"המצב"

מאת: דויד גרוסמן – סופר ואיש-רוח

חתן פרס א.מ.ת. ופרס "מאן בוקר" (שני לנובל) קיבל לפני שבוע ד"ר לשם כבוד באוניברסיטה העברית, וברשותו הנה עיקר נאומו המרטיט שם:

 

 

…אני רוצה לדבר על מציאוּת חיינו כאן; על מה שאנחנו הישראלים מכנים "המצב"; מילה שבעברית רומזת על איזו יציבות, ואפילו סטטיות, ובעצם היא שֵם מכובס ליותר מ-100 שנים של דימום, של מלחמות, וטרור, כיבוש ופחד-מוות. ובעיקר – פטליזם, וייאוש. ואולי אין מקום מתאים יותר לדבר על "המצב" מאשר כאן, על הר הצופים. כי קשה לי להביט בנוף היפה הזה, ולנתק אותו מהמציאות, מהעובדה שאנחנו צופים כאן בְּמה שמכוּנֶה בְּסִכְסוּכית, "אזור מעלה אֱדומים וְ-1E", וזו בדיוק הנקודה שבה רבּים בישראל, ובממשלת ישראל, שואפים להתחיל את סיפוח הגדה המערבית; ולעומתם, יש אחרים – ואני בתוכם – שחושבים שהמעשה הזה יביא קץ על הסיכוי לפתרון הסכסוך, ויגזור על כולנו להמשיך ולחיות במלחמה. וכשאנחנו עומדים כאן, ה"מצב" נעשֶה דחוס עוד יותר, והוא מכיל בתוכו לא רק את האוניברסיטה, על כל החוכמה, והידע, והאנושיות ורוח חירות האדם, שנצברו בה במשך כמעט 100 שנה, אלא גם את 3,000 הבדואים, גברים, ונשים וילדים, בני שבט שחי כאן כבר דורות, והם משוללי זכויות ונטולי אזרחות, ונתונים להתעמרות לא פוסקת, שמטרתה לסלק אותם מכאן. גם הם חלק מתמונת "המצב". גם הם מצבנו, כתובת על הקיר שלנו.

 

 

לפני 50 שנה פחות שבועיים, אחרי סיום מלחמת ששת הימים, עמד במקום הזה, בָּאמפיתיאטרון של הר הצופים, רב אלוף יצחק רבין. רמטכ"ל הניצחון. רבין קיבל אז תואר "דוקטור כבוד בפילוסופיה", ונשא נאום שהדהד מקצה הארץ ועד קצֶהָ. הנאום של רבין (שנכתב על ידי קצין חינוך ראשי, מורל'ה בר-און) התכוון בכל שורה שלו – וגם הצליח – לְהַבנות ולעַצֵב את התודעה ואת הזיכרון הקולקטיבי של הישראלים של אותה תקופה. הייתי אז בן 13, ואני עדיין זוכר את הצמרמורת שהוא העביר בי: הוא ניסח לנו, הישראלים, את תחושת הנס שקרה לנו. את גודל הישועה שנושענו. הוא נתן למלחמה ולתוצאותיה מעמד של סיפור מוּסר, שכמעט חורג מגבולות המציאות וההיגיון. "כשאמרנו 'הטובים לטיס'," אמר רבין בנאומו, "לא התכַּוונו רק לַבּחינה הטכנית וּלכישְרון הכּפיים. התכַּוונּו שעל מנת שיהיו טייסינו מסוגלים להביס את כל חיילות האויב, של 4 מדינות, תוך שעות ספורות, חייבים הם לִדְבּוק בַּערכים של טוּב מוסרי, ערכים של טוּב אנושי". "הפלוגות", המשיך רבין, "שבָּקעו את הקווים והגיעו עד לסוף הדרך …נישאו על גבי ערכים מוסריים, על גבי מאגרים רוחניים, ולא על גבי הנשק והטכניקה הקרבית".

 

 

זה נאום מאלף. הוא נרגש, אבל לא מתלהם, אף-על-פי שהימים היו ימי אופוריה. אלוהים, למשל, לא מוזכר בו ולו פעם אחת. גם לא האמונה הדתית. רק דמוּ בנפשכם איזה מקום היה לָאמונה, ולַקדוּשה וּלאלוהים בִּנאום כזה היום, ותבינו את התהליך שעברה ישראל מאז. אפילו הנגיעה באבני הכותל אינה מתוארת בו בהקשר דתי, אלא היא – כדברי רבין – "הנגיעה שנגעו הלוחמים הַישֵר אל תוך לב ליבה של ההיסטוריה היהודית". וגם את זה אמר רבין: "צהלת הניצחון אחזה בעם כולו. אף על פי כן נתקלים אנו (…) בתופעה מוזרה בְקֶרב הלוחמים עצמם. אין הם יכולים לשמוח בלב שלם, ויותר מִקב של עצב ותדהמה נמסך בַּחגיגתם. …ייתכן שהעם היהודי לא חוּנך ולא הורגל לחוש את שמחת הכובש והמנצח".

