה לא פרסמנו את שמה) קראה לנר שלה "נר הידידות", וג'וליה תרגמה את הברכה: "אני נזכרת במתקפה הישראלית שהחלה בדיוק לפני 3 שנים, עם האימה והטראומה, אבל גם זוכרת את חברותי וחברי מישראל שעודדו את רוחי בשיחות הטלפון, וממשיכים עד היום. איננו תופסים אלה את אלה כאויבים. הקשר בינינו עוזר לשמור אותנו אנושיים, שפויים וחזקים. אתם האור בשבילי. יש אור בכל אחד מאיתנו, ויבוא היום שבו נאיר את האור גם לאחרים. חנוכה שמח לכולם!".

גם צעיר מעזה "הדליק" את אחד מהנרות, מטפורית, והדגיש כמה חשוב לו הקשר הטלפוני עם החברים מהישראלים.

לאחר סיום האירוע, סיכמה ג'וליה: "שוב הראנו שאנחנו יודעים להכין אירועים ישראלים-פלסטיניים משמעותיים, כנגד כל הסיכויים והמכשולים. עכשיו נותר לנו רק להביא את השלום"…

השתתפנו באירוע, כאמור, רק 40 איש. בימים השחורים העוברים עלינו עתה בארץ, גם אירועים כאלה הם חיוניים. שכן "כל אחד הוא נר קטן – וכולנו אור איתן"!
 
 
*צילם: קאלום טוגוד

כאן לא אירן

מאת: הרב אליהו קאופמן, רב אורתודוכסי

ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" אי אפשר ללכוד פרובוקאטור ולהאשימו בשריפה, גם אם יש הוכחות נגדו. כאן לא נוהגים כמו בדיקטטורות האסלאמיות. ולכן הטרוריסטים מהלכים חופשי.

כבר שכחנו את שריפת המסגדים? אני הפסקתי להאמין שבאמת המשטרה והשב"כ "חסרי אונים" בחיפוש אחר כמה "ילדים מופרעים". אני חייב לציין לשבח את ההתנהגות הערבית, ובמיוחד האסלאמית, בפרשה. לאחר כשלוש שנים של טרור אנטי אסלאמי, כאשר הפרובוקאטורים שורפים מסגדים, ראשי הציבור הערבי והאסלאמי מתנהגים באיפוק, בארץ ובעולם. רק ביפו וברמלה נפגעו בתי כנסת כתוצאה מהפרובוקציות של הימין הקיצוני, וגם שם החזירו מיד ראשי הערבים והאסלאם את השקט על כנו.
והנה באחרונה עולה חוק פרובוקטיבי נוסף – "חוק המסגדים". בכנסת החליטו לחקות את אי הסובלנות האירופית של שוויץ. לא במקרה, הראשונה שקפצה בנושא הזה היא לאומנית שאיננה מכאן, ח"כ אנסטזייה מיכאלי.

כאן לא אירן, ובטח לא מרוקו. במדינות הדיקטטוריות הללו השלטון היה עוצר מיד מחללי בתי כנסת, "למען ייראו ויראו". בהליך אנטי דמוקרטי הם היו נשפטים במהירות ויושבים בכלא שנים רבות. תארו לעצמכם את זעקת ה"אנטישמיות" שהייתה יוצא מגרונם הניחר של ה"לובי" היהודי בכל מדינה ומדינה בעולם. ראשי הימין הקיצוני בארץ היו מזדרזים אז לזעוק: "עלו מהר לישראל"! אבל הצתת בתי תפילה לא התרחשה באירן, בתוניסיה או במרוקו, ואפילו לא בעירק או בסוריה. אבל כאן, ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", זה הפך ל"אירוע שכיח" מזה יותר משלוש שנים, ולא פסח גם על כפרים בדווים שתושביהם משרתים בצבא. כנראה שב"מדינה דמוקרטית אמיתית" אי אפשר ללכוד פרובוקאטור ולהאשימו בשריפה, גם אם יש הוכחות נגדו. לא, ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" לא נוהגים כמו בדיקטטורות האסלאמיות אירן או מרוקו, ולכן הטרוריסטים מהלכים חופשי. אם בכלל ייתפסו – הם ישוחררו כחולים בפירומניה…

וכמה מילים לרב מנחם פרומן, רב ההתנחלות תקוע. אני מעריך את מאבקיו ארוכי השנים של כבודו למען השלום, ויודע איזו מסירות נפש ואומץ נדרשים לכך. אבל יורשה לי להעיר לכבודו שאם מתראיינים לעיתון ימני-קיצוני כ"מקור ראשון", אין שום סיבה שבעולם שלא להסביר לקוראים שם עמדה יהודית ואנושית נגד שריפת מסגדים – בלשון חריפה. צריך שקוראי עיתון זה יבינו טוב יותר את התנגדות כבודו למעשי הפשע הללו. הצתות המסגדים הם יריקה בהכרת הטוב לעולם המוסלמי, על כיבוד היהדות שם במשך כמעט אלפיים שנה. כבוד תורתו, ההתנגדות לשריפת המסגדים איננה משום ש"היא יוצרת תדמית שלילית למתנחלים ופוגעת במפעל ההתיישבות" (כפי שציינת ב"מקור ראשון"), אלא מפני שהיא פושעת, ופוגעת בדת האסלאם ובסובלנות שעלייה אנחנו מצווים מול אומות העולם. יאמר לי אדוני הרב, אם מחר שריפת מסגד "לא תפגע במפעל ההתנחלות" או ב"תדמית המתנחלים", אז מותר יהיה לשרוף מסגדים?! והרי להווי ידוע לכבודו כי הרמב"ם כבר הורה לנו שמסגד איננו בית "עבודה זרה" ואפשר להיכנס לתוכו בכל עת. אז בשביל מה לחפש תירוצים "טקטיים" לאי הצתות, כשיש סיבות עקרוניות נעלות לכך? אדרבא, הוכח נא את המתנחלים כי כל דרכם אינה נכונה, ואל תיתן להם פתח של הסכמה להתנחלותם כשמניע ה"תדמית" הוא העיקר.

דרוש נס חנוכה מדיני

מאת: אילן ברוך, בעבר שגריר ישראל בדרום-אפריקה

ישוב הנשיא אובמה לכהונה שנייה, ויאמר לממשלת ישראל: עד כאן! ההשתקעות בשטחי המדינה הפלסטינית לעתיד מסכנת את שלום האזור, את האינטרסים האמריקניים, ואת עתידה של ישראל.

