מאת: עמירם קופר – יזם ומנהל מיזמים חקלאיים ותעשייתיים
המותג של השמאל בארה"ב עוצב ומוצב בצורה ייחודית ושונה מזו המקובלת בארצות המערב הדמוקרטיות.
מתום מלחמת העולם השנייה אוחזת ארה"ב במנהיגות העולם הדמוקרטי. חרף זאת, הרעיון והמונח "סוציאל-דמוקרטיה", אשר השתרש במציאות האירופית שלאחר המהפכה התעשייתית (בראשית המאה ה19), והפך לזרם פוליטי המייצג את מעמד העובדים והמעמד הבינוני, לא היכה שורש בארה"ב. גם מדיניות הניו דיל של הנשיא פ.ד. רוזוולט – מדיניות של יצירת רווחה שוויונית, לרבות מיסוי פרוגרסיבי שולי גבוה כדי לממן את הרווחה הציבורית – לא נשאה כותרת של מדיניות סוציאל-דמוקרטית, "רחמנא ליצלן". המונחים הפוליטיים על פי המסורת האמריקנית היו של דמוקרטיה קפיטליסטית ליברלית. גם כאשר הצלת ארה"ב והעולם הדמוקרטי חייבו התערבות ממלכתית ציבורית "סוציאל-דמוקרטית", נרתעו האמריקאים מהמונח סוציאליזם ועטפו אותו בעטיפה שעליה מצוינת התווית "רווחה ציבורית".
איך זה קרה? ב-13 המושבות הבריטיות הראשונות בצפון אמריקה התיישבו מהגרים בריטים, הולנדים, שוודים וצרפתים. ניסיון הכתר הבריטי להטיל מיסים כבדים על הפעילות הכלכלית במושבות אלו נתקל בהתנגדות חריפה של האליטה המתעשרת, שאליה הצטרפו איכרים ובעלי מלאכה. ב-1767 החלה מלחמת העצמאות של מושבות צפון אמריקה; ב- 1776 הוכרזה עצמאותן וב-1787 הכירה ממשלת בריטניה בארצות הברית. במציאות זו נולדה האידאולוגיה הקפיטליסטית ליברלית, לרבות הכלל שכל אזרח חייב לדאוג להכנסתו ולקניינו הפרטי, והמדינה ממעטת להתערב ולסייע למעמדות מנוצלים.
בשנות השמונים של המאה ה-19 צמח בארה"ב מעמד "הברונים השודדים" (כלשון הסופר מארק טווין) – עשירי העתק של תעשיות הפלדה, מסילות הברזל, הנד"לן, הדלק והבנקאות – רוקפלר, קרנגי, סטנפורד, ואנדרבליט, מורגן ועוד. עשירים אלו נהגו בארה"ב כבשלהם, תוך קיום קשרים הדוקים עם השלטון. באותן שנים צמחו גם ארגוני העובדים הגדולים בארה"ב.
הפגנת עובדים בשיקגו ב 1-4 במאי 1886 הפכה למאבק אלים בין המשטרה למפגינים שהסתיים בהרוגים ופצועים. בית דין דן את מנהיגי ההפגנה למוות והם הוצאו להורג. האירוע הקשה והאכזרי הפך את ה-1 במאי לחג הפועלים בעולם בהחלטת האינטרנציונל הסוציאליסטי באירופה.
מדיניות הרווחה הציבורית בארה"ב נמשכה עד בחירת רייגן לנשיאות ארה"ב בשנת 1981. בשנים 1951 – 1963 היה שעור המס הפרוגרסיבי השולי כ 91% , בשנים 1964 – 1980 כ- 70%. היו אלה שנים של מאמץ לאומי לביטול האפליה הגזעית תוך שיקום האוכלוסיות המופלות.
משנת 1981 ואילך חזרה ארה"ב אל מדיניות ההפרטה וצמצום הרווחה הציבורית. בתקופת נשיאות ברק אובמה שוקמו שירותי הבריאות הציבוריים לכל.
לקראת בחירות 2020 : המפלגה הדמוקרטית, המכונה גם "קואליציית המיעוטים", מכילה גם את השמאל המתקדם בארה"ב; ואמנם – בבחירות 2016 התחרה סוציאליסט מוצהר – ברני סאנדרס – על מועמדות המפלגה לנשיאות, אך לא זכה.
כיום – שנה לפני הבחירות הצפויות בשלהי שנת 2020 – מריצים עצמם המיליארדר מייקל בלומברג, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, הסנטור הסוציאליסט ברני סאנדרס, המועמדת השמאלית אליזבט וורן, ועוד מועמדים צעירים יותר, למועמדות הדמוקרטים לנשיאות.
בחירה במיליארדר מייקל בלומברג כמועמד הדמוקרטים לנשיאות ראויה בעיני האמריקנים לא פחות מבחירה בברני סאנדרס "האדום".
נראה כי חלק ניכר מהציבור האמריקני מאמין באדם ישר שהתעשר אישית, ויוכל לסייע להעשרת כל הציבור. בלומברג נישא כנראה על כרטיס ההתעשרות תוך יושרה, אמינות והזדהות עם מדיניות רווחה ציבורית שוויונית (וזאת בשונה מהמיליארדר המזויף והמזייף דונאלד טראמפ).
כך עוצב ומוצב המותג של השמאל בארה"ב, בצורה ייחודית ושונה מזו המקובלת בארצות המערב הדמוקרטיות.
לא חשוב באיזה מלים האמריקאים משתמשים, העיקר שהם יעלו את הדמוקרטים לשלטון.
זהו בדיוק העניין – כאן מתחיל לקרות משהו הפוך: לא חשוב באיזה מילים משתמשים העיקר שביבי ילך.
אבל מי יבוא בעקבותיו?
על הספסל – מתחממת חבורה שיש לה פוטנציאל – או לחסל סופית את השמאל – או שבלית ברירה תחייב את השמאל להתעורר סוף סוף אם חפץ חיים הוא.
כי גם פה השיח השמאלי רדוד עד לא קיים והישגיו לאורך השנים הולכים ומתכרסמים בהתמדה.
מספיק להסתכל על נתוני האבטלה ה"מרשימים" ועל התגובות, או נכון יותר – האין תגובות.
הפשיזם נבדל מהנאציזם בכך שהנאצי אומר שהגזע שלו נעלה מכל. הפשיסט אומר שהלאום שלו נעלה מכל. את ביבי יחליף פשיזם גלוי. עד עכשיו הצליח ביבי לתמרן בין שתי המעצמות הצבאיות, למרות בנט וחבורת שואפי המלחמות שלו, והזעקות "איראן, איראן" . זה נגמר. החבורה שעל הספסל, היא בעלת פוטנציאל לחסל את ישראל. השמאל חיסל את עצמו כבר מזמן.
הסיכוי של אר"הב לא לרדת ל"בנקט" והסיכוי לאר העולם לללכת בנטיב השפיות מותנה בזכיית המועמד(ת) הדמוקרטי
בבחירות 2000 . הנשיא טראמפ הוא דוגמא לכזבן ריקא ופוחז המאוהב בעצמו אשר הצליח בלהג זול ונמוך
להסתנן אל המפלגה הרפובליקנית תחת התחפושת של שנאת פוליטיקאים. צריך לקוות שהשנה הקרובה תעבור מהר וללא נזקים. לצערנו הברנש השאיר אצל לאומני ישראל והשרלטן היה הבטחות ריקות באשר לסיפוח הגולן, ירושלים ובקעת הירדן.