פוליטיקה וזכויות אדם

מאת: עמוס גבירץ – פעיל זכויות-אדם ושלום

מאמר-תגובה זה למאמרו של גדי טאוב ב"הארץ" בשישי האחרון, סירב עורך "הארץ" לפרסם. מגזין "על צד שמאל" רואה חשיבות לפרסמו.

כאשר ישראל כבשה את דרום לבנון (בשנים 1982-2000), צה"ל לא הפקיע אדמות, לא הוקמו התנחלויות ולא שדדו 80% ממימיהם. בלבנון ישראל לא ניסתה לספח את השטחים הכבושים לתחומה. בגדה המערבית וברמת הגולן ישראל רוצה לספח את כל – או חלק – מהשטחים הכבושים. חלק נכבד מהפרות זכויות-האדם בגדה המערבית נעשה בשירות המטרה הזאת: דחיקת הפלסטינים לשטחים מצומצמים ככל האפשר. מזה נובעים שוד קרקעות, הרס בתים, הקמת התנחלויות, שוד המים, גירושים וכולי – דברים שאין להם קשר לביטחון ישראל. כאשר אתה נאבק נגד הפרות זכויות-האדם האלה, ממילא אתה נאבק נגד מדיניות הסיפוח של כל ממשלות ישראל, מאז 1967.

אם גדי טאוב היה מתעמק במעשיהם של ארגוני זכויות-האדם, לא היה יכול לכתוב את מאמרו "פוליטיקה כתרפיה" ("הארץ", ביום שישי האחרון 25.8.17). אם גדי טאוב היה מתלווה לפעילים של "תעאיוש" בליווי חקלאים פלסטינים לאדמותיהם – לרוב בימי חמישי – הוא היה מתוודע לתקיפות של מתנחלים המנסים להשתלט על אדמות לא להם. טאוב היה יכול להתוודע להתנהגות חיילי צה"ל, שברוב המקרים מגבים את המתנחלים – במקום לעצרם. אם טאוב היה קורא את הדו"ח של עו"ד טליה ששון על "המאחזים הבלתי מורשים", הוא היה מתוודע לתופעה מוזרה: משרדי ממשלה מממנים פעילות לא-חוקית של התנחלויות "לא מורשות", שפעמים רבות מוקמות על אדמות פרטיות של פלסטינים! אם טאוב היה בודק את הפעולות של "הוועד נגד הריסת בתים" ושל "רבנים לזכויות האדם", הוא היה מגלה שבשנות השבעים המוקדמות צה"ל הפקיע את סמכות ועדות התכנון והבנייה מידי הוועדות המקומיות הפלסטיניות, והעבירן לידיו.

טאוב היה מופתע לגלות שצה"ל כמעט ולא מאשר בניה באזורי C של הגדה המערבית, וכאשר פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתר – הוא הורס את בתיהם. אם טאוב היה בודק את פעולתם של כל ארגוני זכויות-האדם בדרום הר חברון, הוא היה מגלה שצה"ל גירש פלסטינים מ-12 "כפרי מערות" ב-1999. בהחלטת ביניים בג"ץ איפשר את חזרתם, ועד היום צה"ל מנסה לשכנע את בג"ץ לאשר את גירושם של 8 מהכפרים. אם טאוב היה מתלווה לפעילות "מחסום ווטש", הוא היה מגלה שצה"ל הרס את כל מבני המגורים של קהילות שלמות בבקעת הירדן. הוא היה מתוודע להריסת הבתים ולהחרמת טרקטורים ומכליות מים – הכול כדי לעודד את התושבים הפלסטינים לעזוב את מקומות מגוריהם.

באותו הקשר טאוב היה רואה איך בשנה האחרונה הגיעו מתנחלים צעירים והקימו מאחזים "לא מורשים", ועכשיו הם תוקפים רועים פלסטינים כאשר אלה יוצאים עם עדריהם למרעה. במקום למנוע מהמתנחלים להקים את מאחזיהם, צה"ל מגבה אותם בשטח. אם טאוב היה קורא על – או מתלווה עם – פעילי "כרם נבות" ומעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו", הוא היה רואה את השיטתיות של ההשתלטות על אדמות הפלסטינים. לא צריך להיות פעיל זכויות-אדם ולא צריך להיות טאוב, כדי לשאול: איך זה שאוכלוסייה של 380,000 מתנחלים מקבלת יותר מ-80% ממימי הגדה המערבית, בעוד 2,700,000 תושבים פלסטינים צריכים להסתפק בפחות מ-20% מהמים?!

מכיוון שהפלסטינים – ב"טיפשותם" – אינם משלימים עם מעשיה של ישראל ומעזים להתנגד, מתחיל התפקיד הביטחוני של צה"ל… זה כמובן מנוצל לעוד שוד אדמות ועוד לחץ על פלסטינים להצטמצם לשטחים קטנים יותר, או לעזוב את הארץ.

צודק גדי טאוב שהעבר של הפלסטינים בשמירת זכויות-האדם אינו מרשים. אבל כל ההפרות של הפלסטינים – אינן מנשלות את בני עמם מארצם.