מאת: יורם קול, מהנדס, גמלאי התעשיה האווירית
פיתוח לרעיון שכתב כאן א"ב יהושע במאמרו "במו ידינו": "'שתי מדינות לשני עמים' תוכלנה …לצרף אליהן בקונפדרציה גם את ירדן".
הימין הישראלי גורס כי לא אצה לנו הדרך להסכם שלום עם הפלסטינים. לגביו, האיום הדמוגרפי מתייחס לטווח הארוך, הוא תיאורטי בלבד ובכלל מוטל בספק. לתפישתו, נכון להיום, כוחנו רב משלהם לאין ערוך. הפלסטינים מותשים עקב "אינתיפאדת אל אקצה", מדינות ערב נתונות במשבר עמוק עקב "האביב הערבי", העולם הערבי שסוע במחלוקת עמוקה בין הסונה ובין השיעה, ובין האסלם ובין המודרנה. לגבי הימין, הדבר שהוא בעל משמעות מעל ומעבר לכל – הוא זכות האבות שלנו על ארץ ישראל. הם מחזקים את תפיסתם זו בשלילת כל נכונות של הפלסטינים לשלום אמתי. "הכיבוש נחוץ לחיזוק ביטחוננו ואסור לנו לסמוך על איש".
מנגד, מציג השמאל את תפישתו: יש להימנע בכל מחיר מ"מדינה אחת לשני העמים", אשר בגלל האיום הדמוגרפי תהפוך אותנו למדינת אפרטהייד; הכיבוש מרעיל כל תחום בחיינו, והופך אותנו למצורעי העולם. קץ הכיבוש יביא לנו רנסנס בכל התחומים: ביטחוננו יתחזק לאין שיעור, מעמדנו הבינלאומי ישתפר, הכלכלה תפרח, תבוא פריחה לחינוך ולהשכלה הגבוהה, יתאוששו המדעים והאמנויות וניטיב להתמודד עם הבעיות החברתיות. במקום שנהיה עבור הפלסטינים – והעולם כולו – עם כובש ומדכא, נקיים את חזון ישעיהו, "כי מציון תצא תורה".
במאמרו "במו ידינו", שהופיע ביום ה' כאן במגזין, חיזק א"ב יהושע את ידיהם של שוחרי השלום. אמנם עוד לא השגנו את השלום הנכסף עם הפלסטינים, הוא כתב, אך מאמצינו לא היו לשווא וכבר נשאו תוצאות רבות חשיבות: השגנו שלום עם מצרים וירדן, יצאנו מלבנון ומעזה, הגענו להקמת הרשות הפלסטינית, ו"למרות מעשי הטרור של הפלסטינים וההתנחלויות שלנו, חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות נקבעה כמדיניות רשמית גם בממשלת ישראל וגם ברשות הפלסטינית".
המאמר הוא קרן אור, ומהווה משקל נגד לתפישה העולה, אולי, מספרו של פרופסור בני מוריס "מדינה אחת, שתי מדינות: ישראל ופלסטין". מוריס טוען שם כי מאז שנות השלושים ועד היום, בכל מפגשי המשא ומתן בינינו ובין הפלסטינים, התנגדו מנהיגיהם תמיד להסדר שלום. א"ב יהושע כתב, לכאורה בדרך אגב: "'שתי מדינות לשני עמים' תוכלנה ליצור שיתוף פעולה מעמיק בתחומים רבים, ולצרף אליהן בקונפדרציה גם את ירדן".
מעיון ברעיון זה עולה כי יש בו ערך מוסף לשלום רב משמעות. הוא מוסיף ממד שאין מרבים לדון בו בציבור – ברית בין ישראל, פלסטין וירדן, שאקרא לה "ברית נהר הירדן".
להלן האינטרסים המשותפים לשלוש המדינות, והמטרות הניתנות להגשמה במסגרת הברית:
א. שיתוף פעולה ויזמות כלכלית: פיתוח אוצרות ים המלח, פיתוח מקורות אנרגיה ומים ובפיתוח הסחר, גישה חופשית לירדן ולפלסטין לים התיכון, ולמדינת ישראל – גישה קלה לאין ערוך למזרח הרחוק.
ב. פיתוח התיירות בין ארצותינו, תיירות שבנוסף לערכה הכלכלי תגרום לחיזוק הקשרים הבין-אישיים של אזרחיהן, ולגילוי המכנה המשותף ההיסטורי הרב בינינו.
ג. קידום ההשכלה והדמוקרטיזציה, אשר תחזק את הקשר בינינו ותהווה מודל לשאר מדינות האזור. דבר זה יוסיף, ללא ספק, לביצור השלום.
ד. יצירת ברית המדינות המתונות אשר תחצוץ בין מדינות השיעה: איראן ועיראק בדרום, וסוריה וחיזבאללה-לנד בצפון; ותחליש בכך גם את מעמדן במזרח התיכון.
