בין הקונגרס הציוני ל"חוק הלאום"

מאת: אורי הופרט – עו"ד ד"ר

120 שנה מ-29.8.1897, מהקונגרס הציוני הראשון של הרצל בבאזל; לבין אוגוסט 2017, "חוק הלאום" של בנימין נתניהו בירושלים.

ב-1897 הוקמו יסודות מדינת היהודים, וב-2017 מבקשת בריצת אמוק הכנסת של מדינת ישראל להצר את מהות ההישג של הקונגרס הציוני המהולל. ב-1897 היהודים שאפו שיכירו בהם כעם, כאשר החרדים והאורתודוכסים דגלו בדת שיש לה עבר לאומי (אנשי אקדמיה מזהים את התפיסה כתיאו-צנטריזם). הרפורמים הזדהו כדת, אך הכירו בזהותם הלאומית בעמים שבהם הם ישבו (הציונות הרפורמית הכירה ביהדות כלאום). ואכן: הציונות החדירה את הזהות הלאומית ליהודים.

ב-1897 הכריז תיאודור הרצל כי הוא ייסד את מדינת היהודים (חילונית). בעקבותיו, ובעת חקיקת "חוק השבות" בישראל ב-1950, הכריז בן-גוריון (וזה נמצא בפרוטוקול הכנסת) שמדינת היהודים תהיה פתוחה עבור מי שמכיר ביהדותו ועבור מי שנפגע על-ידי אנטישמיים בשל הטענה שהוא יהודי. היה בכך ביטוי לתפיסה האקזיסטנציאליסטית (האנושית, ההומנית) של ז'ן פול סרטר בספרו "מי הוא יהודי?". ובלשון העם: גם מי שאביו יהודי הוא יהודי, כי הרי בכבשני אשוויץ נרצחו אפילו מי שרק סבם היה יהודי!

בעת שלטונה של גולדה מאיר, תפיסת הרצל ובן-גוריון כורסמה דרמטית. ב-1970 נקבע (בסתירה לבג"ץ רס"ן בני שליט) שרק מי שאמו יהודייה הוא יהודי. רק בעקבות מחאות והפגנות מול הכנסת, מי שאבותיהם יהודים הורשו לעלות לארץ, אך בלי שיהדותם תוכר.

כעת לוחץ בנימין נתניהו על הכנסת להיפתח בעת הפגרה, כדי לחוקק בבהילות את "חוק הלאום" השנוי במחלוקת. וראוי לזכור: זה יהיה חוק יסוד, בעל עדיפות עליונה! מגמת חוק הלאום: לשמש כ"חוק על" שיגמד חוקי יסוד, כ"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". הוא יגמד אפילו את האמירה הרפה שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית ודמוקרטית", וישים לאל את פסיקות בית-המשפט העליון המפרש את יהדותה של מדינת ישראל בכפוף להיותה דמוקרטית.

אחד הסעיפים המוצעים בהצעת החוק מורה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית, וכי בית-המשפט העליון יצווה לפרש כל חוק ב"רוח היהדות", קרי: בכפוף להלכה התלמודית. משמעות ההצעה: קץ לריבונות העם ולשוויון אזרחי עם ערביי ישראל, ותחיית שלטון הרבנות. כך תרד מדינת ישראל מהמעמד של מדינה דמוקרטית, אל מעמד מדינת הלכה.

דורות רבים של יהודים נאבקו כדי לצאת מן הגטו. כעת, 120 שנה אחר הכרזת הקונגרס הציוני הראשון, המדינה "מתקפלת" כדי לחזור אל הגטו. היהודים נאבקו 200 שנה כדי להשיג חופש, "אמנציפציה", כדי לחיות במשטר דמוקרטי, בשלטון החוק, המעניק שוויון לכל אזרחי המדינה. כעת, משיכת קולמוס של ראש ממשלת ישראל אמורה להסגיר את אזרחי המדינה למשטר הגטו.

ייתכן וזעקתי תישאר "קול קורא במדבר". כבר מ-1953 פוצל החינוך בישראל, והחינוך לאזרחות לא מופיע בספרי הלימוד החרדיים. גם בתי-ספר ממלכתיים-דתיים אינם דוגלים בתפיסת שלטון החוק, ונוטים לתפיסה תלמודית-הלכתית, הסותרת במהותה את שלטון החוק המודרני. בתום 120 שנה מהקונגרס הציוני הראשון, מדינת ישראל – בבית המחוקקים הריבוני שלה – עלולה להחזיר את אזרחיה אל הגטו, והריבונות תתחלף ברבנות.

מדינת ישראל איננה עוצרת במדרון, ובצעדי ענק היא מאבדת את ריבונותה. הציבור בישראל לא חונך לערכי שלטון החוק. העליות לישראל מהמזרח ומברית-המועצות – המוערכות לעצמן – הגבירו את חוסר הבנת האזרח לערכי התפיסה החילונית.

הרצל הבין זאת, כאשר בעת ביקורו בירושלים הזהיר מן הסגידה לאבני העבר. גם פרופ' ישעיהו ליבוביץ', איש דתי שומר מצוות, הזהיר מהרבנות מטעם המדינה, השולטת על חיי האזרח – אך אינה נשלטת על ידי עקרונות דמוקרטיים. אני הקטן מצטרף לאזהרות של בנימין זאב הרצל, של דוד בן-גוריון, של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ושל רבים וטובים נוספים: בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל ואת הציונות ב"חוק הלאום", משוויון אזרחי – להשפלת ערביי ישראל; ומהריבונות – לרבנות!