השבוע ביקרתי בחברון, אחרי כארבעים שנות היעדרות מן העיר. הוכיתי הלם. הברוטאליות שבה כפתה ישראל את עצמה על העיר וסביבותיה ועל תושביה – מהממת. סמטאות חסומות באדני בטון אדנותיים, המפרידים בין ערבי ליהודי. לערבים מעבר צר, ליהודים – רחב. לערבים אסור – ליהודים מותר. בעיני היהודי – הערבי מיותר. בעיני הערבי – היהודי מנוכר. זרים משוטטים ותפקידם לרשום ולתעד כל התגרות, כל איום. הייתי מציע לשגרירנו באו"ם, מר רון פרושאור, לבקר בחברון. יראה נא במו עיניו את נושא ההתנחלויות, וייווכח האם שליחי האומות האירופאיות של "הרוב המוסרי" שגינו אותנו על כך לאחרונה – נתפשו לזוטות.

לפי הנחיותיו של שר החוץ ליברמן, אמר שגרירנו פרושאור, לרגל הדלקת נר ראשון של חנוכה: "זוהי תעודת עניות לקהילה הבינלאומית שבמקום להתמקד בנושאים הבוערים, בוחרת מועצת הביטחון לעסוק בהתנחלויות. המכשול העיקרי לשלום היה ונותר דרישת הפלסטינים לזכות השיבה ואי הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית". כך הגיב פרושאור לגינוי מצד המדינות החברות במועצת הביטחון גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל – נגד מדיניות הרחבת ההתנחלויות בשטחים, והתגברות האלימות מצד המתנחלים נגד הפלסטינים. סגנונו התועמלני של שר החוץ ליברמן ניכר בדברי השגריר. זכור לכולנו המאמץ המיוחצן מצד ממשלת ישראל לגייס את "הרוב המוסרי" באו"ם כנגד "הרוב האוטומטי", זה המורכב ממאה ועשרים מדינות ויותר, הצפוי לתמוך בכל עת ביוזמה הפלסטינית להכרזה על כינונה של המדינה הפלסטינית העצמאית. "הרוב המוסרי" – מושג מעוות מבית היוצר של ממשלת נתניהו, כלל את אותן ממשלות ממש – גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל – אשר העזו עתה לגנות את מדיניות ההתנחלויות של ישראל, בניגוד לדעתם של ליברמן ושגרירו לאו"ם פרושאור. "הרוב המוסרי" דורש עכשיו מממשלת ישראל לחדול מתנופת ההתנחלות. הוא גם דורש לפעול בתקיפות נגד הטרור היהודי הקרוי "תג מחיר". החיכוך הרווי בין מתנחלים אלימים לאוכלוסין הפלסטיניים בשטחי אחריותה של ממשלת ישראל, מסוכן ליציבות האזורית יותר מהאלימות בסוריה או מסירובם של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה. זאת עובדה.

מינוף פוליטי מאפשר לממשלת ישראל להישען על בסיס מדיני צר: ממשל אובמה מעניק חסינות זמנית לממשלת נתניהו/ליברמן, גם במועצת הביטחון, אפילו בניגוד קוטבי להשקפותיו העקרוניות של הממשל האמריקני ויעדיו המדיניים באזור. כל זאת, בשל מאזן הכוחות הפנימי בארה"ב, עם כניסתה למסלול המאבקים לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2012. לובי יהודי שמרן, המחצין את תמיכתו ללא תנאי בממשלת נתניהו, מתייצב לזירת ההתמודדות על זהות הנשיא האמריקני הבא באופן כוחני ובלתי מתפשר.
לממשלת נתניהו/ליברמן נותרה שנה. הנשיא אובמה ינהג בחוכמה פוליטית אם ילך בתלם המוכתב לו על ידי דורשי טובתה של ממשלתנו בוושינגטון, בין אם אלה יהודים או אוונגליסטים. לנו, הישראלים, דרוש נס חנוכה מדיני בשנה שאחר כך. ישוב נא הנשיא ברק אובמה לכהונה שנייה בבית הלבן. ישוב נא ממשל אמריקני המסוגל לומר לממשלת ישראל ושליחיה – עד כאן! מדיניות ההשתקעות בשטחי המדינה הפלסטינית לעתיד הינה חסרת אחריות ומסכנת את שלום האזור, מסכנת את האינטרסים האמריקניים באזור, ומסכנת את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכמדינה בת קיימא בכלל.

נס חנוכה תשע"ג – זה מה שדרוש לנו יותר מכל, בעת שאנו שואגים את המנון "מעוז צור" על נרות חנוכה השתא.

שקיעתה של מדינת ישראל הציונית

מאת: צבי גיל, עיתונאי וסופר

המשך המגמה של הרמיסה של מערכת הערכים הדמוקראטית בחברה, והשתלטות מדינת יש"ע ומדינת ההלכה עלינו – יביאו לקצה את מדינת ישראל המוכרת לנו כיום.

לאחרונה פרסמה הלשכה לסטטיסטיקה תחזית שלפיה בעוד כדור שליש מאזרחי ישראל יהיו חרדים ו-20% – תושבים ערביים. התושבים היהודים החילוניים יהיו פחות ממחצית. התממשות התחזית תביא קץ למדינת ישראל המוכרת לנו. עדיין ניתן לעצור את התהליך על ידי הציבור עצמו, בכול הדרכים שהחוק מאפשר. התחזית מגובה בהתפתחויות בשטח, התפתחויות שהן תוצאה ישירה של מחדל מתמשך המועצם על ידי ממשלה זאת, כאשר מיעוט חרדי ודתי כופה את דעתו על הרוב.
לפי האתר של עמותת "חופש", האוכלוסייה החרדית בישראל מכפילה את עצמה מדי 16 שנים. בשנת 2025 יהיו 22.5% מילדי ישראל חרדים. רק 18% מהכנסת המשפחה החרדית מושגים עצמאית, את היתר משלמים אנחנו. אם זה יימשך כך, מערכת הרווחה בישראל תהפך לחסרת יכולת כיסוי, לפושטת רגל.

מי היה מאמין שהמפלגה "ישראל ביתנו", שחרתה על דגלה את המלחמה בהלכה, תהיה חלק מהקואליציה עם הגורמים הפוליטיים ששמים מכשולים בפני העולים, ותהיה חלק מהסימביוזה של לאומנות ודת.

בהסתננות העובדים הזרים, הממשלה כולה מתייצבת לבלום את ההסתננות, במגמה לשמור על אופייה היהודי של המדינה. ומה באשר למיליוני פלסטינים מהשטחים שנהפכים לחלק מהמדינה?