 

 

כך אמר יצחק רבין, אבל באותם רגעים עצמם, כבר החל הכיבוש הצעיר, העוּבָּרי כמעט, להתרקם, להתפתח ולהסתעף, וכבר היו בו תאים ראשוניים, שנוצָרים בכל כיבוש, תאים של לאומנות וגִזענות, ואצלנו נוספה לכל אלה השתלהֲבות משיחית; וגם הֶחלה לנבוט בנו, בהחלט, "שמחת הכובש", שרבין רצה כל כך להאמין שאין בנו, ושבסופו של דבר, בדרך ארוכה ונפתלת, הביאה גם לרציחתו, 28 שנה אחר כך. כן, מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון מזהיר, אבל אנחנו לא נזהרנו. אין כנראה עַם המחוסן מפני שיכְרון הכוח. עמים חזקים ו"מוצקים" מאתנו לא עמדו בפיתוייו. קל וחומר מדינה של עם קטן, שבמשך רוב ההיסטוריה שלו היה חלוש ונרדף, נטול נשק וצבא שיגֵנו עליו. עַם שבתחילת יוני 1967 האמין שהוא עומד בפני סכנת השמדה, וכעבור שישה ימים הפך לכמעט אימפריה.

 

 

50 שנה חלפו. ישראל התפתחה לבלי הכֵּר. …וכדי לשמור על כל היקר והטוֹב שיצרנו כאן, אנחנו צריכים להזכיר בלי הרף את מה שמאיים על עתידנו, לא פחות מהסכנות שמחוץ: ובראש ובראשונה את העיוות שפוגע בשורש הווייתה של ישראל – שהיא דמוקרטיה שכבר אינה דמוקרטיה במלוא מובנה של המילה; שהיא דמוקרטיה מתעתעת, ועלולה להיות, בקרוב, תעתוע של דמוקרטיה. היא דמוקרטיה כי יש בה חופש דיבור ועיתונות חופשית, וזכות בחירה והיבּחרות לכנסת, ושלטון חוק וּבג"ץ. אבל האם מדינה שכבר 50 שנה כובשת עם אחר, ושוללת את חירותו, ומגבילה את חירויותיהם של אלה שמתנגדים לכך, האם באמת ובתמים היא יכולה לטעון שהיא דמוקרטיה? האם ייתכן בכלל צירוף מילים כזה: "דמוקרטיה כובשת"? (אני חושב שכדאי שאדבר מהר יותר כעת, לפני שייכנס לתוקפו "הקוד האתי" של האקדמיה…).

 

 

 

100 שנים של סכסוך. 50 שנות כיבוש. מֵעבר לוויכוח הפוליטי המוכר אני שואל מה הן מעוללות לְנפש האדם, לרוחו של עם? של הנכבש, וגם של הכובש? …חיים בתוך מלחמה תמידית, שאין שום כוונה נחושה לשים לה קץ, חיים של פחד, וחשד ואלימות, הם מטבעם חיים של צמצום. צמצום הנפש וצמצום הדעת. של תפיסות סטריאוטיפיות עבות וגסות. של שלילת האנושיות של בנֵי עַם אחר, ובעקבות זאת – של כל אחר, באשר הוא. זה, בסופו של דבר, האקלים התודעתי שבו צומחים פנאטיוּת, פשיזם, כמיהה לדיקטטורה. זה האקלים שהופך אותנו מבּני אדם להמון, לאנשים הרמטיים. אלה התנאים שבהם מתחילה לקרוס חברה אזרחית דמוקרטית, פלורליסטית, ששואבת את כוחה מהחוק, מתודעת השוויון, מזכויות האדם. האם אנחנו יכולים לומר בביטחון שהחברה בישראל מודעת לעוצמת האִיוּם הזה? האם היא מסוגלת להתמודד אתו? האם אנחנו בטוחים לגמרי שֶאלה שמנהיגים אותנו רוצים באמת ובתמים להתמודד אתו?

