מאת: שלמה גזית – אלוף מיל', בעבר ראש אמ"ן
הכותב משלים היום את מאמרו מאתמול "האתגר של 'צעדת השיבה'", וממחיש שגם במצב הביטחוני והמדיני הקשה – יש מה לעשות.
המאמר שפרסמתי אתמול זכה להרבה תגובות. חלקן שאלו "אז מה אתה היית מחליט ועושה אילו היית היום בדרג מקבלי ההחלטות"? זו שאלה שאיננה הוגנת. לאחר שורה של מאמרים שפרסמתי בשנים האחרונות על המשבר החמור ברצועת-עזה, תוך בזבוז שנים של הזדמנות ושל הצורך ליזום ולעשות – אני נשאל ונדרש היום להציע צעדים, כאשר כדור-השלג כמעט והתנפץ כבר בתהום.
במציאות הדברים העכשווית היום, התגובה החשובה ביותר היא במישור הטקטי, והתשובה מצויה אצל שר הביטחון ואצל הרמטכ"ל. את ניהול המשבר הביטחוני בשטח אסור להשאיר בידי דרגים צבאיים מקומיים. על הרמטכ"ל ללוות מקרוב את ההתפתחויות לכל רוחב הגזרה של רצועת עזה, והוא, ורק הוא – בתאום עם שר הביטחון וראש הממשלה – יוסמך להורות או לאשר פתיחה באש חיה. אסור להשאיר החלטה זו בידי צלף בודד בשטח.
כמחווה לתושבי עזה שבמצוקה, הייתי מורה מיד על הזרמת חשמל רצופה – 24 שעות ביממה. בה בעת, הייתי גם מבטל את ההגבלות על אזורי הדיג ברצועה.
ומכאן למישור המדיני. בהוראת ראש הממשלה, שהוא גם שר החוץ, הייתי מורה לשגרירנו בוושינגטון, דרמר, לקיים פגישות דחופות עם מזכיר המדינה האמריקאי ועם צמרת הממשל שלו, במטרה להקים בהקדם האפשרי צוות בין-לאומי לטיפול בבעיות הרצועה. הייתי מבקש לזמן מיד ועדה אשר תכין תוך חודש ימים תכנית-פעולה לפתרון בעיות הרצועה ותושביה. הייתי גם מבקש מהנשיא האמריקאי שיודיע כי הסכום שקיצץ מתקציב סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטינים – אונר"א – יועמד מיד כולו להתערבות ברצועה.
השגריר דרמר אף יונחה להודיע לארה"ב כי ישראל –
- פותחת את הגבול ברצועה לכניסה מבוקרת של פועלים עזתים לישראל. בעבר מנתה אוכלוסיית פועלים זו כ-50,000 עובדים;
- הסגר הימי יוקל, ואניות תוכלנה להגיע לפרוק ולהעמיס מטענים בעזה, כאשר צוות בין-לאומי יפקח במקום אחר הנעשה;
- ישראל תזרים מיד תרופות שנעלמו לחלוטין ממחסני הממסד הרפואי שברצועה;
- תלמידים יוכלו לצאת ללימודים בשטחי הגדה המערבית או בירדן, כאשר בקשותיהם תאושרנה תוך בירוקרטיה מזערית.
כן, אני מודע לכך שאנו נוטלים בכך סיכונים ביטחוניים. אך ברצוני לצטט דברים ששמעתי ממרואיין ישראלי אשר התייחס לסכנות הביטחון באזור התעשייה של ההתנחלות ברקן: "הסיכונים הביטחוניים קיימים בכל הארץ, גם בתל-אביב, ואיננו משביתים את החיים בשל כך"…
ולבסוף – הייתי מבקש לפתוח מיד בערוץ שיחות חשאי עם הנהגת החמאס. כן, אם אלה שמבקשים את השמדת ישראל חובה לקיים שיחות לברור כל הסוגיות שעל הפרק, לרבות, כמובן, החזרת גופות חללינו. רצועת עזה, על 2 מיליון תושביה, היא שכנתנו והיא עובדה קיימת. עמה נצטרך לחיות. אין בידינו להחליפה בשוויצריה.