הנימוק לכפיית דעת מיעוט על הרוב הוא כביכול ליבראלי, כדברי שולמית ציטרון מבני ברק במכתב למערכת "הארץ" (11.12.201) בכותרת "רצונם כבודם": "(החיילים הדתיים) הם אותם חיילים שמחבורתם נהרגו רבים למען כולנו. מגיע להם שיכבדו את רצונם בדבר הפעוט הזה, לא להקשיב לשירת נשים". לכאורה עניין הגיוני ופעוט. אלא שכאן טמונים שני מטעני צד רבי עוצמה: אם הבחורים הדתיים לא רוצים לשמוע קול נשים, זכותם לא לקחת חלק באירועים. איש לא כופה עליהם להשתתף. אבל הם מבקשים למנוע זאת מהרוב! וזהו עוד חרוז במחרוזת הדתית החונקת – אז מה כבר רע אם מכבדים דתיים ומפרידים בין גברים ונשים באוטובוסים? ובכותל? ובבחירות לוועד השכונה במאה שערים? ומה רע שעשרות בתי עסק בשדרות החתימו את העובדים על "הסכם צניעות" ללבוש?

הפוגרומים של צבא המתנחלים, שעד כה נערכו בתושבים הפלסטיניים, התפשטו לעבר צה"ל. צה"ל הפך לצבא הכיבוש לישראל. בל נתפלא שכאשר אותו צבא מנסה לכפות את החוק, הוא זוכה לטיפול שבו זכתה ממשלת צרפת מהמתיישבים הלבנים באלג'יריה. זהו פרי באושים של שנות כיבוש, והמתנחלים בועטים במיטיביהם כאשר צעדים מסוימים לא נראים להם. אלה ששורפים מסגדים – ישרפו גם כנסיות; ואלה שישרפו כנסיות – ישרפו גם בתי כנסת רפורמיים; ואלה שפוגעים בצה"ל – יפגעו גם באזרחים תמימים. למען אדמת הקודש – הם גם ירצחו. מקרבם צמח רוצחו של ראש ממשלת ישראל.

בן-גוריון כתב ב-16.9.1963 לראש הממשלה אשכול: "השתוללות הקנאים עוברת כול גבול ואני מרגיש שאני אחראי לכך במידה ידועה. …הם הולכים ומתרבים ובהתפרעותם הם מהווים סכנה לכבוד המדינה. …אני מציע שכול בחור ישיבה בגיל 18 ומעלה שייתפש בהתקהלות בלתי חוקית, בזריקת אבנים והתפרעות נגד אזרחים ושאר מעשי אלימות ובריונות – נגייס אותו מיד לצבא וישרת ככול צעיר בישראל 30 חודשים. לא במשרה דתית אלא כחייל פשוט. בכלל, יש אולי לבדוק את כול השאלה של בחורי ישיבה אם הם צריכים להיות פטורים מחובת הצבא. אבל פורעי חוק וודאי לא צריכים ליהנות מפריבילגיה מפוקפקת זאת". מכתב זה נכתב עוד לפני מלחמת ששת הימים והקמת ההתנחלויות. העובדה שיש עתה אזרחים שמפיצים את המכתב, מלמדת על החרדה העמוקה של הציבור הרחב מפני הקנאים חורשי המדון.
מכאן שהמערכה היא כפולה: נגד ישות אתנוגראפית – מדינת ההתנחלויות, ונגד ישות דתית- מדינת ההלכה. המאבק יתממש אם הציבור החילוני יפקח את עיניו ויראה את התרחיש של קץ מדינת היהודים, כפי שחזו אותה תיאודור הרצל ודוד בן גוריון.

* המאמר במלואו מופיע באתר המחבר "זרקור" http://zvigill.wordpress.com

בראי עקום

מאת: ראובן נכון, קריקטוריסט המערכת – מעצב גראפי

איבט בנדיקטוס
 
 

 
 

מהפכת ההפרטה – צמיחה או פירוק

מאת: ריקי פרנקל, עובדת סוציאלית קלינית

מאחורי המילים "שוק חופשי" ו"אי-מעורבות ממשלתית" מסתתר הרצון לרווחים מהירים. על משמעותה הפוליטית של מהפכת ההפרטה בארץ, הקדמה לקראת קורס של המכללה החברתית-כלכלית והסינמטק.

בשלושת העשורים האחרונים מתחוללת בארץ מהפכת הפרטה, שהשפעותיה משנות לחלוטין את פני החברה הישראלית. מהפכה זו מכתיבה את פירוקה של מדינת הרווחה, גורמת לדחיקתם של בני המעמדות הנמוכים אל מתחת לסף העוני, מגדילה את אי-השוויון הכלכלי, ומרכזת את השליטה במשק בידי בעלי ההון. הכול, בשימוש ברטוריקה של "שוק חופשי" ו"אי מעורבות ממשלתית". "השלטון שיצרנו לעצמנו עשוי להפוך למפלצת שתשים קץ לחירותנו", כתב פרופסור מילטון פרידמן, מייסד האסכולה הניאו-ליברלית, בספרו "חירות וקפיטליזם". כדי שזה לא יקרה המליץ פרידמן לצמצם את מעורבות הממשלה ככל האפשר – להסיר פיקוח ממשלתי על שוק ההון, להעביר נכסים ושירותים ממשלתיים לידי חברות תאגידיות, ולקצץ בהוצאות על תוכניות רווחה.

בספרה "דוקטרינת ההלם" כתבה נעמי קליין שהחזון הניאו-ליברלי "המלחמה שאסר פרידמן על 'מדינת הרווחה' ועל 'הממשלה הגדולה' צפנה הבטחה למקור חדש של רווחים מהירים – אלא שהפעם לא מדובר בכיבוש של טריטוריה חדשה, אלא המדינה עצמה אמורה להיות הסְפָר החדש: נכסיה והשירותים הציבוריים שלה יימכרו במכירה הפומבית במחיר נמוך בהרבה משוויים האמיתי". כלומר, האינטרס שמאחורי המילים היפות הוא הרצון לרווחים מהירים. המרוויחים הם בעלי החברות התאגידיות, והמפסידים הם האזרחים הפשוטים.

