אחותנו לוסי אהריש

מאת: עמוס אריכא – סופר וצייר עברי

אנחנו ניצבים מול חקיקת "חוק הלאום" הנתעב, המציב סימן שאלה על מידת היותנו עם הראוי למדינה משלו. אשת הטלוויזיה אהריש נאבקת!

 

 

 

המערכה מתנהלת תחת שרביט ניצוחו של בנימין נתניהו רדוף-הדעת. המערכה מתרחשת כהתקפת טירוף גזעני פרוע שמפיצה ממשלת ימין פשיסטית, ההופכת – באבחת לאומנות – עם שאמור להיות אור לעצמו ולאחרים, לעם מוקצה במשפחת העמים השפויים. זאת, נוכח כל העומד בסתירה למודגש במגילת העצמאות בדבר המטרה הנעלה של המסע הציוני להיות "עם ככל העמים", המחויב בשוויון מוחלט לכל באיו.

 

 

מנגד קמה, כמנהיגה מטעם עצמה, אשת הטלוויזיה הישראלית-ערבית המבריקה לוסי אהריש, מערוץ 2. היא זועקת בשום-שכל כנגד הפיכתנו למדינת אפרטהייד שקוברת את מגילת העצמאות. מחאתה העוצמתית מעידה על חרדתה שמא תקופח אהבתה למדינה שמנהיגיה העכשוויים טובחים את הדמוקרטיה ברשעות אטומה, ומסרסים את עקרונות השוויון בין אזרחי המדינה כולם.

 

 

"חוק הלאום" הוא טרגדיה של אובדן חושים, שמכתים את כולנו, גם לדורות הבאים, כמדינה לאומנית גזענית. נתניהו מקבע עצמו כקברן של מגילת העצמאות שעליה הכריז דוד בן-גוריון ביום ששי 14.5.1948. כוונתה החשובה ביותר, "להיות עם ככל העמים", הייתה במשמעות הדמוקרטית הברורה שאין בלתה.

 

 

 

 

תגובתה הצודקת והמייסרת של אהריש תובעת מאתנו להצטרף אליה במאבק לבלימת האסון. זעקתה המהדהדת הינה קריאת תגר כנגד הטעות של בית המשפט העליון, שהחמיץ ב-2013 הזדמנות להכיר בכולנו כבני הלאום הישראלי, בטיעון המוזר כי "אין לאום כזה" (הלאום הישראלי!). מצאתי את שנעלם מעיני שופטי העליון: 2,000 פעמים מוזכר עם ישראל בתנ"ך. אילו היו שופטי העליון נענים לתביעה הכה-צודקת שהגישה קבוצת אישים נבונים מוכרים – עוזי ארנן, שולמית אלוני, אורי אבנרי, יהושע סובול, עאדל קעדאן, פרופ' יוסף אגסי ואחרים – הייתה נפרצת החומה המבדילה בין לבין, והייתה מוענקת חסות ערכית שווה לכל אזרחי ארץ האבות, כולל גרים ואחרים.

 

 

הדחייה המגוחכת של העליון כאילו אין הוכחה לקיום לאום ישראלי, דומה להחריד להכחשת קיום השואה! מבין 3 שופטים (גרוניס, פוגלמן ומלצר), רק השופט מלצר הוסיף את המשפט כדלקמן: "עם זאת, ייתכן שבעתיד יתעורר הצורך להנהיג שינויי חקיקה מסוימים במכלול, ואולי תתאפשר הכרה גם בלאום 'מקומי' כלשהו, שייווצר ברבות השנים". קולה של לוסי אהריש קובע כי רגע כזה הגיע, דווקא בעת הגשת החוק הגזעני המשפיל, "חוק הלאום". זה הרגע שבו חייב בית המשפט העליון לשקול מחדש את החלטתו. היא הובילה לתהליך גזעני הקובע שמעתה יחויבו פסיקות המערכת המשפטית להתבסס ראשית-לכל על חוקי ההלכה היהודית. זוהי הדרך ההזויה להפיכת מדינת ישראל לאירן הלכתית, שאולי תיוותר בזיכרון כדרמה היסטורית שבה מנהיגות מפוקפקת ירתה בראש כולנו.