 

 

פתחתי בענייני כתיבה וסִפרות, וסיימתי בִּמציאות חיינו. אבל בשבילי הן שלובות זו בזו. …אֵלו רבדים ודיאלקטים יתוָוספו לעברית שתהיה אז בפיהם של אלה שיֵיאספו כאן, ואלו רבדים ייעלמו. האם הם יאמרו בנאומם את המילה "שלום" – בשמחה? או בִּכְאֵב של אכזבה? של החמצה? או אולי דווקא בְּקַלילות של המובן מאליו? של שגרה שהפכה כבר לדרך חיים? אינני יודע איזו ישראל תהיה זו. אני יכול רק לקוות בכל לבי, שהאיש או האישה שיעמדו כאן יוכלו לומר, בראש מורם ובכוונה מלאה: אני אדם חופשי. ועַם חופשי. בארצי, בביתי, בתוך נפשי.

 

 

 

29 תגובות עד עתה

  1. איתן. קלינסקי
    #1

    לקרוא ולקרוא, ושוב לקרוא ולקרוא. והעיקר שהחברה הישראלית תפנים את הכתוב ותראה לפניה צו 8, צו קריאה להתמודדות על דמותה הערכית והמוסרית של החברה הישראלית

    המאמר הזה הוא חלק ממטען הערכים, שנושאת באומץ ובנחישות העגלה המלאה – אותה מבקשים חוגי ימין משיחי להציג כעגלה ריקה – כשדויד גרוסמן הוא אחד ממטעיניה וממוביליה.

  2. הילה דור
    #2

    נכתב בכותרת שדויד גרוסמן הוא איש רוח.
    מה זה אומר?
    זה אומר, לפחות לי, שהאנשים הם משני סוגים.
    יש אנשי רוח. אחלה אנשים. שוים שוים.
    ויש אנשי חומר שהם סתם זבלא.
    כולם מסכימים עם זה?
    בבקשה לענות רק אנשי רוח, כי מה שיגידו
    אנשי חומר זה סתם זבלא.

  3. נעמיט
    #3

    דברים כדרבונות, מרגשים ומגבירים את תחושה ההחמצה.
    אבל למי הם מכוונים?

    הרי יש בהם מידה של סתירה פנימית – אם היה לדברים האלה קהל רחב, אם הם היו מובנים מאליהם – הם לא היו צריכים להיאמר.

    ומכיוון שאינם מובנים מאליהם, איך מתרגמים אותם?
    האם אפשר להסתפק בתקוות?

  4. נעמיט
    #4

    על הסתירה הפנימית הזאת כתב דורון רוזנבלום,.
    לקוראי הארץ
    ""בשנה ה-64 לעצמאותה, מתקיים בישראל ניגוד מוזר: מצד אחד, השלמה כביכול עם נצחיות הסכסוך ועם ההשקפה שאין לו פתרון; מצד אחר, אובדן הכישורים ותחושת החוסן הנדרשים לעמידה במסקנה הזאת".

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1693751

  5. גדעונה
    #5

    להילה #2: אם לך צריך להסביר מה הוא איש רוח, ומדוע דויד גרוסמן הוא מגדולי אנשי הרוח של העם היהודי – הוכחת לא רק שאת אשת ימין, אלא גם מי היא "זבלה".

  6. דב אהרונוב
    #6

    הילה דוד 2

    רוצה דוגמאות נוספות? בבקשה:

    הסופר אמיל זולא היה איש רוח אמיץ.
    מאבקו למען דרייפוס ייזכר לנצח.
    נעלבת ממה שאמרתי?

    ז'בוטינסקי היה איש רוח ענק.גם היה סופר ומנהיג כמובן.בהיותו כזה חזה את השואה.מקווה שלא נעלבת מהתזכורת הזו.

    האם את שרת התרבות הנוכחית אפשר
    למיין ככזו?
    לדעתי לא.וחבל מאוד שלא ממנים אמשי רוח לתפקיד כה רגיש אלא קומיסרים שאין להם הבנה יתרה בתרבות או אפילו מה זה בכלל תרבות.
    אינו מביא כבוד למדינת ישראל.
    דוד גרוסמן מתאים יותר לתפקיד.
    בטוחני שהיה שופט עבודות לפי ערכן האמנותי בלבד

  7. הילה דור
    #7

    לדב 6
    אני לא בעד לחלק את האנשים לאנשי רוח ואנשי חומר. וחושבת שכל האנשים הם אנשי רוח. יש שיודעים לבטא את עצמם יותר טוב ויש שלא . ואם מישהו יודע לבטא את עצמו היטב זה עוד לא אומר שהרעיונות שלו יותר טובים משל אחרים.
    הבאת דוגמאות של אנשים שאתה מסכים לדעתם. ושל אשה שאתה לא. מה זה אומר ? כלום.
    אני בטוחה שאם דוד גרוסמן יהיה שר תרבות לא יאשר הופעות שהן ממש נגד דברים שהוא בעד.

