פעלתנות אזרחית – עכשיו

מאת: יזהר גיל אור – פעיל חברתי

בואו נציע הצעות מעשיות, החל מנוכחות רעיונית במדבקות-רכב, ודווקא עכשיו, כאשר בכירי הימין מנצלים את הפיגוע לחזור להסית נגד ערביי ישראל.

 

 

 

כיצד תפעל קבוצת שמאל – שבה תופסים ערכי הדמוקרטיה והשוויון מקום מרכזי – באפשרות לדו-שיח עם קיצוניים בימין כח"כ סמוטריץ' או דניאלה וייס? לשאלה זו השיב דניאל בלטמן ב"הארץ" מ-30.6.17 (יום שישי לפני שבועיים), כך (ההבלטות הן של המערכת): "רוב הציבור בחברות דמוקרטיות משבריות נוטה לקבל הפרת נורמות דמוקרטיות ומוסריות על-ידי השלטון – כאשר הוא משוכנע שהדבר חיוני ליציבות המשטר והמדינה. …אזרחים במדינות אמריקה הלטינית הפנו מבטם הצדה נוכח 'היעלמותם' של מתנגדי המשטר, משום שהם היו משוכנעים שזה היה נחוץ למלחמה בקומוניזם. אבל הליך זה הוביל את החברות הללו להתפוררות ולאטומיזציה. אנשים מגיבים כך …גם משום שהם מאמינים כי זהו האינטרס שלהם לטווח ארוך. הם נעשים יותר ויותר קהים למחויבות הדמוקרטית, ויחסם למדינה נהיה אינסטרומנטלי, בחזקת מערכת נטולת ערכים שתפקידה לספק ביטחון פיזי ושגשוג כלכלי בלבד…".

  

 

להבנתי, בלטמן כתב על פעלתנות אזרחית, אקטיביזם, ועל העובדה שדו-שיח מצריך שני צדדים. כאשר אין בסיס לדו-שיח, השיח עם הימין – בנוסח המפגש של עיתונאי "הארץ" יוסי קליין עם דניאלה וייס – משרת לא את דעותיו של קליין אלא רק את כוחות האופל, את ישראל כמדינת אפרטהייד. מדובר לא רק במשטר מזהם, אלא גם בזיהום של המונח "יהדות" שבה בית הלל ובית שמאי הפכו לבית גזעני ולאומני, מול בית "בני אדם נולדו בצלם". במקום שבו ארגון כמו "בצלם" מסומן, גם צלם האדם נרמס בראש חוצות. הדרך להתמודד נגד זה היא לפעול, לעבור לאלתר לפעלתנות פוליטית. אם לא נהיה שלובי ידיים ולא נפעל יחדיו – נהפוך להיות קשורי ידיים.

 

 

אני מבקש לומר כך: המאבק בין המחנה שאני מכנה "ישראל ללא הבדל דת, גזע ומין", לבין המחנה של "ישראל בהבדלי דת, גזע ומין" – הוא מאבק שאסור להשאירו לבחירות. לאחר 50 שנים מ-1967 הפך עקרון השוויון בפני החוק לעקרון אי-השוויון בפני החוק ובפני השלטון. ההוויה הדמוקרטית רוקנה מכל. מה עושים כדי לקדם את תמונת העולם שבה אנו מאמינים?

 

 

נכון שבמפלגה שלי, "העבודה", נבחר גבאי, ונכון שגם אני חשבתי שח"כ עמיר פרץ עדיף. אבל גם אם ח"כ עמיר פרץ היה נבחר, כפי שהצבעתי – האם היינו מחכים לראות מה ילד יום? היינו מחכים שהנבחר יעשה לנו את העבודה? ואולי גם מנהיג זקוק לרוח גבית תומכת? האם זה לא גורלי מדיי וחשוב מדיי לכולנו, כדי שנעבור לפעלתנות אזרחית? האם אנחנו מבינים את הצורך בפעלתנות פוליטית מסוג זה? האם אנחנו מוכנים לאחוז ידיים? לפעול גם לפני בחירות? ליצור נוכחות ברחוב? להתחיל אפילו ממדבקה על המכונית, או כרזה על מרפסת הבית? אני רואה בכל פגוש מכונית של אדם התומך בדמוקרטיה ובהפסקת הכיבוש – מקום שעליו כדאי שתהיה מדבקה פוליטית. אני רואה בכל מפגש בסלון עם אורחים הזדמנות לדון בנושא הבוער ששמו הלא-קולע הוא "כיבוש", והוא צריך להיקרא "איך מסיימים את שלטון האפרטהייד", עבור עתיד טוב יותר לכולנו כבני-אדם.

 

 

 

לכן, אני רוצה להציע כאן, במגזין "על צד שמאל", דיון שבו כולנו – הכותבים והקוראים – נציע הצעות מעשיות לפעלתנות אזרחית, החל ממדבקות בנושא שעליו מדובר, ושלטי-פרסום שייתלו מחלונות וממרפסות של הבית. הבה נאחד מוחות יצירתיים למעשה היוצר כוח פוליטי ערכי. הבה לא נישאר רק בעלי דעה חכמים, אלא גם נשלב ידיים ונפעל! הבה לא נסתפק במאמרים שאומרים שמים מכבים את האש, אלא גם נטרח לשפוך מים על האש! הבה נוסיף לערכים שלנו פעולה למען השינוי שכולנו רוצים בו – מדינת ישראל ללא הבדל דת, גזע ומין.  

 

 

מה אתם חושבים? עם אלו מילים הייתם מתחילים – על מדבקה על הרכב או כרזה מהמרפסת?

 

 

 

3 תגובות עד עתה

  1. רינה
    #1

    נו באמת – נצליח להאבק בביבי-בנט בסטיקרים???

  2. גיל
    #2

    כן רינה זה מה שהבנת מהמאמר?

  3. נעמיט
    #3

    לדעתי הכיוון נכון, כולל הסטיקרים!

הוספת תגובה

הקוראים מתבקשים להגיב בסגנון ראוי. תגובות עם דברי בלע לא יפורסמו.
מספר התווים בתגובה מוגבל ל - 500.






XHTML: ניתן להשתמש בתגים אלו: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>