מאת: נעמי טש – אשת חינוך
נמאס לי מהשימוש הצבוע שעושה ביבי בח"כים הערבים בכל פעם שנדמה לו שהוא זקוק דחוף לגלגל הצלה, תוך התעלמות מהמחיר הנורא.
אפשר להצביע על שורת עוולות של ביבי, בכל פעם שהוא משתמש בציבור הערבי כמטאטא כדי להעיף מתחת לשטיח את הזבל שהוא, ביבי, מייצר ורוצה להחביא. אתרכז כאן רק באחת: הצביעות המרעילה כל חלקה טובה.
ההחלטה לפזר תוך שבועות כנסת שזה עתה נבחרה וללכת לבחירות מועד ב', השיבה למפלגות הערביות 2 מנדטים שאבדו בבחירות המבוטלות. לא פלא שהמפלגות הערביות הצביעו יחד עם ביבי בעד בחירות מועד ב': אם ביבי מספק הזדמנות, הם לוקחים אותה. אכן, ההצבעה שלהם השתלמה, אבל ההימור של ביבי נכשל: בעוד שהמפלגות הערביות התחזקו בזכותו, הימין נחלש עוד יותר.
ביבי לא התבלבל. מה עושים? מוציאים את ה"מטאטא" הערבי, ומתחילים לירות שנאה ואיומים לכל עבר. סליחה, מר ביבי, כל-כך מפריעה לך השתתפות הערבים במשחק הדמוקרטי? למה חיזקת את כוחם? סוף מעשה במחשבה תחילה, מר ביבי.
השילוב של צביעות והרעלת שנאה – לא מתחיל ולא נגמר כאן. ח"כים מהליכוד, ומהימין בכלל, מתקזזים עם ח"כים ערבים בכל פעם שהדבר משרת אותם. יש להניח שההתקזזות איננה בחינם, והיא דו-סטרית. גם ביבי לא נבהל כשהוא נזקק לידיים הערביות בהצבעות שהיו חשובות לו: בהצבעה לבחירת מבקר המדינה השנה, בהקמת "גוש חוסם" נגד לבני ב-2008, ועוד.
המפלגות הערביות לא יכולות להיות בררניות, וניצול הזדמנויות הוא הכרחי עבורן. אבל היכן העקביות של ביבי? המחויבות לשיטתו? באיזו זכות ביבי מסית נגד מה שהוא עצמו עושה לנוחיותו? ואיך זה שביבי לעולם איננו משלם, כולל על השקרים ועל ההטעיות שלו?
ראשית – ביבי הרי לעולם לא טועה, לא משקר, לא מטעה, לא גונב ולא משחד…
שנית – הציבור שלו רווי בשנאה לערבים, שנאה שמטופטפת כל הזמן מלמעלה, ומטופחת בעיקר על-ידי חוגים מ"הגוש" שלו (כולל הכהניסטים שטרח להכניס לכנסת, ולא צלח, למזלנו). טיפוח השנאה מחייב את הצנעת שיתופי-הפעולה בין הליכוד לבין המפלגות הערביות, ואת הבלטת שיתוף הפעולה שלהם עם מפלגות אחרות, הכול לפי הנוחיות. עקרונות? אידיאלים? הצחקתם אותו.
שלישית – הבורות, המטופחת לעתים על-ידי אמצעי התקשורת, במעשה או במחדל. אבל מה להלין עליהם כשהשמאל שותק? ולמה הוא שותק? לא נעים להתריס נגד שיתוף פעולה עם הערבים, גם אם זה בא מביבי? וביבי: מנצל הזדמנויות, צבוע, פחדן, מרעיל – משתמש וזורק, משתמש וזורק. ביבי בכלל לא מבין את המושג "שיתוף-פעולה", ואת חשיבותו לבניית חברה יציבה.
ביבי אוהב ללכת על הקצה. הוא מהמר בנפשו. הוא משחק משחק מסוכן שמכרסם ביסודות ההכרחיים לכל חברה דמוקרטית. כי ביבי, מה אכפת לו מדמוקרטיה בכלל? אין לו אלוהים. ומה אכפת לביבי מהציבור שלו, שמורעל על ידיו בשנאה לפי הצורך? מה אכפת לו מהשלכותיה של אותה שנאה, ומהסכנה שטמונה בה לבריאות הציבור שלו, ולבריאות החברה הישראלית כולה? ביבי פשוט איננו אחראי לדבריו ולמעשיו. צריך לעצור את ערכת הרעל שלו, שאין לה גבולות!
חובה להזהיר: הערבים אינם כלי משחק, כשם שהציבור כולו איננו כלי משחק. אם הערבים הם "המטאטא", הציבור של ביבי הוא הסחבה שנועדה לטשטש את עקבות הלטאה מחליפת הצבעים. למעשה, בעיני ביבי – כל הציבור הישראלי הוא כזה.
ביבי, רוצה לשתף פעולה עם הערבים כשנוח לך? בבקשה, אבל לא ניתן לך להרעיל את החברה הישראלית כשאתה ואחרים משתפים פעולה עם הערבים. זה עניין של צדק, שמתבקש בחברה דמוקרטית.
יודעי דבר אומרים שביבי החל להימאס אפילו על טראמפ. תארו לעצמכם.
יפה אמרת הגברת טש!
ביבי מזעזע כל כך בהתנהגות שלו, אמש יותר מתמיד, שאנחנו מקווים שגם בימין יש כבר שבוחלים בו.
נו, אז מה יהיה הסוף? ליברמן יחזור לימין וביבי יישאר שוב ראש ממשלה? גם בעת המשפטים שלו? גם בבית סוהר?