  8. גיל
    #8

    לפצל לחשוב בדרך "או או" או דרך א או דרך ב. זה המחסום התודעתי שלך הילה דור. אם דויד גרוסמן נקרא איש רוח זה לא מוכיח שלכל אדם אחר אין איזה פוטנציאל של רוחניות. ההנחות שלך גברת הילה לחלוטין לא בדוקות ולא מבוססות. (שוב חשיבה מסוג או או). שנתכבד כולנו כחברה בשר תרבות כמותו, אדם של "גם גם".
    אבל היכן את מתייחסת לדברים שהוא אומר? מה את חושבת על התכנים שביטא?

  9. אבנר
    #9

    כשגרוסמן הילד חש לגבי תוצאות מלחמת ששת הימים
    "את תחושת הנס שקרה לנו. את גודל הישועה שנושענו".
    כשגרוסמן המבוגר משתמש במטבעות לשון אלו כדי לתאר את הרגשתו כנער ולא מוצא מילים אחרות אני מבין שאנחנו בבעיה קשה עם מערכות "החיסון" שלנו.
    מילים הן תודעה וכשזו מתקבעת קשה לשנותה.
    אתמול הייתי במרפאה.המתנתי במסדרון לתורי.עובדת צעירה יצאה ונכנסה למשרד המרפאה וכל פעם נשקה את המזוזה.לפי כל ה"סימנים" החיצוניים אינה דתיה מכל וכל.
    לחכות לנס?

  10. אבנר
    #10

    הזרט הדוקומנטרי של רשת ARTE שלא שודר בגרמניה.
    אורכו 1.5 שעה.
    יש 3 קליפים מתוך הסרט.
    אין תרגום לעברית-יש לאנגלית בכתוביות.

    http://rotter.net/forum/scoops1/409285.shtml?utm_source=finance.sponser.co.il&utm_medium=ticker

  11. גדעון ארליך
    #11

    ל 10
    לסרט זה על האנטישמיות בימינו יש תרגום חלקי לעברית. להלן מספר קטעים:
    "במדינת ישראל נחשף אופים האמיתי (של היהודים ג.א.) -רשעים אלימים מחרחרי ריב ומדון. עתה הם יכולים לשלוף את ציפורניהם ורישעותם אינה יודעת גבול!"

    "הכל מתחיל ונגמר אצלכם (היהודים שממשיכים במסורת -ג.א.) עם כוח שליטה וכסף" .

    "רוב היהודים עד 1939,באירופה,היו דתיים.
    ולאור דפוסי ההתארגנות שלהם אין גם ספק שאילו תמכו הרבנים בחזרה לא"י,הרבה יותר יהודים היו מגיעים לכאן לפני 39. מאידך,טוב אולי שזה היה כך." את המתרגם נא ראה בכל ראי.

  12. גלית מאור, תושבת עיירת פיתוח בנגב
    #12

    דויד גרוסמן עלה בנאומו בהר הצופים אפילו על נאומו של הרמטכ"ל רבין (שאותו הזכיר כאן גרוסמן). איש רוח אמיץ, שבזכותו ובזכות בודדים שכמוהו (מורו וחברו עמוס עוז שגם דבריו מתפרסמים כאן במגזין) נותרו סיכויים שמדינת ישראל תשוב למגילת העצמאות! אמן.

  13. ניב
    #13

    שכחתי שיש דברים שאסור להגיד…

  14. פרי
    #14

    תודה רבה לך מר גרוסמן. מילותיך בנאום החזירו לרבים – ואני ביניהם – את התקווה.
    ותודה שהסכמת לפרסם את נאומך זה כאן במגזין. רק כאן יכולתי לקרוא אותו – ואני מפיץ אותו עכשיו לכל חברי.

  15. בלהה דור, פלמ"חניקית
    #15

    אני מודה שבקריאה היו לי דמעות. תבורך דוד גרוסמן!

  16. אורנה חן
    #16

    ל 11
    בבקשה תראה איפה ראית דבר כזה שאבנר כתב ככה על כל היהודים זאת אומרת גם על כאלה כמו שהוא בעצמו שהם כאילו "רשעים אלימים מחרחרי ריב ומדון." .