 

 

ולאחותנו אהריש אני רוצה לומר: בורכת בשיעור קומתה של רות המואביה, סבתא-רבא של דוד המלך, שאמרה לחמותה ששיכלה את בניה: "…אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין…". איש מאתנו אינו יכול להיות יותר ישראלי ממך לוסי. את מופת לדרך המוסר של נביאי ישראל, שתורתם מושכחת ברשעות עד שספק אם העם הזה הוא באמת עמנו.

 

 

הוספת לנו אור גדול בדברייך: "…אתם צריכים להזכיר לי שזאת מדינת העם היהודי? אתם צריכים להזכיר לי או לעצמכם, כי שכחתם את היסוד? אני זוכרת יום-יום שזאת מדינתו של העם היהודי, ואין לי שום בעיה עם זה. אבל תנו לי להזכיר לכם, מחוקקים לא יקרים, את מה ששכחתם: זאת המדינה שנתנה לי תעודת-זהות, המדינה שקמה והבינה שגם אני הייתי כאן, המדינה שקיבעה את מעמדי כשווה-בת-שווים במדינה!  חובתי לכבד את המדינה, אבל זכותי להילחם על המוסר והערכים שלה שאתם זרקתם, ולהזכיר לכם שאני כאן! ואני לא הולכת לשום מקום!".

 

 

חלילה לוסי. אם תלכי מכאן, אקח בידי את מקל ישישותי ואלך אתך, ובאשר תהי אהיה. כי את, אני וכל אותם החושבים וחשים כמותנו – שייכים ללאום הנקרא ישראל.

 

 

3 תגובות עד עתה

  1. משה מכנס, עו"ד
    #1

    אריכא אינו מנמק את זעקותיו על אסון לאומני, גזעני וכדומה. עצם הסירוב הפומבי להכיר בכך שזו מדינה יהודית, מחייב ומצדיק חוק המצהיר על כך, ואין בזה שמץ של גזענות או הפליה. יהודי צרפת מכירים בכך שזוהי מולדת העם הצרפתי, ואינם כופרים בזכות הרוב הצרפתי לנהל בה את מדינתו, שהם בה מיעוט. כך בכל מדינה, אך לא כן כפירת הערבים כאן ובאזור. אהריש מצוינת ודוברת עברית טובה, אך השוואתה לרות המואביה מגוחכת, כי אינה מתגיירת ונותרת בת המיעוט המוסלמי. פירוש הביטוי "עם ישראל" היה תמיד העם היהודי, ולא אזרחי מדינת ישראל.

  2. מגיב לתומו
    #2

    מי שמתעלם מהכוונות דל החוק רואה את עולמנו בצבעים בהירים להפליא, כמו מגיב מס' 1. המציאות עכורה.במדינות מתוקנות דמוקרטיה באה לביטוי בשוויון ללא הבדל בין מוצא, דת וגזע. מגילת העצמאות החכמה של אבות המדינה נקייה מכל שמץ מרוחו של המגיב לעיל.החוק החדש מבטל למעשה את כוונות מייסדי המדינה ביצירת מעמד נחות למי שאינו יהודי, ערבים מוסלמים, נוצרים, בדואים, צ'רקסים ואחינו הדרוזים. רק מגיבג צר-אופק יכול להתמרמר על
    ההשוואה בין אהריש לרות המואביה. יש מקום וליותר בהשוואה הזאת. קרא את כל דבריה המפוכחים והכואבים.

  3. נעמיט
    #3

    אם ישראל היא מדינת העם היהודי השאלה הבאה היא:
    מה העם היהודי עושה עם זה?

    בונה סביב עצמו חומות שנאה או משלב את המיעוטים אזרחי המדינה?

    האם הוא פוחד מהצל של עצמו(ופחד משודר תמיד החוצה גם כשמנסים להסתיר)?
    או שהוא בטוח בעצמו ויכול להרשות לעצמו לבנות את מדינתו כדמוקרטיה מתוקנת?
    זה הדיון.

הוספת תגובה

הקוראים מתבקשים להגיב בסגנון ראוי. תגובות עם דברי בלע לא יפורסמו.
מספר התווים בתגובה מוגבל ל - 500.






XHTML: ניתן להשתמש בתגים אלו: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>