צילה,
אם ליברמן יחזור לימין וכו' – זו תהיה אירוניה הסטורית במיטבה.
הרי היה לו את זה ביד כשפיזר את הכנסת בפעם הראשונה.
בכנסת ההיא היו לביבי 61 מנדטים בלי ליברמן.
היום עם ליברמן ישיג ממילא רק 63 מנדטים.
עם ממשלה כזו – ביבי תלוי בכל שר ובכל רסיס מפלגה.
השרים עושים מה שבראש שלהם ולביבי אין על כך שליטה.
אם מוסיפים לכך את עננת ההחקירות והמשפטים המרחפת מעל ראשם של כמה מהפיגורות – דרעי, ליצמן, כץ, והמלך בכבודו ובעצמו – לא פלא שגם הפקידות עצבנית ופוחדת מהצל של עצמה (מידע בדוק).
לממשלה כזו אין קיום באמת.
"מי כבר באמת הספיק לחבור למפלגות הערביות לגוש חוסם?
בליכוד טוענים כבר כמה ימים כי גנץ עומד לחבור לטיבי, ואילו בטוויטר חיים לוינסון נזכר מי באמת כבר הספיק לחבור לגוש חוסם יחד עם המפלגות הערביות"
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001275962
צ"ל כבמקור:
1. "ביבי גם לא נבהל…." וגו'.
2. !
"רוצה לשתף פעולה עם הערבים כשנוח לך? בבקשה, אבל לא ניתן לך להרעיל את החברה הישראלית כשאחרים משתפים פעולה עם הערבים – עניין לגיטימי ומתבקש בחברה דמוקרטית"
תודה
"לא ניתן לך" – לשון ציורית – שהרי נותנים וחצי.
ר' הספין של הליכוד שעובר עכשיו בכל הרשתות למיניהן:
"אין לנו משהו נגד הערבים אלא רק נגד הרשימה הערבית המשותפת".
תהרגו אותי –
אז מי הצביע לרשימה הזאת?
למה המראיינים לא שואלים???
ור' תגובה https://www.blacklabor.org/?p=60190
כשביבי עלה על בימת הכנסת וצרח , שאחמד טיבי הקריא רשימה של מחבלים הוא שיקר ביודעין, כי אחמד טיבי הקריא שמות של ילדים שנהרגו באומרו שלכל ילד שנהרג יש שם, וכן הוא קרא את שם האם של כל ילד. מצער, שיושב ראש הכנסת מנע מאחמד טיבי לעלות על הבמה ולהבהיר את האמת , שבמעמד המדובר הוקראו שמות ילדים שנהרגו ושמות אמהות. באותו מעמד הוא הביע את כאבו על הרג אזרחים משני הצדדים
היום פרסם איתמר אייכנר בידיעות אחרונות (עמ' 6)
את ""הרומן" של נתינהו והח"כים הערבים".
הנה עוד דוגמה:
"באוקטובר 1998 רה"מ דאז נתניהו הגיע עם עראפאת להסכם וואי בין ישראל לאש"פ, והתקשה להעביר את תקציב הממשלה בכנסת. 7 חברי כנסת ערבים הצביעו ביחד עם נתניהו ומנעו את הפלת הממשלה".
אף גוף פוליטי לא טרח לאסוף את כל הדוגמאות ולהגיד לנתניהו מבעוד מועד שיפסיק לבלבל את המוח.
מילא, השמאלנים (שמספרם לפי נתניהו דווקא הולך וגדל…), אבל הוא? שיחליט כבר אם הוא ד"ר דמוקרטיה או מיסטר דיקטטורה.
נעמיש את צודקת , לצערי, הנציגים הערביים שיתפו פעולה ובכנסת הקודמת הצביעו בעד מועמד של ביבי ולא של כחול לבן לתפקיד מבקר המדינה. להצבעה קדם משא ומתן של ביבי עם "נציגי הטרור" ועם "נציגי הגיס החמישי"
תתנא דמסייעא – ליברמן בכבודו ובעצמו סוקר את שיתוף הפעולה בין הדתיים לערבים.
בעקרון – לא צריכה להיות בכך בעיה, עד שנכנסים לתכנים.
למשל – נישואים אזרחיים? תשכחו מזה. הערבים והחרדים מתנגדים באופן עקבי.
בכלל, הסיכוי להקים כאן ממשלה ליברלית (נעזוב שמאל) שווה לסיכוי של שלום עם נסראללה.
ליברמן בעצמו איננו הנציג האולטימטיבי לליברליזם, כנ"ל לא מעט מחברי הליכוד הנוכחי שנותר ללא חבריו הפחות או יותר ליברלים.
אם לערבים אפשר עוד לתת הנחה כי הם עדיין נאבקים פה על מעמדם השוויוני, מה יש לאחרים להגיד להגנתם?
איך שלא מסתכלים על המצב – נראה רע מאוד.
השאלה היא – מי ומי במסתכלים?
השכנים שלנו הם בין המסתכלים.
ומה הם רואים?
ואיך הם מפרשים את מה שהם רואים?
כל מנהיג אחראי חייב לקחת זאת בחשבון.
בתוך כל הסמטוחה מתענינים השכנים באופן מיוחד במצבו של הציבור הערבי ישראלי שהפך למטאטא שבאמצעותו מנסים מנהיגים ישראלים מסוימים לסלק מעיני הציבור הישראלי את הזבל שהם מיצרים פה בכמויות.
שם, בצד השני שמחפש ללא הרף נקודות חולשה ישראליות – המצאי עכשיו מסופק בשפע.
יש לכך השפעות אסטרטגיות, שגוברות על כל הכיפות.