  17. אבנר
    #17

    מגיב -11
    אתה מתוק,אתה….
    כדי שנאמין לך שהציטוטים מדוייקים נהוג באקדמיה להביא גם את ההפניות המתאימות,לא רק את המרכאות.

  18. אבנר
    #18

    אורנה-16
    כדי שלא תרגישי מקופחת גם את מתוקה…
    רק חבל שדברייך מבולבלים ולא ניתנים להבנה ע"י מי שלא מקיים מיצוות.

  19. גדעון ארליך
    #19

    ל 17 הפניה לציטטה ראשונה של אבנר שהבאתי
    ב תגןבתי 11.
    http://tinyurl.com/y75j2l27
    מאמר של אבנרי."מה קרה ליהודים"
    תגובה 3 מאת אבנר. 27.3.16 שעה 19:16:
    "מה קרה ליהודים-שואל אבנרי.
    ובכן,לפחות במדינת ישראל העצמאית והריבונית נחשפף אופים אמיתי-רשעים אלימים מחרחרי ריב ומדון.
    2000 שנים נאלצו להסתיר את אופים האמיתי מפני שהיו מיעוט שחי בחסד מארחיהם
    אבל….עתה הם יכולים לשלוף את ציפורניהם ורישעותם אינה יודעת גבול."

    צפוי שכרגיל התכחשות ולעג ישמש כתחליף להודאה באמת.

  20. אבנר
    #20

    מגיב 19
    חסרות שתי הפניות.

  21. אבנר
    #21

    בהמשך ל-20 שלי
    הפניות/קישורים כנראה לא אקבל,אז…עםם/בלעדיהם
    מודה באמת ופעמיים,פעם אחת שאכן כתבתי את הדברים שצוטט המגיב הזה ופעם שנייה שכל תוכן דבריי, שצוטטו, הם אמת לאמיתה.
    תארתי במדוייק את אופים והתנהלותם של המגיב הזה ומרעיו.

  22. גדעון ארליך
    #22

    ל #21
    די בהפניה הראשונה שנתתי.
    (פורסמה ב 19# משום מה האחרות ששלחתי לא זכו לפרסום).
    האם אתה הקורא שותף לאבנר בקביעה שאופים והתנהלותם של 'המגיב הזה ומרעיו' נקבעת היטב על ידי דברי אבנר הבאים:

    "מה קרה ליהודים-שואל אבנרי. ובכן,לפחות במדינת ישראל העצמאית והריבונית נחשפף אופים אמיתי-רשעים אלימים מחרחרי ריב ומדון. 2000 שנים נאלצו להסתיר את אופים האמיתי מפני שהיו מיעוט שחי בחסד מארחיהם אבל….עתה הם יכולים לשלוף את ציפורניהם ורישעותם אינה יודעת גבול."

  23. הילה דור
    #23

    על #22 בשום אופן לא מסכימה לתאור של אבנר על העם שלי. אסור לעבור בשקט על הכתיבות שלו אפילו אם יש לו סיפוק מעצמו.
    גם סיפוק מזה שהוא כותב על העם שלנו שהוא בגנים שלו 2000 שנה עם של "רשעים אלימים".
    וגם יש לאבנר כנראה סיפוק כשהוא כותב למישהי את הולכת למקווה להיטהר לבעלך.
    לא נסבל.

  24. אבנר
    #24

    ל-22 ו-23
    למגיבים הימניים עדיני הנפש המתרעמים על דברי אמת אודותם-מה זה הסיפור הזה אם לא עוד הוכחה בין הרבה אחרות המאששות את דברי…
    איזה חברה קדישא מירושלים כיסתה באדמה מאות קברים של ילדים וקברה מעליהם מתים חדשים.
    בין הילדים כנראה גם ילדים תימנים.
    הוגשה תביעה ייצוגית על 100 מיליון ש"ח.אחד מטיעוני ההתגוננות-במשך עשרות שנים הקברים לא זכו לביקורים.
    נו נו…איזה שערוריות היו מקימים יפי הנפש הללו אילו היה המצב הפוך.

    http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4193216

  25. משה מכנס, עו"ד
    #25

    גרוסמן וחבריו אינם יודעים להסביר, מדוע ערביי שכם וקלקיליה נתונים תחת הכיבוש האכזר, ואילו ערביי יפו, לוד, עכו, אום אל-פחם ומג'דל כרום אינם כאלה. אלה כאלה נוטפי אהבה זהה לישראל, ואת מעט החריגים שביניהם אין להביא בחשבון לעניין זה. גם גרוסמן חוזר על המנטרה הכוזבת כי "העם הפלסטיני" חי כאן מדורי דורות, כאשר האמת היא שהיו כאן רק מתי-מעט, ואילו בימי המנדט ובעידודו הגרו לכאן המונים מכל רחבי המזרח הקרוב, בעקבות שגשוג הארץ בידי היהודים. "העם הפלסטיני" לא היה ולא נברא. שאלו את עזמי בשארה שהעיד ממש כך.