גזית נוגע כאן בנקודה שראוי להתעכב עליה – "כדור השלג כמעט והתנפץ כבר בתהום".
על זה נאמר כבר – אבן שזרק טפש אחד לבאר, שבעים חכמים יתקשו להוציאה".
קו"ח כששבעים טפשים זורקים שבעים אבנים ורק מתי מעט חכמים נדרשים, בהיתממות מעושה, להציע דרך להוציא אותן.
קו"ח כשלא מדובר בטפשים אלא במגלגלי עיניים לשמים, שממשיכים לזרוק את האבנים למרות כל האזהרות!
ואכן גזית מזהיר כבר זמן רב שאין לתת למצב להמשיך להתגלגל במדרון . והוא איננו יחידי.
והיו אנשים בשמאל שהזהירו מפני יציאה חד צדדית והציעו חלופה מעשית.
הסיבה לדחית החלופה של השמאל: "וייסגלס מודה כי תוכנית ההתנתקות נהגתה בין השאר בגלל התמיכה הרחבה ביוזמת ז'נווה והתגברות תופעת הסרבנות. הוא גם אינו מכחיש שההישג המרכזי של התוכנית הוא הקפאת התהליך המדיני "באופן לגיטימי" https://www.haaretz.co.il/1.1004406
כפי שהראתי בתגובות לחלק הראשון של המאמר.
לולא היה מדובר בחייהם של אלפי חפים מפשע – הייתי מציעה לממשלה לשבור את הראש בעצמה עם הסיפור הזה ולהביא לנו תוצאות חיוביות.
בינתיים קורה ההיפך.
פותחת את הגבול ברצועה לכניסה מבוקרת של פועלים עזתים לישראל. מה יקרה פועל ערבי מחביא סכין הורג את המעסיק היהודי היו מקרים כאלה מעולם
הסגר הימי יוקל, ואניות תוכלנה להגיע לפרוק ולהעמיס מטענים בעזה, כאשר צוות בין-לאומי יפקח במקום אחר הנעשה . ראשית אני לא סומך על צוות בין לאומי נהג השגירות הצרפתית הבריח נשק מעזה פיקוח? מי אמר שלא יוברח נשק באריזות כפולות לאשדוד הגיעה מכולה עבור עזה עם תחתית כפולה שהיה בתוכה אמל"ח אני לא חושב שישראל מונעת אספקת תרופות
על החמאס ראשית לעשות שינוי בדסקת כי אחרת אנחנו טוחנים מים בניסיון לפתור את בעיית עזה הרי מאות משאיות עושות דרכם יום יום לעזה בעת מלחמה ישראל סיפקה חשמל עובדי חברת החשמל סיכנו את חייהם לספק חשמל לעזה מאות עזתים מאושפזים בבתי החולים בישראל איזו מדינה במצב מלחמה הייתה מספקת מזון חשמל דלק למדינת אויב די להלקאה העצמית לטנגו צריך שניים ולא לשמוע איסמעיל הניה בנאום בפני המפגנים בגבול ישראל עזה לא נכיר בישות הציונית ולא נוותר על אף שעל מאדמת פלסטין. אין ויתור על ירושלים –
על פי התגובות, ואין צורך לחזור על העובדה שהמצב אינו פשוט-פתרון. אולם, ההתפתחות הדרמטית בימים האחרונים מראה כי שלמה גזית צודק בכל מילה ומילה מדבריו. כל יום החולף ללא ניסיון לפתרון מעלה את משקל האיוולת על כף המאזניים הנטויים לרעתנו. מאז ילדותי אני זוכר את רצון המנהיגים הערבים, אולם תגובותינו הרציונליות הן אשר ניצחו. אסור לאבד זמן. אולם השאלה, והבעיה העיקרית הינה אווילות הולכת וגדלה של חלק מרבי של תושבי ישראל היהודים הסבורים כי ניתן להמשיך בשיטות קולוניאליות שאבדו עליהן קלח וקלחיים. ראו הוזהרנו!!!!