ביום עיון על הדמוקרטיה הישראלית שהתקיים השנה, הסביר ההיסטוריון החברתי פרופסור דניאל גוטווין את דרך פעולתו של הניאו-ליברליזם בארץ. הדו"ח של ה-OECD משקף את העובדה שישראל מובילה בשיעור מהיר של צמיחת פערים, גידול בעוני והרס מנגנוני מדינת הרווחה – "זה לא כשלון של המדיניות, זו המדיניות! …ואיך אני יודע את זה? כי לצד העוני יש הצטברות בלתי-פרופורציונאלית של עושר!". מדברי גוטווין, כמדברי קליין לעיל, עולה שהתעשרותם של בעלי המעמד העליון בישראל באה על חשבון בני המעמדות הבינוני והנמוך, שנעשים עניים יותר ויותר. וכיצד עובדת השיטה? על כך אמר גוטווין: "המנגנון היעיל ביותר לייצור אי-שוויון במדינת ישראל הוא הרס מנגנוני מדינת הרווחה". והתוצאה: גידול בהוצאה הפרטית על שירותים כבריאות וחינוך, שעד כה ניתנו כשירותים ממשלתיים בחינם. על ההתדרדרות במבחני ההישגים הבינלאומיים בחינוך, אמר גוטווין: "כל השירותים החברתיים הופכים להיות זכויות אזרחיות, סחורות! וחלק גדל והולך של הציבור הישראלי לא מסוגל לקנות אותן, וככל שהוא לא מסוגל לקנות אותן, הוא לא משיג הישגים. אז מה הפלא הגדול? אנו לא משיגים הישגים כי מפריטים!".

גוטווין הסביר גם כיצד מתחמק הימין מלשלם את המחיר הפוליטי על דרדור החברה הישראלית: "הפתרון שמצא הוא הבנייה סקטוריאלית". בתפיסת הימין, שסעי החברה הישראלית נגרמו מהבנייה מכוונת של העידן הניאו-ליברלי: "מה שקורה בדרך כלל במדינות הגירה הוא שהסקטורים עוברים תהליכים של הכלה אל תוך החברה. 'הנס הסוציולוגי' שמתחולל בישראל, שבה כביכול לא מתרחש תהליך ההכלה, הינו תוצאה של פירוק המנגנונים שהיו אמורים לבצע אותו". החברה החרדית יכולה לשמש דוגמא לתהליך השיסוע והסקטוריאליזציה של החברה הישראלית. לפי גוטווין, לא נכון לומר שהחרדים בישראל הם עניים, אלא שהעניים הופכים להיות חרדים, משום שזו הדרך היחידה לשרוד באין מערכות רווחה. מפלגת ש"ס היא דוגמא נוספת: "אותן קבוצות חלשות, שאינן מסוגלות לרכוש בשוק את השירותים, מנצלות את הכוח הפוליטי שלהן, ומתארגנות סביב מכנה משותף פרימורדיאלי [קדמוני]". וכך גם אצל הערבים – "המדינה יצאה – התנועה האסלאמית נכנסה", ובהתנחלויות: "…אותו גורם ניאו-ליברלי שמפרק את מדינת הרווחה מודיע לאוכלוסיות החלשות בישראל: 'בעודני מפרק לכם את החינוך ואת הבריאות וכדומה בשכונת התקווה, יש לכם אופציה חמש דקות מכפר סבא'".

במאמרו "לקרוע את מסווה ההפרטה" ("ארץ אחרת", יוני 2009) כתב גוטווין כי "מהפכת ההפרטה עד כה מלמדת, כי יותר מכפי שהיא הצליחה להוציא את הפוליטיקה מן הכלכלה, היא הכניסה את העסקים אל הפוליטיקה". בעלי העסקים הפכו לבעלי אינטרס בהפרטת השירותים החברתיים, והחלו להשתמש בעוצמתם הכלכלית כדי להשפיע על הפוליטיקה ועל התקשורת. התוצאה: הפרטת הפוליטיקה והתקשורת, תהליך שאנו עדים לו בשנים האחרונות.

המעוניינים לדעת עוד על ההפרטה בישראל, מוזמנים לסדרה של הרצאות וסרטים של המכללה החברתית-כלכלית, שתתקיים בסינמטק תל אביב.
תוכנית הקורס

ההיית או חלמתי חלום

מאת: שי שהמי, עו"ד

כ-90% מתרומות "אם תרצו" הגיעו מ"נוצרים מאוחדים למען ישראל". הכומר שבראש הארגון, אמר: "אלוהים שלח את היטלר כדי להחזיר את היהודים לארץ ישראל לקראת יום הדין".

א. התעוררתי בבוקר יום השבת וכהרגלי פתחתי את הרדיו כדי להאזין לחדשות השעה שבע. והנה, שמעתי לתדהמתי את השדרן הוותיק דן כנר מקריא את "מזמור שיר ליום השבת" בנוסח קצת שונה מהרגיל. מיד הקלטתי את דבריו, תמללתי אותם והרי הם לפניכם:

טוֹב לְהֹודוֹת לביבי וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת
עֲלֵי-עָשׂוֹר וַעֲלֵי-נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר
כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ביבי בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן
מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ביבי, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹותֶיךָ
אִישׁ-בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל-לֹא יָבִין אֶת זֹאת
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד
וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ראש ממשלתנו
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ביבי, כִּי-הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן
וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן
וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה
שְׁתוּלִים בְּבֵית נתניהו בְּחַצְרוֹת משרדוּ יַפְרִיחוּ
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ
לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר נתניהו, צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ.

עכשיו, כשאני חוזר וקורא את הדברים, איני בטוח עוד האם אכן כאלה היו הדברים, או אולי חלמתי חלום.

ב. תנועת "אם תרצו" מאוד מודאגת ממימונן של תנועות השמאל וזכויות האדם על ידי מדינות זרות, המתערבות באמצעות כספן בענייניה הפנימיים של ישראל. והנה מגלה תחקיר של עיתון "הארץ" (23.12.11) שחלק הארי (כ- 90%) ממימון "אם תרצו" בשנים 2008 ו-2009 היוותה תרומתו של הארגון האמריקני "נוצרים מאוחדים למען ישראל". אם ברצוננו לדעת מדוע תומך אותו ארגון בישראל וביהדות, עלינו לפתוח בפשטות את אתר הארגון, שבו מסביר ד"ר מרווין ווילסון, אחד האידיאולוגים של הארגון, כי "האוונגליסטים והיהודים הם 'אסירים של תקווה', החולקים ביחד את האמונה בעידן המשיחי שיפציע בבוא הגאולה". בבוא יום הדין ייעשו היהודים שנגאלו והנוצרים לעם אחד. וכך אמר בעבר הכומר ג'ון הייגי, העומד בראש הארגון: "אלוהים שלח את היטלר כדי להחזיר את היהודים לארץ ישראל לקראת יום הדין". מילים נוספות מיותרות בהחלט.