  26. משה מכנס, עו"ד
    #26

    אבנר (24) תולה את האשמה בפרשת הילדים שנעלמו, ב"ימניים עדיני הנפש". כל אותה פרשה, שראוי עדיין לפקפק באמיתות פרטים רבים בה, התרחשה בשנות ה-50 הראשונות. עד עתה לא ידעתי, וכאן למדתי מאבנר, שבאותן שנים לא שלט בישראל שלטון הצדיקים של מפא"י, כפי שסברנו בטעות איומה, אלא מדינת ישראל נרמסה בימים ההם תחת מגפי הקלגסים הימניים של הליכוד ושאר תועבות כמוהו. תמיד חשוב ונעים ללמוד היסטוריה, לבטח לנוכח חידושים מרנינים שכאלה.

  27. אבנר
    #27

    מר מכנס-26
    מדבריך ניכר שאתה כנראה משתייך ל"ימניים גסי הנפש".
    עדיני הנפש ממפא"י איפשרו לכל מיני עסקניים תועמלנים אורחי פורחי דתיים,חרדיים,ימניים,סמולנים ושאר מריעין בישין להסתובב חופשי במחנות והמעברות ולשקר,להשמיץ,להכפיש ובעיקר להסית נגדה את המהגרים שהובאו לכאן בגלל/בזכות התעקשותו הרודנית של הרודן ב.ג שלא תהיה סלקציה,שכל יהודי הרוצה בכך-יתקבל כאן בברכה.
    לכל המפלגות מפא"י היתה האויב האולטימטיבי וכולם כיוונו מררתם,קינאתם ומשטמתם כלפיה.
    ואני חייב להודות לך,עוכר דין מכנס,על השעור שלימדת בתגובתך

  28. אבנר
    #28

    מר מכנס-26
    מדבריך ניכר שאתה כנראה משתייך ל"ימניים גסי הנפש".
    עדיני הנפש ממפא"י איפשרו לכל מיני עסקניים תועמלנים אורחי פורחי דתיים,חרדיים,ימניים,סמולנים ושאר מריעין בישין להסתובב חופשי במחנות והמעברות,לשקר,להשמיץ,להכפיש ובעיקר להסית נגדה את המהגרים שהובאו לכאן בגלל/בזכות התעקשותו הרודנית של הרודן ב.ג שלא תהיה סלקציה,שכל יהודי הרוצה בכך-יתקבל כאן בברכה.
    לכל המפלגות מפא"י היתה האויב האולטימטיבי וכולם כיוונו מררתם,קינאתם ומשטמתם כלפיה.
    ואני חייב להודות לך,עוכר דין מכנס,על השעור שלימדת בתגובתך
    המשך

  29. אבנר
    #29

    המשך
    כיצד ימניים מסרסים,מעוותים,משכתבים,מפרשנים ללא קשר לעובדות ולנאמר/כתוב.
    כתבת:"מדינת ישראל נרמסה בימים ההם תחת מגפי הקלגסים הימניים של הליכוד ושאר תועבות כמוהו".
    מי כמוך יודע מי הם אנשי הימין,ואז לא היה ליכוד,היתה תועבה שילדה אותו.
    תיארת מצוין את מה שמחוללים אנשי הימין שהצליחו להשתלט על המדינה שקמה על אפם וחמתם,שעשו כל שלאל ידם למנוע הקמתה וגם משקמה ניסו לתפוש בכוח את השלטון בה.
    והאמירה הזו היא התנאות בדבר שאינו נמצא בארסנל היכולות של אנשי ימין:"תמיד חשוב ונעים ללמוד היסטוריה…".
    ללמוד,אתם?

הוספת תגובה

הקוראים מתבקשים להגיב בסגנון ראוי. תגובות עם דברי בלע לא יפורסמו.
מספר התווים בתגובה מוגבל ל - 500.






XHTML: ניתן להשתמש בתגים אלו: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>