מאת: רוני קידר, מושבניקית מנתיב העשרה בגבול עזה, ממפוני חבל ימית, פעילה ב"קול אחר משדרות"
נכון, לכל אחד במדינה דמוקרטית יש זכות לומר את דברו, וזכותו של כל אחד לשמוע או לאטום את אוזניו. אבל אתה, ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ממקום מושבך – ברצותי או לא ברצותי, ובין אם תימצא אשם או זכאי – צריך לשקול אלף פעם כל מילה היוצאת מפיך. "לכבוש שוב את עזה!", אתה אומר. האם באמת שקלת מה זה אומר?
אני יושבת על גבול רצועת עזה, במושב "נתיב העשרה", ומעברה השני של החומה יושבים אנשים, נשים וטף שרוצים לחיות. לא רק להיות, לחיות! בלי שלהם יהיו חיים – שיהיה ברור לך ולכולם – גם לנו לא יהיו חיים. למעני ולמענם אני רוצה שרעם הרקטות, הטילים, המרגמות וההפגזות – יפסק.
כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הגיע הזמן – לא מחר, אתמול – להחליף את הדיסקט, ולהתחיל לחשוב קצת אחרת. הדרך הקלה ביותר, האינסטינקטיבית, היא להחזיר באלימות, "לנקות", לכתוש ולכבוש. אבל האם הדרך הזאת הביאה עד כה, או תביא בעתיד, לפתרון? אני חושבת ומאמינה שלא.
אנחנו יודעים היטב מי נמצאים מאחורי הרקטות והפיגועים, ולרוב מצליחים להגיע אליהם. אנחנו יכולים בהחלט להיות לא פחות טובים בלהגיע לאלו שרוצים לדבר, שרוצים לשנות, שרוצים לחיות! והם קיימים. האם – עם יד על הלב – באמת ניסיתם?
יש פתרונות. ביום ראשון ישבנו במעגלים ב-11 יישובים בארץ – מקריית שמונה וכרמיאל, דרך אום אל-קוטוף ות"א, ועד באר-שבע ושדרות "שלנו". אנשים ישבו ודנו ביוזמות שלום שונות, ו – כן, יש כאלו… היו שצידדו בשתי מדינות לשני העמים, היו שצידדו במדינה אחת לשני העמים, והיו שצידדו ביוזמת השלום הערבית. הועלו יתרונות וחסרונות, לכאן ולכאן. האם אנחנו, כמדינה, ניהלנו באמת משא ומתן עם שכנינו, אבל מתוך נחישות באמת למצוא את הפתרון המוצלח ביותר לשני העמים? לדעתי לא.
אני מכירה את כל הסיסמאות, ואני לא מקבלת את כל האחריות למצב עלי. אבל אני מאמינה שיש בכוחנו לעשות שינוי בדרך אחרת – בדרך של הידברות והבנה, ולא בדרך של אלימות. אומרים לי שאני חולמת. לא, לא! חולמים אלו שחושבים שאם יפציצו ו/או יכבשו שוב את עזה, הפלסטינים יבואו על ארבע לבקש שלום. זה לא יקרה, לא ככה! חולמים גם אותם פלסטינים שחושבים שאפשר לזרוק אותנו, את עם ישראל, לים. החלום שלי הוא הרבה יותר בר בצוע, ועם סיכוי גדול יותר להצלחה. האמינו לי! נסו ותראו! כשאני אומרת נסו, אני לא מתכוונת לשבת משני עברי השולחן וברגע שמגיעים לנקודה שלא מסכימים עליה – לקום ולצאת. לא, אני מתכוונת לכך שאם מגיעים לסוגיה שאין עליה הסכמה – ממשיכים הלאה, ומחפשים דרך שכן מסכימים עליה. זהו בעיני משא ומתן – וזה אפשרי!
ירבו כמוכם בישראל – ובעוטף עזה!
דווקא מפונה מחבל ימית, דווקא במושב בגבול עזה – כל הכבוד לך ולחברייך!
מישהו אמר פעם : "אם תרצו אין זו אגדה"
איפה הם חפצי השלום הערבים?! למה לא רואים אותם מפגינים למען השלום לבדם כפי שיהודים עושים זאת.?!
נו, את לא היחידה שסובלת מהלוצינציות. לידיעתך, בצד השני של הגבול יש אנשים שלא רוצים לחיות. יש שם אנשים ששאיפתם היחידה היא לראות אותך ואת ילדיך ואת חבריך מתים. יצאנו מעזה ואנחנו צריכים לצאת מאיו"ש לא בגללם אלא בגללינו, כי אנחנו רוצים מדינה ציונית ולא מדינה דו לאומית. מכיוון שיצאנו מעזה ואין שם אפילו יהודי כובש אחד הרי שתגובתינו לכל רקטה או פגז שיפלו עלינו צריכה להיות כזאת שהם יפחדו לירות את הרקטה הבאה. אם הדרך לגרום לכך היא לכבוש את עזה, צריך לכבוש את עזה. אם הדרך לגרום לכך היא להפגיז אותם עד שעצמותיהם תרחפנה ולו גם במחיר מאות או אלפי הרוגים שלהם, זה מה שצריך לעשות. יש כנראה פגם מובנה אצל חלק מאנשי השמאל – הם רואים מישהו מסתער עליהם עם נשק תוך צרחות נוראות אני אהרוג אותך, אני ארצח אותך, אני אעשה ממך קציצות ותגובתם היחידה היא – אוי, איזה מסכן.