ג. לקרני אלדד, מתנחלת מהגדה המערבית, אצה הדרך ("הארץ" 23.12.11). היא אינה מוכנה להמתין ביחד עם כולנו לבואו של יום הדין, שבו כולנו ניוושע ונהפך לאוונגליסטים. לדעתה יש להרוס מיד את גשר המוגרבים ולבנות תחתיו גשר חדש ולצפצף צפצוף חזק וממושך על כולם: על האמריקנים, על הטורקים, על ירדן ועל מיליארד המוסלמים, שעלולים לצעוד לירושלים ולפתוח במלחמת גוג ומגוג נגד ישראל. הגברת אלדד מציעה לנו לשחרר את ההר – "אז יוכלו יהודים לעלות בו מכל שער וגשר ויוכלו להתפלל בו, ויוכלו להתעטף בטלית ולתקוע בשופר, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן…". ממש חזון אחרית הימים, במהרה בימינו, שהוא אותו יום הדין, משאת נפשו של הארגון "נוצרים מאוחדים למען ישראל", השולח את "אם תרצו" ליישם את תורתו.

חרם אגב הילוכו

מאת: אוריה בר-מאיר, פובלציסט וסטיריקאן, בעבר עורך "מגזין במה"

הליברלים והניאו-ליברלים מתעצבנים שגילינו את החרם אגב הילוכו, חרם שמאפשר לצרכן לקבוע את המחיר שהוא משלם, תוך פגיעה ברווחי בעלי ההון.

בשחמט יש מושג שנקרא "הכאה אגב הילוכו" (גם המושג "דרך הילוכו" תקף). לא כולם מכירים את החוק הזה, שמאפשר לחייל "לאכול" חייל של היריב בתנאים מסוימים, גם אם זה לכאורה יצא מקו האש. קשה להסביר במילים בלבד כיצד המהלך פועל, ואני מאמין שהערך הוויקיפדי נותן מענה מספק על המהלך הזה. בכל מקרה, במשחק תחרותי, אם אתם לא מכירים את המהלך הזה, אתם עלולים למצוא את עצמכם מופתעים: לא ידעת – עדיין שילמת.

נזכרתי במהלך הזה לאור מספר התקפות על תוצאות המחאה החברתית, לכאורה. אחת הטענות שהועלתה היא שכל מיני חרמות צרכנים על מוצרים (כמו תנובה) הביאו לירידת מחירים, שהובילו לפיטורי עובדים. או במילים אחרות: בגלל שרציתם לשלם מחיר הגיוני על קוטג' וחלב, יש עכשיו יותר מובטלים. הבה נבחן את הדבר: בעוד שבסוציאל-דמוקרטיה יש פיקוח ממשלתי, וכך דואגים שייגבו מחירים הולמים, בליברליזם האחריות לפיקוח היא של הצרכן, ובמידה והוא חושב שהוא משלם יותר מדיי, הוא מפסיק לקנות. כדי להפוך את הדבר לאפקטיבי, הוא לעתים צריך לגייס איתו אנשים שיחרימו גם הם. לא תמיד הצרכן מודע לכוח זה, וכך העניין הופך ל"אגב הילוכו" של הצרכן בליברליזם.

אז למעשה, הליברלים והניאו-ליברלים מאשימים אותנו שאנחנו משחקים לפי הכללים שהם עצמם קבעו. הם מתעצבנים שגילינו את החרם אגב הילוכו, חרם שמאפשר לצרכן לקבוע את המחיר שהוא משלם, תוך פגיעה ברווחי בעלי ההון. לשיטת המאשימים, כנראה, יש מהלכים חוקיים שאסור לבצע, אחרת תגרום לאבטלה.

באשר לאבטלה – שימו לב שאמנם רווחי החברות ירדו, אך הביקוש למוצרים לא ירד בסופו של דבר, מאחר והחברות נכנעו לחרם. דהיינו – יש צורך בעובדים הללו. לאור העובדה שהבכירים מקבלים משכורות מנופחות, היה אפשר לקצץ מעט משכרם במקום לשלוח את העובדים הפשוטים הביתה. אבל נראה שאם אנחנו משתמשים ב"אגב הילוכו", הטייקונים יקריבו קרבנות, כנהוג בשחמט.

נראה שהליברליזם נכשל: התחרות החופשית הורסת את עצמה, ושימוש בכלים הצרכניים גם פוגע במערכת. בקיצור, מדובר בשיטה כלכלית עם מנגנון הרס עצמי, שפוגע בעיקר בחלק התחתון של המערכת. הפתרון פשוט: לנוע שמאלה לעבר הסוציאל-דמוקרטיה, ואפילו ניתן לשקול את הגישה הטרוצקיסטית. מעבר קשה, אבל שם יש תקווה שייתנו לנו לשחק לפי הכללים.

* המאמר פורסם גם באתר MySayhttp://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaawcu

אֶרֶץ נֶהְדֶּרֶת שֶׁאֶת בְּנוֹתֶיהָ מְהַדֶּרֶת

מאת: ערן גרף, ד"ר לכימיה, מקאמיסט

מסתבר שהתורה / מְלַבָּה יֵצֶר הרע,
וככל שבה עוסקים, / גם בש"ס ובפוסקים,
כך המחשבה גולה / לכוון "ירכי כלה".

שָׂרָה שָׁרָה שיר שָׂמֵחַ: / "הלאה, צר הַמְּנַבֵּחַ!
סורה חושך! נר לי יש / כדי החושך לגרש!".

שָׂרָה, שָׂרָה, עוד אַת שָׁרָה / כבר חַשְׁרַת-עבים נִקְשָׁרָה,
מֵעֵין-רוֹאֶה הַעֲלִימֵךְ, / שאוזן לא תשמע קולך,
שתהיי, כמו נֶחְבֵּאת, / בְּרִיָּה רוֹאָה ולא נִרְאֵית.