תגובה לדר יעקוב ניר
אתה כותב מאז ילדותי אני זוכר את רצון המנהיגים הערבי איזה רצון? אני זוכר מילדותי את רצון מנהגי ערב לזרוק את היהודים לים לחסל את הישות הציונית כך בערבית לא זכור לי קריאות לשלום של גאמל עבדול נאצר ולא של חאפז אל אסאד הרי הרצון של אותם מנהגי ערב הביא למלחמת ששת הימים אלמלא רצונם לזרוק את היהודים לים ב67 לא היה " כיבוש" לא הייתה " פלסטין"[ ירדן] ולא היה כלום האשמה היא על מי שהחליט לחסל את הישות הציונית אני לא סובל מהלקאה עצמית חג פסח כשר ושמח לעם היושב בציון
מה שחסר לי אצל שלמה גזית, זה עוד גורם שכדאי לשלבו בניסיון לפתור את הבעיות. הכוונה לאבו מאזן והראשות הפלסטינית. התעלמות מהם משמעותה חיזוק הגורמים הפלסטינים הקיצוניים והחלשת המתונים. אין ליפול בפח של הטענות בימין שאין עם מי לדבר וכולם אותו דבר. רק תחשבו כמה בני ערובה אבו מאזן היה יכול לאגור אצלו אם היה נוהג כמו החמאס, ולא מאפשר תיאום בטחוני. אבל אצלנו הוא נדרש לבוא למו"מ בלי תנאים מוקדמים, בעוד שלנו כמובן מותר להציב תנאים מוקדמים (מהו המשך תהליך ההתנחלויות אם לא תנאי מוקדם?)
כנגד השאלה מה הייתי עושה, אותה מציג הכותב, אגיד מה הייתי עושה בתור אבו-מאזן: הייתי מעביר החלטה של הברלמאן לפיה הרש"פ מפורקת, מחזיר לביבי את המפתחות, ושולח אותו לעשות שלום עם איסמעאיל טראמפ ודונלד ג'יי הנייה.
בתור איסמעאיל הנייה, אולי הייתי מצטרף למהלך.
מהלך פלשתיני כזה היה הופך את ההתמודדות עם המפגינים מעניין צבאי לעניין משטרתי, בו המדינה מוגבלת יותר.
מהלך כזה יזרז את סיפוח השטחים, את דרישת הפלשתינים לאזרחות ישראלית, ומה לא.
אולי אז יסכימו בנט ושות' לפתרון 2 המדינות, כרע במיעוטו מבחינתם.
לשמחה ניר
העובדה שאבו מאזן והנייה "משימו את המפתחות על השולחן"-עדיין לא אומר שמדינת ישראל חייבת לקחת אותם בחזרה. מה שיקרה במצב זה-האיזור בשליטתם יהפוך לאיזור נטול שלטון מרכזי, יתפרק מבחינת שירותים לאנשים, ומי יסבלו- בעיקר הפלסטינים…
שמחה ניר-אתה צודק וזה מזלנו-שיש לנו עניין עם שכנינו ולא עם אחרים.
תמיד ניתן ל"סמוך" עליהם שלא ינקטו במהלכים ארוכי טווח.
זה היה אחד היסודות עליהם השעין ב.ג את החלטותיו הנועזות,והמסוכנות.
בתום ביקורו של דיין בוויטנאם התכנסה צמרת הפיקוד האמריקאי לשיחה עמו.
הוא נשאל מה הוא מציע להם.
הוא הציע שיחליפו קודם לכל את הויטנאמים בערבים ואח"כ יציע להם מה לעשות.
בעקרון,וכבר ז'בו קבע זאת,ולא רק הוא,בניסוחים שונים=שקט הוא רפש.
תמיד ליזם,החכם,חשוב להדגיש,יש יתרון.
מסכים עם גזית-יש מה לעשות.