ע.ג- וואללה ,איזה גיבור אתה- משהו!
בוא נראה אם תהיה ממשלה ממש, ממש ימנית אם היא תעז לפעול כפי שאתה מציע!…
אפשר לחשוב שאנחנו בודדים על הפלנטה הזאת.
אבל יש משהו נוסף שהוא הרה יותר כבד משקל:
נראה לי שאתה רוצה לאמץ את ערכי המוסר הערביים, לשחק על אותו מגרש ובאותם כללי משחק שלהם- האם טועה אני?!
מר נתיב .אני מעדיף את חייהם של בני עמי על פני חיי אויבי.אם אתה בוחר לסכן חיי בני עמך כדי למנוע פגיעה בחיי בני עם האוייב אתה הוא בעל המוסר המעוות .בגלל מוסר מעוות של אנשים מסוגך מותקפת מדינת ישראל בעולם.אם אתה כה קיצוני ומגן על חיי אויבינו איך עמים אחרים יראו אותנו .מי שמכבד אותי אכבד אותו ,מי שיפגע בי אפגע בו אלפי מונים וזה המוסר הנכון כלפי כוחות הרשע שנמצאים בסביבתנו.
לעזריאל נתיב. לא אני לא רוצה לאמץ את ערכי המוסר של הערבים. מצד שני אני לא רוצה להיות צבוע מתחסד שמילל מרות שזה פשע מלחמה בכל פעם שרוצח פלשתיני נהרג ויחד איתו נהרג או נפגע גם אזרח תמים. אנחנו מנהלים מלחמה על קיומינו ולא משחק דוקים. במלחמה נהרגים גם חפים מפשע ואני בנגוד לצבועים מצטער כאשר חף מפשע נהרג אגב מניעת פעולת טרור אבל לא קורא לזה פשע מלחמה ביחוד כאשר אותם צדיקים קוראים לרצח מכוון של נשים וילדים פעולת מרי אזרחי צודקת של עם כבוש. יש הבדל בין להרוג אזרחים בזמן פעולה צבאית למניעת פעולות טרור לבין לרצות שיהרגו אזרחים כאשר זו המטרה. אגב, כדי להרגיע את מצפונך, את מה שאני מציע אמנת ז'נבה מאשרת ומאפשרת. העובדה שבאמנת ז'נבה נכתב במפורש שהרג אזרחים אגב פעולות צבאיות שאינן מכוונות באופן ישיר כנגדם אינו נופל בגדר האיסורים שבאמנה ואינו נחשב לפשע מלחמה כל כך מטריד את הצדיקים בעיני עצמם, משום שזה הופך את הפלשתינים לפושעי מלחמה ואת הישראלים למי שמנהל מאבק צודק ונקי, עד שהם המציאו במיוחד בשביל ישראל מושג חדש – מידתיות. לפי המושג הזה כאשר שומר זכויות אדם פלשתיני רוצח נשים וילדים בבית קפה זה מאבק לא אלים כנגד הכבוש ולעומת זאת כאשר ישראל מונעת רצח כזה ואגב כך נהרג אזרח לא חמוש זה פשע מלחמה. תבחר אתה באיזה צד של המוסר אתה רוצה להיות, בצד שלי או בצד של "תומכי המאבק הפלשתיני הלא אלים".
מר/מרת ע.ג מפריח מדי פעם אמרות דמגוגיות לוחמניות- הכל תוך שמירה על אלמוניות. בהבל פה אתה מציע להרוג אלפי אנשים . אתה כותב:"בצד השני יש אנשים שלא רוצים לחיות". ניתוח סוציולוגי מבריק. אולי תפסיק להיות פחדן כזה ותחדל להסתתר אחרי ראשי תיבות?
למרות מידה של רתיעה מהמוסר שבא לידי ביטוי בדבריו של ע.ג, שלא לדבר על כך שהצלחנו בפעולות צבאיות בעזה גם בלי "להרוג אלפי אזרחים" איני יכול להתעלם מדבריה של רוני האמיצה, שבצד השני ישנם אנשים חפצי חיים. מצטער רוני, עד היום לא הצלחתי להבחין בכך שכאלה הם באמת. מי שחפץ בחיים, לא בוחר, בבחירות דמוקרטיות אמיתיות, בחמאס לעמוד בראשו. מי שחפץ בחיים גם לא מאפשר למיעוט אלים וקולני להשליט עליו את האג'נדה שלו ולא מחנך ילדים מגיל שלוש לאור מצוות הג'יהאד. יש להמוני העזתים מה ללמוד ממליוני המפגינים במצרים ובטורקיה, או מהמורדים בסוריה, שקמו לשנות את המציאות הבלתי נסבלת.