אדם ראשון, נם את שנתו / גנבו ממנו צַלְעִתוֹ,
וחוה, מזה האבר, / אל ברא: יֹתֶרֶת-גֶּבֶר.
ומראש נגזר הגזר / האישה – רק כוח עֵזֶר!
מי אסמכתות ישירות / כמו עשרת הדברות –
ביניהן ישנה אחת / בעניין שמירת שבת.
כל אחד מוזמן לראות / פרק כ' בספר שְׁמוֹת,
שם מונים במפורט / מי ינוח בשבת:
הם, על פי ההלכה: / "אתה וכמובן בִּנְךָ,
ובתך וַאֲמָתְךָ / עַבְדְּךָ, בְּהֶמְתְּךָ,
גם הַגֵּר בַּחֲצֵרְךָ" / זוהי חבורת "מנוחה".
למוכה בתדהמה: / כן, זה סוף הרשימה…
"אשתך"? ברור המסר / היא בחבורה הַנֵּזֶר:
כשציבור הבטלנים / מְגַרְגֵּר בַּעֲדָנִים,
במטבח היא מְטַבַּחַת, / שֵׁרוּתִים היא מְקַנַּחַת,
וכלים הִנָּהּ מַדָּחָת / בפנת מטבח מוּחְשַׁכַת.

אַתְּ, אשר בְּחָרֵךְ האל, / ממבול לְהִגָּאֵל
בחסות קְבַרְנִיט, שְׁמוֹ נֹחַ, / אַתְּ היום נקראת "מַדּוֹחַ"!
רבנים כאן מתחרים / להמציא לך איסורים
וגזירה עלי גזירה / כמו היית סִטְרָא-אַחְרָא.

בך נוהגת רבנות / על פי קוד של רפתנות:
בל נזכיר את החרפה / איך קובעים מועד חופה.
מה חַב לה בעל שֶׁאִתָּהּ? / "שְׁאֵרָהּ ,כסותה ועונתה" –
שהם חובות של האיכר / לפרתו, (תודה לפר)…
האף אמנם? כן, אדרבא! / לא מאמין? – קְרָא בַּכְּתֻבָּה!
שער ראשה הם בוזזים / כמו בחג הגוזזים…
לשידוכה, מה קריטריון? / ייחוס הורים, סגולות פריון!
וזהו בדיוק הַסֵּדֶר / בנוהל השבחת העדר.
(אלה מנהגים של רפת, / כלתנו הַנֶּחֱרֶפֶת;
לא בִּכְדִי גּוֹאֶה בי קֶבֶס: / כי "חָרוּף ", הרי זה "כֶּבֶשׂ").
כלומר, מבחינתם / אַת סוג ב' של בן-אדם.
על כן קולך – בל יִשָּׁמַע / שער ראשך על כן יוצנע
אפור כשק הוא מלבושך / שמטשטש תווי גופך.
כך לא נשאר כלל בנשים / מאום מִצֶּלֶם אלהים.

אמנם, גדול ורב כבודך / כשאת אחרי כתלי ביתך…
מה חבלים לך בנעימים?: / בעצב את תלדי בנים!
יָלַדְתְּ בן חכם? עכשיו / מרב שמחה, ירחב לב אב!
ובן אֱוִיל אֵי מקומו? / ככה כתוב: "תוגת אמו ".
דעת קנות? זה לך בזבוז, / כי מראש נקבע לך לו"ז
של עבדות סביב לשעון / כשאת קודש לפריון.
וכל חכמת אישה – בפלך! / יש ספק?! ממש בת-מלך!…

כלל גוברין יהודאין / מדי כל בוקר מברכין –
שהם לא נעשו נשים, / למה? – הם היטב יודעים!

מסתבר שהתורה / מְלַבָּה יֵצֶר הרע,
וככל שבה עוסקים, / גם בש"ס ובפוסקים,
כך המחשבה גולה / לכוון "ירכי כלה".

ועל כן, ממש מובן / שנשים, ממש כולן,
יש הרחיק מן התחומים / של הגברים היחומים.
לגבר, סב עד ילד גן, / עד יהא לבר-מינן,
הפיתוי אורב, בצוותא / בִּבְתּוּלְתּוּלוֹנֶת עד לסבתא.
בכל אישה, בכל צורה, / היא המקור לכל צרה.

לשמור אברך בתומתו / אמו, שכנתו ודודתו,
ספונות תשבנה בביתן, / כשמנוולת צורתן,
לא נִשְׁמַעָן כלל קוֹלָן / וכך – רחמנא לצלן !

"שירת נשים" בל תִּשָּׁמַע. / מאסלאם ניטול עוד, מה?
כבר נטלנו שבעתיים, / אך עוד אין, עוד אין עדיין.
כדי תהינה ראויות / מול גבר לשוויון זכויות –
אולי עתה, עת להגשים / מנהג יפה: מילת נשים!

היערכוּת להחזרת הדמוקרטיה, חלק ג'

מאת: אולק נצר, ד"ר לפסיכולוגיה

התנגדות למשטר מחייבת שינוי זהותי. צריך לגייס אומץ, ולומר: "כדי להציל את הארץ והעם שאני אוהב, אני מתנגד למשטר השולט במדינה!". אז אפשר לחפש דרכים להתנגדות.

בהמשך למאמרי הקודמים כאן בנושא, אדגיש שהיערכות כזו מחויבת בשל הפורענות. במלים של עורך "הארץ" עמוס שוקן: "מדיניות ההתנחלות הנה חיסולה ההכרחי של הדמוקרטיה. …האידיאולוגיה של גוש-אמונים רואה ביצירת משטר אפרטהייד כלי הכרחי למימושה. …עובדה היא שהממשלה היא למעשה כלי של גוש אמונים וממשיכיו".

אני מבקש להציע עקרונות להשפעה על הציבור, וצעדי פעולה מתאימים, כדעה מלומדת של מומחה לפסיכולוגיה פוליטית, ובמיוחד כמומחה לנפש הקנאית-פנאטית.

עקרונות:
1. חייבים להצטייר כחזקים, לא מפחדים, דינאמיים, נחושים (דוגמא? – הימין הקיצוני, המתנחלים ועוזריהם, מצטיירים כך, ולכן מצליחים נפלא).

2. אסור להצטייר כחלשים, אך גם אסור להיות תוקפניים. אלימות ותוקפנות – מילולית ופיזית – היא המגרש הביתי של הימין הקנאי, ואין לנו שום סיכוי לנצח עליו, רק להתבזות ולהפסיד. אי-אלימות צריכה להיות היסוד הבולט של היתרון המוסרי שלנו. ואל תדאגו, אלימות היא חולשה ואי-אלימות היא כוח אדיר, כאשר מפעילים אותו.

