ויקי מול דפני – חלק ב' | על צד שמאל

ויקי מול דפני – חלק ב'

רן מלמדמאת: רן מלמד, סמנכ"ל "ידיד"

לאחר החלק הראשון (ראה למטה), ממשיך סמנכ"ל עמותת "ידיד" להשוות בין המאבק של האמהות החד-הוריות בהנהגת ויקי קנפו – שלהן הוא עזר ב-2001 – לבין מאהלי המחאה היום, שגם בהם הוא מעורב.

העם והמקום

ויקי קנפו – בשבועות הראשונים, באוגוסט 2001, נראה היה שהעם עם ויקי קנפו והחד הוריות: למאהל הגיעו רבבות אנשים מרחבי הארץ. אבל איפה היה העם בסוף חודש אוגוסט, עם תחילת שנת הלימודים? – חזר לעיסוקיו היומיומיים. גם היות המאהל בירושלים לא סייע למאבק – לעלות לירושלים היא משימה קשה לישראלים…
דפני ליף – בחירת ה"לוקיישן", במקצועיות המוכרת בחברות הפקת סרטים, עזרה מאד לחיבור העם למאבק. גם הקריאה מהמאהל "לא ריכוזיות, כן לביטוח האישי" איפשרה לעם להתחבר, כל אחד עם המסר שלו. הזמן יוכיח האם הצליחה האסטרטגיה, או שמא הפכה מאז הימים הראשונים למשהו מעיק המביא רק להישגים מועטים.

מטרות ואסטרטגיה

ויקי קנפו – לכאורה המטרה של ויקי הייתה פשוטה: להיפגש עם ביבי ולשכנעו לבטל את הגזרות שהוטלו על האמהות החד הוריות (הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה, בסיוע בשכר דירה ובהטבות שונות שאיפשרו להן להתקיים בתקופת מחסור תעסוקתי חריף). בפועל הפך המאהל ממאבק על מטרות ערכיות – למאבק שכלל דרישות פרטניות רבות, שהענות ממשלתית לחלקן פוררה את המאבק. כל ניסיון לייצר מהלך אסטרטגי ארוך טווח – נכשל.
דפני ליף – הורדת מחירי הדיור הייתה הדרישה הראשונה. אט-אט נוספה מטרה מרכזית – שיפור בתנאי החיים של מעמד הביניים. המחאה שהחלה, אולי סמלית, ביום המהפכה הצרפתית (14.7) ניסתה להשיג גם את החייאתו של מעמד הביניים הישראלי. האסטרטגיה המרכזית אומרת: לממשלה יש כוח ותקציבים – לנו יש את כוח העם.

ויקי קנפו

 

דפני ליףקבלת החלטות

ויקי קנפו – מיומה הראשון של המחאה היה ברור שאת ההחלטות מקבלת ויקי קנפו. היו ניסיונות לתהליכי חשיבה משותפת, אבל ויקי אמרה שאף אחד לא יחליט בשבילה. היא הייתה בעלת הבית, וההחלטות – נכונות ושגויות – היו שלה. הדבר הביא לחיכוכים ומריבות, שהלכו והתגברו ככל שהתארכה השהייה במאהל.
דפני ליף – מיומו הראשון של מאהל המחאה היה המוטו: העם מחליט – אין מנהיג אחד. יש צוותי עבודה, נבנה מודל לקבלת החלטות עם נציגי המאהלים מכל הארץ – פגישות שבועיות, כתיבת מסמך, החזרתו לשטח לקבלת ההתייחסויות, והעברתו לצד השני. לכאורה מערכת מושלמת של דמוקרטיה וקונסנזוס, אבל מי שנמצא בפנים יכול לצפות במאבקי הכוח ובהשפעות האגו. קונסנזוס? לא בבית ספרנו….

הפוליטיקאים

ויקי קנפו – פוליטיקאים? – לא בא' רבתי, במאהל החד הוריות: "מוכנים לקבל ביקורים, מוכנים ללכת לכנסת, אבל לא משתפים אותם במאבק". מצד שני הייתה ציפייה לכך שהפוליטיקאים בכנסת ילחצו על שר האוצר נתניהו, וישנו את הגזירות הכלכליות. בפועל, לאחר דיבורים בלבד הפוליטיקאים יצאו לפגרת הקיץ והשאירו את החד הוריות "להתבשל" בשמש. פוליטיקאים מקומיים בודדים, ראשי ערים, סייעו לאמהות שצעדו לירושלים.
דפני ליף – "לא רוצים פוליטיקאים, הם מושחתים, כולם אחראים למצב". בהדרגה הובן שהפעילות הפוליטית חייבת להיות משולבת עם חברי הכנסת. העובדה שמדובר בתל אביב איפשרה למפלגות השמאל והמרכז, התומכות בהתאחדויות הסטודנטים, להכניס את רגליהן בדלת. בתחילת המאבק התקבלו במאהל בברכה חברי כנסת של מרצ וחד"ש, כנראה בשל המצאות הצעירים שלהן בשטח. חברי כנסת מהימין הודרו, דבר שהביא לשאלות אם מדובר במאבק סוציאל-דמוקרטי – או בניסיון להחליף את השלטון.

המאהל

ויקי קנפו – בשיאו כלל מאהל החד-הוריות כ-90 אוהלים, שהתפרשו ברחוב קפלן בירושלים מהכניסה לכנסת דרך משרד האוצר ועד משרד הרווחה. אמהות הגיעו מכל הארץ כדי לצרף את האוהל שלהן למאבק. לא היו קבוצות מאורגנות, כהתאחדויות סטודנטים. ממאהל מחאה הפך המקום למאהל הישרדות. ארגונים חברתיים שונים (כ"ידיד") ופעילים חברתיים (כנפתלי רז) ארגנו פעילויות לאמהות ולילדיהן. לאחר שויקי עזבה והמאהל פורק, הממסד פעל במהירות ושיפץ את הרחוב. מאז לא ניתן יותר להקים מאהל מחאה מול משרד האוצר.
דפני ליף – יש שיאמרו "הייד פארק", ואחרים – "וודסטוק". המאהל ברוטשילד הוא מקום מגורים: משתכניו יוצאים בבוקר לעבודה, חוזרים אליו אחר-הצהריים – אז הם נהנים מפעילות תרבותית מגוונת – וחלקם גם לנים באוהלים בלילה. אחד מסממני המאבק – הפריסה הארצית הרחבה, מאילת ועד לקריית-שמונה. כולם רוצים לקחת חלק במאבק. כחודש לאחר שהוקם האוהל הראשון, הופכים המאהלים לסוג של התנחלות-בלתי-חוקית בתוככי הקו הירוק, בציפייה לפתרונות ממשלתיים הולמים.

המשך – יבוא.

pixelstats trackingpixel

3 תגובות עד עתה

  1. ריקי
    #1

    יופי. מעניינת ההשוואה, ומעניין לחכות לחלק ג'. תודה.

  2. דודו המדליק
    #2

    אולי הגיע הזמן שויקי וחברותיה יצטרפו ויעזרו לדפני וחבריה?

  3. צדק חברתי
    #3

    הדמיון בעיקר מעיד על התרחבות המצוקה כתוצאה מהמדיניות הכלכלית

הוספת תגובה

הקוראים מתבקשים להגיב בסגנון ראוי. תגובות עם דברי בלע לא יפורסמו.
מספר התווים בתגובה מוגבל ל - 500.






XHTML: ניתן להשתמש בתגים אלו: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>