ה. חיזוק נוסף של יחסינו עם מדינות הליגה הערבית, הכרתן בישראל וקשירת קשרים דיפלומטים איתן.
אנו רואים שהקמת "ברית נהר הירדן" תענה על האינטרסים החיוניים ביותר שלנו: חיזוק השלום והביטחון, חיזוק הדמוקרטיזציה והיציבות, שבירת הבידוד של ישראל וחיזוק כלכלתה. יום הקמת הברית יהיה שני בחשיבותו לכריתת ברית שלום בין ישראל לבין הפלסטינים.
הרעיון נראה לי מעניין מאוד.
הקשר העומד על שלוש רגליים עשוי להיות יציב יותר מזה העומד על שתיים. יהיו בו יותר איזונים מייצבים.
נראה לי שיהיה יותר טוב מבחינתנו , לשבת ליד השולחן עם הפלסטינאים כשהירדנים הם חלק מהסיפור ושותפים מלאים בו.
נכון לנסות ולהריץ את הרעיון בשיח הציבורי ולקבל התייחסויות וניתוחים של גורמים שונים.
מה שחשוב באמת ודחוף זה להגיע להסכם עם הפלשתינאים וזו הבעיה האמיתית. יש הטוענים שהעובדות בשטח , קרי ההתנחלויות עם 400000 תושבים יהודים , יצרו מצב בלתי הפיך שלא יביא להסכם ולשלום עם הפלשתינאים. כך גם אומר שנים מר מירון בנבנישתי שהוא לא איש ימין. לעומת זה רוב מוחלט של העם רוצה בשתי מדינות לשני עמים עם רוב יהודי מוחלט לדורי דורות במדינה יהודית ודמוקרטית, בלי שלטון על עם אחר . הבעיה היא איך מגיעים לכך שגם הצד השני יסכים להגיע לפשרות ולשלום. מה גורל ההתנחלויות. אני אישית בעד שתי מדינות וגם בעד חלוקת ירושלים , שלמעשה היא ברובה מחולקת. האם הערבים יסכימו לפנות רק 100000 מתנחלים ולהשאיר בידי ישראל את הגושים או שהם יתעקשו גם על הגושים שמדינת ישראל לא יכולה לותר עליהם- לא ימין, לא מרכז ולא שמאל מתון. פינוי גוש קטיף על 8000 תושבים עלה למדינה כ-10 מיליארד ש"ח. פינוי של 100000 תושבים יעלה כ-120 מיליארד ש"ח. מי יממן את זה. ברור שמדינת ישראל לא יכולה לעשות זאת לבדה. ומה יהיה אם הערבים ידרשו פינוי של 200000 או 300000 מתנחלים. האם ישראל תסכים לכך.בלי תשובות ופתרונות לבעיות שיצרו ההתנחלויות מאז הנצחון במלחמת ששת הימים , לא נגיע לסיום הסיכסוך ולהסכם שלום. קודם נגיע לזה ורך אח"כ אפשר להעלות רעיונות שונים לרבות הרעיון שלך על " ברית נהר הירדן". במצב הקיים זה נראה לי כמו "חלום באספמיה", רעיון יפה אך רחוק מהמציאות כרחוק מזרח למערב.
רעיון הקונפדרציה הוא די עתיק. כבר סבי יצחק חיותמן (מייסד תל-אביב) דן בו עם האמיר ששלט בעבר הירדן לפני שייבאו האנגלים את המלכים ההאשמים. התכתבתי עליו עם שר הביטחון דאז, שמעון פרס, ב-1974. שכנו ברמת אביב של פרס, פרופ. (לשיווק) דב יזרעלי ז"ל ניסה לשווק אותו בכל ערוץ אפשרי ופרופ. (ללימודי שלום) יוסי בן-דק ניסה לקדמו לאחרונה ונואש.
הלקח מהניסיון הוא שהיתרונות הכלכליים אינם נחשבים בתחשיבי הזהויות. הבעיה האמתית המפריעה לקבלתו של רעיון מבורך זה היא המיתוס היהודי ותפיסתו הבלעדית של ישראל כ"מדינה יהודית" היא המעוורת את עינינו. בעומק העניין דווקא התנ"ך ושליחות נביאיו כלל אינם בעד מדינה יהודית – אלא בעד ברית ישראלית של תריסר מרכיבים. זו תכנית הגאולה האמתית, ואם רק נתפוס אותה נקדם את ארצות הברית של ישראל, שתוכל לכלול עם חבל(ים) פלשתינאים והאשמיים – כמו גם חבלים וירטואליים של פוסט-נוצרים המזהים עצמם כבני ישראל, כך שהחבלים היהודיים יהיו במקום טוב באמצע.
הכותב שכח לציין עוד מגרעת חשובה מאד מאד מאד של הכיבוש – השחתת נפשות צעירינו.