3. צריך להתחבר אל הכבוד העצמי, המוסר האישי והתבונה של הציבור שפונים אליו. במצבנו אין גם אפשרויות אחרות, כי שום דבר הנחשב ל"אינטרסים" לא נמצא בצד ההתנגדות למשטר, פרט ל"אינטרס" העליון, הקבור ומודחק אצל מרבית האנשים, לשמור על כבודם העצמי על ידי שיעשו את הדבר הנכון, המוסרי והאמיץ, בשעת מבחן.

4. חייבים להתנתק מן המומחים המצויים להשפעה, פרסומאים, יועצי-תדמית ויועצים אסטרטגיים. האסטרטגים של השיווק למיניהם מומחים רק במכירת סחורה שמתאימה לטעמו של הציבור. כל הידע והמומחיות שלהם אינם רלוונטיים לצורך קידום רעיון המחייב שינוי-ערכים, כמו לתפוס את ההבדל והניגוד בין מדינה ומשטר, או בין לשרת את המולדת ולשרת את המשטר. הדרך לחולל שינוי-ערכים ו"למכור" לציבור רעיון המרתיע ומפחיד אותו, כמו נסיגה משטחים והתנגשות עם הימין, היא בהתגברות על הפחדנות בגלוי באמצעות הנמקה רציונאלית ומוסרית הפונה אל המצפון, הכבוד העצמי, והחשיבה העצמאית – בדיוק מה שהפרסומאים מנסים להרדים ולשתק, כדי לא לכרות את ענף ההשפעה באמצעות ניצול הטיפשות, היצר העדרי והחולשות האנושיות – הענף שעליו הם יושבים.

5. איש עוד לא העז לבדוק כמה מנדטים יש לכבוד העצמי, למצפון ולתבונה. יש יותר משנדמה למרחרחים הללו אחר המכנה המשותף הרחב ביותר.

צעדי פעולה מתאימים:
לפוליטיקאים: להקים מייד תנועה לשחרור ישראל מהשטחים. צריך להיות ברור ש"הדגל" הוא שחרור ישראל מהשטחים ולא משהו אחר, ושזה לא עוד המשך של דרך ההתנהלות עד עכשיו.

לכולנו: נעשה חושבים – מה יכול לעשות כל אחד, כפרט, בחייו האישיים, כדי להיבדל ממשטר האפרטהייד. במדינה נורמאלית, כמו זו שהתרגלנו לחשוב בטעות שאנחנו חיים בה, יכול אדם לתרום לשינוי במדיניות הממשלה על ידי השתתפות בהפגנות, חתימה על עצומות, הליכה לעצרות וכדומה. אבל התנגדות למשטר מחייבת לנקוט גם אמצעים אחרים, וקודם-כל שינוי זהותי. צריך אדם לגייס אמונה ואומץ, לומר לעצמו ולסביבתו: "אני מתנגד המשטר, דיסידנט! כדי להציל את הארץ והעם שאני אוהב, אני מתנגד למשטר השולט במדינה!". אז אפשר לחפש דרכים לבטא התנגדות, גם לבד, וכמובן עדיף עם אחרים.

צעדים מתאימים לדוגמא: לשאת סימן-זיהוי של התנגדות למשטר, על הבגד או על המכונית; להדפיס מסרים מתאימים על דף רגיל ולתלות בכניסה לבית, בסופרמרקט, בסביבת המגורים; לא להניף את דגלי המשטר בחגים ומועדים אלא לסמן את הדגל בסימן-התנגדות, כמו סרט או כתם שחור; לסרב לשרת את המשטר בצבא; לכנס קרובים וחברים לדיונים משותפים מה ואיך לעשות.

ובלבד שלא נשלים עם הפורענות.

אנו מקימים בזאת את המדינה הלאומית היהודית

מאת: אורי הופרט, עו"ד ד"ר, בעבר יו"ר הליגה למניעת כפיה דתית

כתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי ושל רבנו הרב הגאון יהודה הלוי קוק, ננהג באזרחינו החילוניים, בהתאם להכרזת האלוף עמידרור, כ"גויים דוברי עברית", ואת בית המשפט נחזיר למסורת ההלכתית.

כנסת נכבדה,

אני גאה לבשר, כראש הממשלה: תם העידן שנוצר עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל החילונית, הכרזה שלא הייתה הכרזה יהודית, אלא ניסיון עלוב להדמות לחוקות הגויים. העם היהודי מקים בזה את מדינתו הלאומית היהודית. שחרורה של ירושלים היה ביטוי וסמל להחזרת חבלי ארץ למולדתנו הנצחית, והביטוי הממשי לחידוש הממלכתיות היהודית. בכך, באה לקיצה מדינת תל-אביב, שהוכרזה במגבלות שהוכתבו לנו במסמכי שביתת הנשק הבזויים בשנת 1949, ושאופייה הבעייתי בוטא במגילת העצמאות. אין פלא שההכרזה ההיא, הזרה לרוח היהודית, מעולם לא זכתה לאישור הכנסת כחוקת המדינה. אני מודיע בזה: לא עוד מדינת ישראל בגבולותיה המלאכותיים והמצומקים. אנו חוגגים היום את תקומתה של ממלכת יהודה בכל שטחי ארץ ישראל.

יצחק רבין, הזכור לטוב כרמטכ"ל שניצח במלחמת ששת הימים, צימק את מדינתנו כראש ממשלה, לדאבון לבנו, בשלום חפוז שחתם עם הממלכה המלאכותית ההאשמית של ירדן, ובהסכמי אוסלו המבישים, וכך עיכב את קוממיות ארץ ישראל השלמה. אנו שמים קץ היום לוויתורים הסותרים את זכויותינו ההיסטוריות, להצהרות נבובות על שתי מדינות, ולהתכחשות להתיישבות ביהודה ובשומרון.

יש"ע זה כאן: מרכזה ולבה של מדינת יהודה הן ירושלים וחברון הקדושות, השוכנות בארץ ישראל השלמה. נזכור לרבין החייל את ניצחון ששת הימים, שאיפשר את ארץ ישראל השלמה. נזכור גם לפנחס רוזן את החלטתו (מ-1953) בדבר ביטול החינוך המפלגתי השמאלני – בזכותו הוקם החינוך ממלכתי-דתי, המחנך לאהבת ארץ ישראל. יבורכו המשפחות מרובות הילדים המגדילות את כוחם האלקטוראלי של נאמני ארץ ישראל.

כתלמידיו של זאב ז'בוטינסקי ושל רבנו הרב הגאון יהודה הלוי קוק, ננהג באזרחינו החילוניים, בהתאם להכרזת האלוף עמידרור, כ"גויים דוברי עברית". לאויבינו הפלסטינים אנו קוראים להשלים עם המדינה היהודית, שבה הם יחיו על-פי מסורת ה"מילטים" (עדות דתיות-אתניות).

הממשלה בראשותי נבנתה על יסודות יציבים:
הכלכלי: גדולי המשק זכו בהטבות מפליגות והם תומכים בנו, המשק התנתק מהתלות בארגוני עובדים, ויבורכו חברות כוח האדם שגייסו עובדים המשוחררים מזכויות יתר בזבזניות.
והפוליטי: הרבינו בתמריצים למתיישבים ביהודה ובשומרון, ולתלמידי החכמים המקריבים עצמם באוהלה של התורה ומרחיבים את פוריות עמנו. לאנשי השמאל לא נותר אלא לשמוח בחלקם, כי מהם אנו יונקים את התרומה הכלכלית.

אמתיק אתכם סוד: חיזקנו את החמאס, גם בעסקת גלעד שליט. כך הכשלנו הנהגה פלסטינית פייסנית, והכשלנו הקמה של מדינה פלסטינית.

אנו ממשיכים בהגשמת רעיונות הימין. זר לנו בית משפט בתפיסות שלטון החוק והמסורת הליבראלית. אנו חותרים להחזרת המסורת ההלכתית. ידידי חובשי הכיפות, וביניהם השר נאמן ויו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ רותם, הם ערובה להמשך הכרסום במערכת המשפט החילונית-ליבראלית.

המתיישבים בחבלי יהודה ושומרון הם נוער המגן שלנו, שאיפשרו להתנתק מירושת מדינת ישראל וסייעו בהקמת מדינת יהודה. אימצנו את אמרתו של החזון איש – אנו מובילים את עגלתנו על גשר צר, וניתן קדימות לעגלה המלאה, זו המיוצגת על ידי היהדות הדתית. מכוחה נשמור את אופייה של המדינה כמדינה יהודית, גם אם אופייה הדמוקרטי יוחלש או אף יעלם.

השילוב בין תפיסות דתיות לבין לאומנות נחל הצלחה לאחרונה במצרים, בברית בין הצבא ל"אחים המוסלמים". מעתה, נשתלב גם אנו במזרח התיכון הפונדמנטליסטי.

 

זה לא מצחיק

מאת: שלמה גזית, אלוף (מיל'), בעבר ראש אמ"ן

הכרזת משרד החוץ נגד מדינות אירופה מחייבת התערבות של "אם תרצו" – משרד החוץ הפך לעמותה המחבלת באינטרסים הלאומיים של ישראל. אחרת, כיצד ניתן להסביר זאת?

קראתי את הידיעה בעיתון ולא האמנתי למראה עיניי: "משרד החוץ נגד גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל – ארבע המדינות איבדו את אמינותן והפכו עצמן ללא רלוונטיות".

הרכילות אומרת כי בכוונת סגן שר החוץ, מיודענו, לזמן את ארבעת שגרירי המדינות, ולנזוף בהם בעוד הם יישובים על כיסאות נמוכים…

חיפשתי, ואני ממתין עדיין לראות, את המשכו של הסיפור – "משרד החוץ מתלבט עדיין – האם ראוי לסגור לחלוטין את שגרירות ישראל בארבע המדינות ה'בלתי רלבנטיות', או להסתפק בשלב זה בהורדת דרוג הנציגויות וצמצום הסגל".

אין לי ספק – הכרזת משרד החוץ מחייבת התערבות מיידית של רונן שובל ושל ארגון "אם תרצו" שהוא עומד בראשו. הודעה זו מעידה ללא ספק כי משרד החוץ הפך לעמותה הנהנית מתמיכתן של ממשלות זרות, ונועדה לפגוע ולחבל באינטרסים הלאומיים של ישראל. וכי אחרת, כיצד ניתן להסביר זאת? כיצד ניתן להסביר צעד קיצוני כזה, שבא לפגוע ביחסים עם מדינות הקרובות והידידות לנו ביותר ביבשת האירופית?

אין די בכך. אני קורא לח"כים לוין, אלקין, אקוניס ולכמה ח"כים אחרים מסוגם, ליזום הצעת חוק הקוראת לבטל את משרד החוץ. פעילותו של משרד זה פוגעת קשה באינטרסים המדיניים של ישראל, מה גם שהחזקתו מהווה בזבוז של משאבי המדינה. שהרי מכלול היחסים שבין ישראל לארה"ב מטופל על-ידי משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון, ואלו יחסינו אם הפלסטינים – ממילא מוקפאים. את הטיפול בבעיות הקונסולריות – יש להעביר למשרדי הסוכנות היהודית ואל-על, הפזורים בבירות השונות.

ובכל זאת, על מה יצא הקצף? ארבע המדינות האירופיות גינו את ההסלמה בהתקפות האלימות המבוצעות על ידי מתנחלים נגד מסגדים בגדה המערבית, וקראו לממשלת ישראל "לעמוד במחויבותה להעמיד את המבצעים לדין ולשים קץ לפטור מענישה". עוד נאמר בהודעת הארבע כי האצת הבנייה בהתנחלויות היא "הרסנית".

הדברים מביכים – הדברים שבגינוי הם אמת לאמיתה. הארץ רעשה כולה לאחר פעולת "תג מחיר" שבה הותקפו גורמי צה"ל (אגב – הארץ אמנם רעשה, אך תוצאות כלשהן טרם ראינו). הארץ איננה רועשת ממעשים של יום יום (אפילו לא בחשכת הלילה) של עקירת עצי זית, יידוי אבנים, ופגיעה ברכוש פלסטיני.

אנו שומעים הערות, תגובות וגינויים בנושאים אלה מזה שנים. רובם נאמרים באוזנינו בסגנון דיפלומטי מכובד. ואין מדובר רק בארבע המדינות הללו. אנו שומעים אותם דברים מעוד מדינות רבות אחרות. וכאשר אין תגובה והתייחסות מצדנו לדברי הביקורת, חדלות מדינות אלה, אחת לאחת, מלהיות ידידותינו.

ואחרי הכול – מי צריך ידידים בעולם – אנו סומכים ובוטחים כי וושינגטון היא שתעמוד לימיננו, היא שתצילנו מיד צר ואויב, שוב ושוב.

ומה שהכי נורא – עם ישראל מוטרד היום (בצדק) מהדרת נשים והפרדתן מגברים בחדרי הכושר או בקרון הרכבת. אך דומה כי מערכת יחסינו עם העולם איננה מטרידה איש.